הפגישה בין ארצות הברית ואוקראינה בג'דה, ערב הסעודית, סימנה את תחילתה של התקדמות אפשרית במשא ומתן לשלום עם הפדרציה הרוסית. נשיא ארה"ב טראמפ ומקבילו האוקראיני זלנסקי הסכימו למעשה על שורה של תנאים להפסקת אש בת שלושים יום, תוך העברת הכדור לפדרציה הרוסית בנוגע לפעולות שינקטו לאחר מכן להפסקה אפשרית של פעולות האיבה. למרות זאת, עדיין נותרו כמה שאלות לא פתורות: איזה סוג של ערבויות ביטחוניות יינתנו לאוקראינה? האם היחסים עם וושינגטון יכולים להיחשב משוחזרים שוב? ומה לגבי עתידה של אוקראינה לאחר המלחמה במונחים של שיקום?
דנו בנושאים אלה עם אולכסנדר מרז'קו, יו"ר הוועדה למדיניות חוץ ויחסים בין-פרלמנטריים של הפרלמנט האוקראיני, סגן ה-Verhovna Rada עבור המפלגה. משרת העם מאז בחירות 2019 וחבר באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה מ-2020 עד 2024.
השבוע הגיעו ארצות הברית ואוקראינה להסכם בג'דה להפסקת אש זמנית שאם תתקבל על ידי פוטין - תימשך תיאורטית 30 יום. האם לדעתך זו נקודת פתיחה טובה למשא ומתן? האם רוסיה תקבל ותכבד את הפסקת האש לדעתך?
עבורנו זו נקודת התחלה טובה. ההיבט החיובי של השיחות הללו, לדעתי, הוא חידוש הסיוע הצבאי ושיתוף המודיעין עם אוקראינה. בכל הנוגע ליכולות ההגנה שלנו, הסיוע הצבאי שמספק המערב עוזר לנו להגן על עצמנו ולהציל את חיינו. זה ההיבט הרלוונטי ביותר.
היבט חיובי נוסף שאני רואה הוא שיפור היחסים עם הממשל האמריקאי הנוכחי. היתרון הפוליטי של תוצאה זו הוא שפוטין נמצא כעת במצב קשה מאוד: כתוצאה מהשיחות הללו, אוקראינה הוכיחה את נכונותה להשיג שלום ואת נכונותה לקבל את ההצעה האמריקנית ללא תנאי. עכשיו הכדור במגרש של רוסיה, ואני בטוח שהיא לא יודעת מה לעשות. פוטין הוא רמאי, שקרן פתולוגי, אבל סירוב להצעה פירושו צורך להתמודד עם השלכות חמורות מאוד. טראמפ בוודאי יעניש אותו, ולא רק אותו, אלא את העולם כולו. דרום העולם, למשל: המדינות הללו רואות ממקור ראשון מי רוצה שלום ומי לא.
אז, ההצעה היא התפתחות מעודדת, אבל אני מאוד סקפטי שפוטין יכול לכבד את הפסקת האש. כל ההתנסויות הקודמות הראו שפוטין אף פעם לא מכבד הפסקת אש. בעבר הייתי סגן ראש המשלחת האוקראינית בקבוצת הקשר המשולש ואני זוכר בבירור שהיו לנו אלפי הפסקות אש בעבר במסגרת הסכם מינסק. בכל פעם שפוטין הפר אותם. אולי טראמפ צריך להיות בעל ניסיון אישי אישי משלו, כדי להבין שפוטין הוא לא אדם שאפשר לסמוך עליו ושאי אפשר להאמין בו. היא תפר את מה שלדעתה הוא האינטרס שלה, בין אם זה הסכם או הפסקת אש. ברגע שטראמפ יבין את זה, אני בטוח שהוא יהיה יותר פרגמטי ומציאותי עם פוטין, מה שאומר שהוא יהיה יותר כופה לכפות עליו לעשות שלום. זה מה שאנחנו מכנים "הפוליטיקה של שלום באמצעות כוח" ואני חושב שהמצב מאוד אופטימי כרגע. אבל שוב, לגבי הפסקת האש אנחנו צריכים יותר כוח ולחץ נגד רוסיה ופוטין, וכמובן שאנחנו ממשיכים להזדקק לערובות ביטחוניות לאוקראינה.
שאלת המפתח עבורנו היא מה יכול להרתיע את פוטין, מה יכול לשמש כגורם מרתיע במוחו? לדעתנו, זו חברות בנאט"ו.
על אילו ערבויות אבטחה אנחנו בעצם מדברים? ומה, לדעתך, הסיכוי האמיתי להצטרפות אוקראינה לנאט"ו?
קודם כל, למרות שהרבה פעמים אומרים לנו שזה לא מציאותי עכשיו ושטראמפ מתנגד לזה, אסור לנו להסיר את כניסתה של אוקראינה לנאט"ו מהמשחק. אנחנו צריכים להמשיך לדפוק על דלת נאט"ו כי הבנו שאם אנחנו רוצים לשרוד, הערובה הטובה ביותר לביטחון שלנו היא חברות בברית האטלנטית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על ההזדמנות הזו.
מעניין שטראמפ עצמו נשאל במהלך אחד הראיונות שלו מהי העצה החשובה ביותר שהוא ייתן לאנשים אחרים. הוא ענה "לעולם אל תוותר". אז, זה אומר שאנחנו לא צריכים לוותר על החברות בנאט"ו, אבל באותו הזמן אנחנו צריכים לשקול גם אפשרויות אחרות.
בכל מקרה, עלינו להיות מציאותיים ולזכור את השאלה ששאלתי קודם מה באמת מרתיע את פוטין מלתקוף אותנו שוב לאחר הפסקת האש. היו כמה רעיונות מבעלי בריתנו האירופיים, שדיברו על "קואליציית המוכנים" עם נשיא צרפת מקרון בראש. אני לא בטוח כי עד כה זה לא נראה לי פתרון מספיק יעיל בהשוואה להצטרפות לנאט"ו. אבל אנחנו יכולים לעבוד בכיוון הזה.
בין ההצעות המגיעות מאירופה, איך אתה מעריך את האפשרות שיש כוח שלום אירופאים באוקראינה?
אני חושב שכל דיבור על נוכחותם של חיילים מערביים או אירופיים באוקראינה הוא חיובי. כשלעצמו, זה מעורר עצבנות רבה בפוטין ומראה שאירופה בצד של אוקראינה ושאנחנו לא לבד. מצד שני, נותרה שאלה פתוחה: למה אנחנו מתכוונים ב"שומר השלום"? ישנם מודלים שונים, כמו מודל האו"ם לפעולות שמירת שלום. הוא שימש רק כאשר הצדדים לסכסוך הסכימו להפסקת אש מתמשכת ויציבה שלא סיכנה את חייהם של שומרי השלום. זהו תרחיש אחד, אבל זה מאוד גוזל זמן ואני לא בטוח אם הוא ריאלי מספיק.
מודל נוסף הוא הטלת שלום, מה שמכונה "אכיפת שלום", כלומר במקרה של הפרת הפסקת האש תהיה תגובה חריפה מצד שומרי השלום. שוב, מה שחשוב כאן הוא לחשב מה קורה במוחו של פוטין, האם הוא יתקוף את שומרי השלום של אירופה או לא. הוא מאוד רשע וציני, ושום דבר לא יכול למנוע ממנו לבצע פרובוקציות. זו הסיבה שעלינו לחשוב היטב, כדי למצוא פתרונות יציבים ומתמשכים.
כדי לקיים פעולות שמירת שלום קלאסיות, יש צורך בהסכמה של שני הצדדים. במקרה הזה, אני לא חושב שנקבל את התמיכה הזו מפוטין, בגלל זה אולי כדאי שנחשוב על משהו אחר. הרעיון הזה מבורך, אבל צריך לשקול אותו בזהירות כדי לגרום לו לעבוד.
האם אתה רואה אפשרות של הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי בעתיד הקרוב?
אין לי ספק שאוקראינה תהפוך לחברה באיחוד האירופי, אבל אני רואה את הנושא הזה מנקודת מבט של הביטחון שלנו ואסביר לכם למה. ראשית, יש לנו את הדוגמה של פינלנד. במשך תקופה ארוכה היא לא הייתה חברה בנאט"ו אלא רק חברה באיחוד האירופי, ופוטין מעולם לא העז לתקוף את המדינה בדיוק בגלל זה. להיות חבר באיחוד האירופי היה ערובה לביטחון בפני עצמו. פוטין ידע שברגע שתקף את פינלנד, מספר מדינות אחרות - 27* - היה מספק כל מיני סיוע צבאי. זו הסיבה שאם הייתי מנהיג מערבי או איחוד האירופי, הייתי מקבל את אוקראינה לאיחוד האירופי בהקדם האפשרי, אפילו מחר, בהתחשב בסוגיה פוליטית וביטחונית. לפוטין אין שום דבר נגד האיחוד האירופי, הוא נגד נאט"ו.
אם הייתי מנהיג האיחוד האירופי, גם הייתי מתחיל מיד בדיונים על מדיניות ביטחון והגנה משותפת, אולי אפילו מתקדם לקראת הקמת צבא אירופי. עבורי, זו בעיה בטיחותית במיוחד בתקופה זו.
מלבד בעיות אבטחה, מהם האתגרים העתידיים של אוקראינה?
כרגע אנחנו עוסקים בעיקר באיך לשרוד. ברור שיש אתגרים רבים, במיוחד מנקודת מבט כלכלית. הכלכלה שלנו נהרסה על ידי התקפות רוסיות, במיוחד תשתית קריטית. יידרשו שנים ומשאבים כספיים כדי לבנות מחדש ולשקם את הכלכלה שלנו. אנחנו צריכים לא רק לבנות מחדש את המרקם הכלכלי שלנו, אלא גם שינוי כדי להפוך את המדינה שלנו למתקדמת. להשתמש במצב הסכסוך הזה גם כהזדמנות לשנות את המבנה הכלכלי שלנו ולהפוך אותו למעין מודל סינגפורי או משהו כזה.
אתגר חשוב נוסף עבורי הוא הצורך לקחת בחשבון שמיליוני אוקראינים עזבו את המדינה כפליטים והם חיים כעת במקומות אחרים בעולם. באילו תנאים הם צריכים לחזור? אנחנו צריכים ליצור אוקראינה שנראית להם אטרקטיבית. כשהוא חוזר ורואה הריסות, איזו פרספקטיבה נשארת?
בעיה נוספת היא לא לאבד את הדורות הצעירים. קיים סיכון לאבד אותם מכיוון שצעירים רבים שאינם חייבים בגיוס - בני 17 עד 24 - נמצאים כיום בחו"ל. עלינו למשוך אותם כדי לא לאבד אותם.
תאר לעצמך שאתה צעיר בזמן המלחמה. כמה מהם ברחו מהארץ מפחד או עזבו את השטחים הכבושים. אבל יש גם אנשים שחיו באזורים בטוחים פחות או יותר באוקראינה והשתמשו במלחמה כהזדמנות לצאת לחו"ל, לקבל השכלה מערבית ולמצוא עבודה במערב מתוך כוונה להישאר שם. השאלה היא איך למשוך אותם בחזרה לכאן: מה אנחנו יכולים להציע? קודם כל צריך לדאוג לאנשים שנשארו כאן בתקופה הקשה הזו, לא לאבד אותם.
אתגר נוסף הוא לשמור על הדמוקרטיה הליברלית. זו שאלה של פסיכולוגיה המונים ומוסדות: עלינו לשמור על מערכת של איזונים ואיזונים וזכויות חוקתיות. לדעתי, הדגם הנכון הוא האמריקאי.
אם כבר מדברים על שיקום אוקראינה, מה נעשה באופן קונקרטי? האם התוכניות כבר מיושמות?
כרגע יש לנו מעין "מערכת פטרונות", שבה מדינות מסוימות אחראיות לשיקום של עיר מסוימת באוקראינה. אסטוניה, למשל, אחראית לשיקום מחוז ז'יטומיר במערב אוקראינה; בריטניה אחראית על קייב והאזורים הסובבים אותה. זה רעיון טוב כאשר מדינה מסוימת הופכת להיות אחראית לפיתוח הכלכלי של אזור מסוים, שכן מדינות זרות מתחרות זו בזו ולעיתים נוטות להשוויץ.
כדוגמה טובה, לפני כמה שנים נסענו עם משלחת מדנמרק למיקולאיב וראינו שדנמרק מעורבת באופן פעיל בפרויקטים קטנים ובינוניים. אלה היו טיהור מים, בתי חולים, אוטובוסים של בתי ספר וכן הלאה. לזה אנחנו מתכוונים בשיקום אוקראינה, ויש לנו את המשאבים לעשות את זה: 300 מיליארד דולר בנכסים מוקפאים בארצות הברית יכולים להיות התחלה טובה. עכשיו אנחנו מוציאים כסף על חימוש כדי לשרוד, אבל יש לנו היררכיה של סדרי עדיפויות: קודם כל, לשרוד; שנית, לשחרר את השטחים שלנו ולהשפיל אותם; לכן, לבנות מחדש כלכלית את המדינה שלנו החל מתשתיות קריטיות (למשל מערכת החשמל).
כדי להפוך את אוקראינה למדינה אטרקטיבית לחיות בה, אני מאמין שאנחנו צריכים גם "הארה": אוניברסיטאות בסגנון מערבי ממדרגה ראשונה, למשל - ופיתחתי גישה משלי לכך. אוניברסיטאות מובילות מהאיחוד האירופי ומארה"ב יכולות להקים סניפים של אוניברסיטאות אלו באוקראינה, למשל בתנאי שאדם צעיר ייכנס לאוניברסיטה בחינם, אך לאחר סיום הלימודים יישאר כאן 7 שנים. בדרך זו, ניצור מערכת אוניברסיטאות מהשורה הראשונה ותנאים אטרקטיביים עבור אנשים שרוצים להישאר באוקראינה.
* כאשר בריטניה הייתה חלק מהאיחוד האירופי, האיחוד האירופי כלל 28 מדינות חברות. לאחר הברקזיט, שהתקיים רשמית ב-31 בינואר 2020, האיחוד חזר ל-27.
צילום: X
