נאט"ו, 70 שנים ולא לשמוע אותם (או כמעט ...): המלה לגנרל נורדיו, נציג הצבא האיטלקי בבריסל

(של אנדריאה Cucco)
11/12/19

גנרל חוליית האוויר רוברטו נורדיו, לשעבר סגן מטה ההגנה, היה נציג הצבא האיטלקי בוועדות הצבאיות של נאט"ו והאיחוד האירופי בבריסל מאז נובמבר 2018. בתקופה בה הברית נמצאת בתקציב. , הערכות מחודשות או ביקורת, ראיינו אותו כנקודת מבט סמכותית ובכלל יוצאת דופן: מבפנים.

גנרל, נאט"ו מלאו 70 שנים. האם זה עדיין מועיל?

אין ספק. ולא כל כך מכיוון שהיא הוכיחה את היכולת להבטיח עשרות שנים של שלום באירופה, תמיד להסתגל לצרכים חדשים ואתגרי ביטחון חדשים, ועוזרת לייצוב אזורים קריטיים באזור אירו-אטלנטיק ומחוצה לו. מעל הכל, מכיוון שהיא נותרה - במיוחד עבור מדינות אירופה - פרץ הביטחון היחיד. בקיצור, נאט"ו היא עדיין ברית פוליטית-צבאית בסיסית ופורום לדיון ועימות מיוחס וייחודי. באולם מועצת נאט"ו יש את הכיתוב הלטיני "Animus in consulendo liber", כלומר "אנו מתייעצים עם רוח חופשית". במילים אלה יש באמת מהות הברית, שהיא מעבר למשקל הפוליטי והאינטרסים של המדינות החברות.

עם שחר 2020, נאט"ו הוא החוליה היחידה שמבטיחה את הקשר הטרנס-אטלנטי ומרחב ביטחוני מאוחד בין ארצות הברית לאירופה. למרות ההבדלים והניגודים המופיעים לעתים בין בעלות הברית, כפי שראינו בהיסטוריה של ארגון זה, קשר זה או "צימוד אסטרטגי" הוא ערך שיש לשמר, עדיין משותף משני צידי האוקיינוס ​​האטלנטי. מושגים אלה אושרו לאחרונה גם על ידי הפסגות המוסדיות שלנו.

בפסגת נאט"ו שנערכה לאחרונה בלונדון, מהם האתגרים הביטחוניים החדשים שנדונו והקשיים בהם נתקלו?

ראשי מדינות וממשלות הברית אימצו את הצורך להתמודד באופן חדש ומכריע באיומי ביטחון בינלאומיים שונים, מורכבים, קשים להתמודדות, בהתפתחות רציפה (ומהירה) ובעיקר לברוח מהסכמה מהעבר, הדורש גישה של "תואר 360". סוגיות רגישות טופלו כמו התקפות סייבר, אבטחת תשתיות ותקשורת (כולל "5 G" המפורסם), אתגרי אנרגיה ומה שמכונה "טכנולוגיות משבשות", או טכנולוגיות משבשות. ההכרה ב"חלל "כתחום המבצעי החמישי הייתה חשובה. אבל היו גם דיבורים על טרור בינלאומי, איומים קונבנציונליים, גרעיניים ו"היברידיים "והתפשטות כלכלית במדינות כמו סין. היבט, האחרון, המהווה אתגר, אך גם הזדמנות.

פסגת לונדון הציעה אז את האפשרות לאשר מחדש כמה עקרונות יסוד: נאט"ו היא ברית הגנתית, שאינה מהווה איום על אף מדינה; יתר על כן, המחויבות בכל המשימות והפעולות השוטפות אושרה, כמו גם מדיניות "הדלת הפתוחה" והחיפוש המתמשך לדיאלוג עם מדינות שותפות אחרות שאינן שותפות.

קושי? ובכן, תבינו שבנושאים כה חשובים, לא תמיד קל להגיע להסכמה, במיוחד בברית מדינות 29. אך נכון באותה מידה שלא יתכן כי כל מדינה תנסה להתמודד איתן בלבד. הפסגה הזו, כמו אחרים בעבר, אישרה שרק מאוחדים - אפילו בנוכחות תרבויות, מצבים פוליטיים ואינטרסים מגוונים - ניתן להתמודד עם אתגרים בסדר גודל כזה, שאין להם תקדים בתולדות האנושות.

כיצד נאט"ו מסתגל לענות על צרכים חדשים?

הוא השתמש במילה יסודית: "הסתגלות", שאליה הייתי מוסיף "טרנספורמציה מתמשכת". בסימן "שלוש Rs" (היענות, מוכנות וחיזוק, קרי: תגובתיות, מידת תעסוקה וחיזוק), נאט"ו קיבלה החלטות להגדיל את "תרבות המוכנות".

קיימת חלוקה הוגנת בנטל בין המדינות החברות, על פי השלישיה הידועה "מזומנים, יכולות ותרומות" (קרנות, יכולות ותרומות בפעולות), שמתרחשת במקביל למודרניזציה העמוקה של מבנה הפיקוד הצבאי, הכולל האצת תהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות-צבאיות, היבט שיהיה מכריע יותר ויותר בעתיד. חיזוק ההרתעה וההגנה על הברית ממלאים תפקיד ראשוני, בנוסף לתכנון ליציבות אזורית מעבר לגבולותיה.

התחזקה הגנת הסייבר (עם הקמת מרכז לפעולות סייבר) והנוכחות במזרח, שם כבר קיימים כמה גדודים רב-לאומיים.

מנהיגי נאט"ו, במיוחד, אישרו את הגישה לרוסיה בשני מסלולים: הגנה ודיאלוג.

התגברות המאבק בטרור הייתה חשובה והיא. לבסוף - כפי שזכר שר ההגנה שלנו בישיבת ברלין בנושא ביטחון - הוכר הצורך בשיתוף פעולה הדוק יותר בין נאט"ו לאיחוד האירופי.

כיצד מציבה את איטליה במסגרת גיאופוליטית מתפתחת זו?

איטליה היא התורמת השנייה בגודלה - אחרי ארצות הברית, מבחינת הכוחות המועסקים במבצעים ומשימות נאט"ו. אנו נמצאים - עם צבא, חיל הים, אווירונאוטיקה וקרביניירי - במבצעים העיקריים (תמיכה נחרצת באפגניסטן, KFOR בקוסובו, שומר הים בים התיכון, משימת ההדרכה של נאט"ו בעירק). מבלי לשכוח את פעילות ההרתעה שאנו עושים בלטביה, כחלק מקבוצת הקרב הרב-לאומית שמובילה קנדה, בגבול המזרחי של הברית. אנו פועלים קשה למען הדרום, שם ברית הברית האטלנטית הגבירה את תשומת ליבו, בגלל הסיכונים החדשים שמגיעים מאותו הצד: סכסוכים אזוריים וחוסר יציבות במזרח התיכון וצפון אפריקה.

עובדה חשובה מבחינה פוליטית היא ההחלטה, שהתקבלה במרץ של ה- 2017, להקים מרכז (המכונה "Hub") לכיוון האסטרטגי לכיוון דרום, הפועל כיום בבסיס נאטו בנאפולי. הוא מטפל בבעיות של החוף הדרומי של הים התיכון בניסיון להבין את הסיבות והדינמיקה שלו, בכדי להיות מסוגל לכוון את בחירות הברית על סמך מידע מסוים.

איטליה ממשיכה להיות שחקנית מפתח בהקשר של נאט"ו. אין זה מקרה שב- 2020 היא תארח כמה אירועים חשובים, שיהיו אירוע חשוב גם לדימוי ארצנו.

אנו מגיעים לתפקידו הנוכחי בנאט"ו. מה היה הרגע הכי מרגש?

אני מודה שאני מוצא את זה מרגש בוועדה הצבאית (המורכבת מאלופים ומעריצים של 29 המייצגים כל אחד את ארצם), כאשר מושגת הסכמה בנושאים חשובים המשפיעים על ביטחונם של מיליוני אנשים. היכולת לתרום באופן אקטיבי להשגת יעדים בעלי אינטרס משותף זה תמיד משמח, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אנושית. אני זוכר דיונים סוערים ומשא ומתן מורכב על פיתוח תכנון ותפעול שהוביל - אחרי משא ומתן ארוך - לפתרונות מנצחים. באותם מקרים נציין כי השוואה בין רעיונות, של נקודות מבט שונות, בכבוד הדדי, היא תמיד מקור להעשרה. כאן, כשאנו אומרים כי נאט"ו מגנה על ערכים דמוקרטיים, אנו מתכוונים בדיוק לכך: תרבות הדיאלוג והעימות שיש בידם העליונה על היגיון האופוזיציה. להחיות ערכים אלה לחיים בבורסות יומיות זה יכול להיות מרגש.

ואז, אם תאפשרו לי, חשתי סיפוק רב (ורגש) כאשר באיסלנד באוקטובר האחרון השתתפתי במשימה המבצעית הראשונה של ה- F-35 של סטורנו 32 ° של אמנדולה, כחלק מפעילותה של אייר שיטור של נאט"ו להבטיח את הגנת המרחב האווירי באיסלנד. הזדמנות בה נבדקו היכולות התפעוליות של המטוס, לוגיסטיקת ההקרנה והשימוש בהקשר תפעולי, אקלימי וסביבתי חריג.

אני רוצה להדגיש כי איטליה הייתה מדינת הברית הראשונה שהעסיקה נכס F-35 בפעולה של נאט"ו. זה באמת היה רגע נהדר.

איך אתה רואה את המחויבות של אנשי איטליה במטה נאט"ו ביחס למדינות אחרות ומה התורות לדור הקצינים החדש?

עבודה בסביבה בינלאומית היא תמיד מעוררת מאוד. לנאט"ו בפרט. זה גם אתגר מתמשך.

ייצוג ארצנו בישיבה הצבאית העולמית הגבוהה ביותר הוא אחריות גדולה, בכל רמה שהיא. יש לנו קצינים שמשתתפים באופן פעיל במחקר ובהכנת תוכניות מורכבות בסגל הצבאי הבינלאומי של המטה. אחרים, שלוקחים חלק בעבודה קבוצתית בה הם מייצגים ישירות את המדינה ומבצעים פרויקטים ומופעים לאומיים. שם, נדרשים כישורי משא ומתן גבוהים מאוד, בנוסף להכנה מקצועית ספציפית וידע מצוין באנגלית. יתרה מזאת, אני רוצה להדגיש זאת, הם עוסקים בעניינים מורכבים ועדינים יותר ויותר שקשורים לתשובות לאיומי הביטחון שציינתי קודם. אני כל הזמן עוקב אחר עבודתם, אני צופה בהם מתממשקים עם הצוות ההומולוגי של מדינות אחרות ואני רואה אותם משתפרים כמקצוענים. כדי להרוויח כבוד בתחום זה יש להיות מוכנים ולעבוד קשה.

בעתיד נצטרך עוד יותר קצינים מיומנים ומתמחים יותר. מסיבה זו, יחד עם מטה ההגנה, יצאנו לקורס הכשרה שבזכותו קבוצות קצינים מכוחות הצבא השונים מצטרפות מדי פעם לאנשי הצוות האיטלקי בנאט"ו בכדי להבין את הדינמיקה והקשיים בפעילות ברמות אלה.

עד כמה ההיעדרות משפיעה על צעירים - באיטליה (מעבר להכרזות המקובלות) - של תרבות (נכונה, אולי גולמית, אך נאמנה) של הגנה?

תראה, לא הייתי אומר שבאיטליה יש היעדר מוחלט של תרבות הגנה. אך כאשר עוסקים בסוגיות עדינות כמו "ביטחון וביטחון" עולות סוגיות מכריעות הנוגעות ללב הריבונות והאינטרס הלאומי.

בהשוואה לעצמי עם קולגות ממדינות שונות - אירופיות ולא אירופיות - אני יודע שהיעדר ההכשרה בנושאים אלה נפוץ.

מה שאני מרגיש מחויב לומר הוא כי ביטחון לא יכול להיחשב שולי באזורים אחרים של המדינה. שלום בנוי כל יום, זה לא עניין של מובן מאליו.

מהמצפה בו אני מוצא את עצמי, הראיות לסיכונים העומדים בפני האנושות הן כדי לגרום לנו להרהר בדחיפות - אני מדגיש את המונח "דחיפות" - ליידע צעירים על האתגרים הגדולים של המודרנה והגלובליזציה. במובן זה, נאט"ו מבצעת פרויקטים שמטרתם לגרום לצעירים להיות מודעים לאיומים על עתידם.

תקשורת, מידע והדרכה בנושאי אבטחת אנרגיה, על אתגרי האקלים והשלכותיהם, על כניסתם של טכנולוגיות הרסניות והגנת סייבר - עד כמה שמות רבים מהם - חיוניים להכנת צעירים ודעה פּוּמְבֵּי. "החוסן", עליו מדברים כל כך הרבה כיום, הוא מיומנות שיש ללמוד ולהפעיל באמצעות ידע.

כיום ישנם אמצעים כה רבים ורבים ללמידה והכשרה בתרבות של ביטחון שכבר אינה מצדיקה בורות. האתגרים הצפויים לנו הם בלתי צפויים ואפוקליים. כולם, לא רק הצבא, חייבים להתכונן.

צילום: חיל האוויר / נאט"ו