שגריר טאיוואן מדבר: "עצמאותנו היא ערך הכרחי"

(של אנטוניו וקיו)
30 / 09 / 20

מדברים על הרפובליקה של סין (ROC), או פשוט טייוואן, היא גם מבינה כיצד ההיסטוריה יכולה הייתה להתפתח ברפובליקה העממית של סין (PRC) אם הקומוניסטים של מאו לא היו מנצחים במלחמת האזרחים נגד הלאומנים של כיאנג קאי-שיק בשנת 1950.

מצד אחד, דמוקרטיה מודרנית ומתקדמת כלכלית על בסיס שלטון החוק; מצד שני, אוטוקרטיה, שבה מכשיר המפלגה הקומוניסטית מחליט על חייהם של 1 מיליארד אזרחים.

זה אחד הרושמים שדיפסה אונליין גררה מהפגישה עם ראש לשכת נציגות טייפה באיטליה, אמב. אנדראה סי לי, שנערך בימים האחרונים, בשולי הערב שהקדיש לו המועדון האטלנטי בבולוניה.

השגריר, הוא הגיע גם לדבר על ההזדמנויות הכלכליות שמציעה טייוואן לאיטליה ולעולם.

טייוואן היא מדינת הייטק, עם יכולת מחקר ופיתוח (מו"פ) נהדרת, בחדשנות טכנולוגית מתמשכת ובעלת יכולת רבה לענות על אתגרי ההווה. רק חשוב על היעילות בה הגבנו לבעיית קוביד. אנחנו, בקיצור, מדינה שמאמינה בכוח החדשנות.

הוא הזכיר את קוביד. הניסיון של SARS ב -2003 בהחלט הקל על ידיעת הנהלים שיש לאמץ, אך כולנו נדהמנו מהמהירות שבה הכילה את המגיפה, שהראו רק 500 אנשים חיוביים מתוך אוכלוסייה של 23 מיליון תושבים.

כמובן, רק חשוב שבין 500 המקרים 8 מתוך 9 מהאנשים החיוביים הגיעו מחו"ל. אתה צודק, היו לנו שבעה הרוגים בשבעה חודשים, שזה שווה ערך למוות אחד על כל שלושה מיליון תושבים. איתך, באיטליה, נרשם עד כה מוות אחד על כל אלפיים איטלקים, ואנחנו מדברים על אחת המדינות בעולם שהכי התמודדה עם המגפה.

עם זאת, טייוואן הוכיחה שהיא יכולה לנצל את ניסיון העבר, עם תחושת משמעת ושימוש בטכנולוגיה. הידע על דרכי הפעולה האטומות של סין שיחק גם חלק בניצחוננו נגד הנגע הנורא הזה.

הצלחה שהושגה למרות שארגון הבריאות העולמי (WHO) לא סיפק לך את הנתונים שאתה זקוק להם.

מי שהשמיט את החשיבות ליידע את טייוואן ואילץ אותנו לפעול לבד. וכך עשינו, משחקים מראש. רק אם נביא דוגמה, עם למעלה משלושים קווי הרכבה, הצלחנו להגדיל, בחודש אחד, את ייצור המסכות מ -300 אלף חתיכות ליום, ליותר מ -20 מיליון.

סחורה יקרה שהפכה גם לייצוא.

חשבו שתרמנו 15 מיליון מסכות לאיחוד האירופי, 500 אלף מהן לאיטליה, והדגימו עוד כיצד הטייוואנים מסוגלים לשלב משמעת עם חדשנות ותגובה מהירה. והפקנו מסכות איכותיות, בניגוד לרבים שנמצאים במחזור שסופקו על ידי "מדינת תורמים" אחרת, שהתבררה לימים כביצוע מפוקפק. הפעולה שלנו הייתה פעולה הומניטרית מתואמת, ברמה האירופית, עם האיחוד. עם זאת, לא הייתי רוצה לדבר על "דיפלומטיה המסכות" שלנו.

כאשר בתחילת החירום ממשלתנו סגרה קשרים אוויריים עם סין, היא כללה גם את טייוואן והונג קונג: האם החלטה זו יצרה עבורכם בעיות?

אני אגיד לך, להכללת טייוואן היה רק ​​מוטיבציה פוליטית, שאותה תיגרנו מיד. מנקודת מבטנו זו הייתה, על ידי רומא, הערכה שגויה של מדיניות הבריאות.

אם נחזור לנושא הכלכלי, אתה כוח כלכלי אזורי גדול, אחד מארבעת הנמרים האסיאתיים, שכמו מעטים אחרים רוכבים על המהפכה הדיגיטלית שמתנהלת, ובמקביל, אתה שותף כלכלי חשוב של סין, מדינה שבה יש לך אתרים רבים. פּרוּדוּקטִיבִי. איך מצליחים לתאם את העליות והמורדות של היחסים הפוליטיים והדיפלומטיים עם בייג'ינג, עם הצרכים בעלי אופי מסחרי הדורשים זמני החלטות והיכרות עם הלקוח?

זה קורה משתי סיבות. הראשונה היא שסין מכירה בחשיבות שיש בהשקעה וטכנולוגיה של טייוואן, ולכן קבלת המוצרים שלנו היא לטובתה. הטייוואנים הביאו את ניסיונם בארגון קווי ייצור וביחסים עם לקוחות זרים. אם נכון שסין מייצרת את האייפון לכל העולם, נכון באותה מידה שהיא עושה זאת בזכות תעשיות טאיוואניות, כמו פוקסקון, הממוקמות בשטחה.

לכן חשוב לבייג'ינג לקיים יחסים טובים איתנו: זה לטובתה. זו הסיבה שהיא מקדמת בברכה מיליוני תיירים וסטודנטים מטייוואן מדי שנה. סגירת זרימה זו לא הייתה הגיונית והיא מנוגדת לאינטרסים הלאומיים של סין. מצד שני, סין חשובה לנו גם מכיוון שהיא מייצגת את השוק הגדול ביותר שלנו. הסינים קונים את הטכנולוגיה שלנו ואת המוצרים שלנו. רק כדי לתת דוגמא, אנחנו - לא הם - מסוגלים לייצר מיקרו-מעבדים הייטקיים.

אין להתפלא אם כן, אם סין מעולם לא סגרה את קשריה עם הרפובליקה שלנו, גם כאשר ממשלות ונשיאים, כמו הנוכחים, נכנסו לתפקידם בטאיפיי, ונלחמו למען אוטונומיה ועצמאות בפועל. סימן לכך ששתי המדינות מסכימות שמצב כזה נותר ללא שינוי.

הרומאים דיברו על ה"סטטוס קוו ", אני מבין שזו בדיוק רצונם של שני הצדדים.

כמובן שזו אותה סיבה מדוע סין לא סגרה את הונג קונג למרות המתנגדים והכוחות הצנטריפוגלים שנכחו. זה לא מתאים לו מכיוון שהעיר חשובה מדי מבחינה כלכלית וכלכלית, ובייג'ינג לא יכולה לשלול מעצמה את הפירות שפתח זה מייצר.

הנשיאה הנוכחית של טייוואן, אישה, שאושרה לאחרונה בהסכמה עממית גדולה, דוחפת את הקו הפוליטי של העצמאות. סוכנות הידיעות רויטרס הודיעה לפני זמן מה על רכישה גדולה של כלי נשק וציוד צבאי מארה"ב. אז אני שואל אותך אם אוטונומיה ועצמאות נותרו נקודת המבט היחידה האפשרית עבור מדינתך בהקשר עם היחסים עם השכן ה"מסורבל ".

אתה מבין, כמו שאמרתי לך, אנחנו רוצים סטטוס קוו. במילים אחרות, אנו משוכנעים כי במציאות יש רק סין אחת, היסטורית, תרבותית, אתנית. אנו חושבים שיש רק ציוויליזציה סינית אחת, אך יחד עם זאת, יש שתי מציאות פוליטית. זו לא אשמתה של טייוואן, שאכן מכירה בעצמה כסין האמיתית, ששמה הרשמי הוא עדיין "הרפובליקה של סין", המקורית. מצד שני, צריך להיות מעשי: מציאות העובדות מהווה את האמת היחידה האפשרית, שלעולם לא ניתן להזניח.

סין וטייוואן הן שתי מדינות, זו עובדה. לכן יש צורך למצוא נוסחה המאפשרת קיום שלווה ומשגשג בין הרפובליקה הסינית לרפובליקה העממית.

אנו בוודאי לא מתיימרים לכבוש מחדש את היבשת הסינית, אך מצד שני, הם אינם יכולים לצפות מאיתנו לפתוח את דלתות ביתנו ו"נכנע "לרצונם ונהפוך למחוז שלהם. יש לנו רפובליקה משלנו, עם נשיא משלנו, פרלמנט משלנו, מדיניות חוץ משלנו ומערכת משפט המבוססת על שלטון החוק.

איננו רוצים לשנות את שמנו, אנו הרפובליקה של סין, חופשית, דמוקרטית, משגשגת, המכבדת את שלטון החוק, ואשר עד כה הפעילה זכות בחירה ישירה ישירה חמש פעמים.

אנו טוענים שמכבדים אותנו ומייחסים אותנו למה שאנחנו: מדינה גאה בהיסטוריה שלה, בהווה ובמערכת המדינות שלה, עם כלכלה שהתחילה לצמוח מחדש ב -2%, כשאר האיחוד האירופי הולך וגדל בעשרה. נקודות.

טייוואן פועלת לדיאלוג, אך סין לא רוצה לנהל דיאלוג. אנו חושבים שהנוסחה "מדינה אחת, שתי מערכות" אינה עובדת: חשבו רק על טיבט או הונג קונג ...

הסיבה לכך היא שאוטונומיה נתפסת בעיני בייג'ינג כסכנה. ואנחנו לא יכולים לוותר על האוטונומיה והעצמאות שלנו.

צילום: אינטרנט