אתמול בבוקר במכללת ההגנה של נאט"ו המסירה בין המפקד היוצא, גנרל כיתת האוויר כריס וויטקרוס (קנדה), לבין אלוף הצבא הנכנס, אוליבייה ריטימאן (צרפת).
מאז נובמבר 2016 הוביל ג'נרל וויטקרוס את מכון ההכשרה המוביל של הברית במומחיות, תשוקה ומיומנות. לא ניתן להסיק איכויות אלה שנמצאות במבחן במהלך מצבי חירום בריאותיים השנה ממספרים קרים, מתוצאות חיוביות או מהרטוריקה של נאומים נסיבתיים, כפי שמעידים הרגש הרחב הכנה בקרב אנשי המכון דאז. ברכות פרידה.
הרבה זמן הבענו את הרצון לראיין אותה וכחיילת טוב, רגע לפני שעזבה, היא לא שכחה.
גנרל וייטקרוס, מה התקציב שארך ארבע השנים המובילות במכללת ההגנה של נאט"ו?
כשהגעתי גיליתי משהו יוצא דופן בתוך הברית: אלמנט ייחודי של לכידות ואימונים צבאיים שמלמד בעיקר את תפקידו, משימותיו ומטרתו של נאט"ו באזורים גאוגרפיים שונים. זה היה כבוד עצום להיות האחראי עליו, ואחרי שלוש שנים דעתי נותרה בעינה.
הכרחי בהוראת התפיסות המיועדות להישאר לחיים שלמים אצל התושבים.
התרשמתי גם מההתלהבות והתשוקה שנמצאה בצוות.
חווית שירות ראשונה באיטליה? תחמיא לנו בשני נקודות חוזק אבל תודו לפחות פגם אחד של האיטלקים ...
זו הייתה החוויה הראשונה שלי במדינה הזו. החיים ברומא היו מרגשים בשבילי ובעלי. אנו באים מארץ שיש לה רק 150 שנה של היסטוריה והגעה למקום עם מורשת גלויה מבחינה חומרית של אלפי שנים הייתה פריבילגיה. בכל פעם שאנחנו צועדים במרכז העיר אנו מגלים משהו חדש. בתור מהנדס, לראות מבנים ומבנים שמאחורי אלפי שנים מותיר אותי המום.
יש אקלים נפלא כמו גם ניואנסים יוצאי דופן של אוכל, יינות ונופים שמשתנים לאחר מספר שעות של נסיעה.
פגם? ובכן, אני חייב להתוודות שהנהיגה במכונית הייתה ממש ממש מלחיצה; החיסרון היחיד בחוויה הזו שקרוב לעזיבה, עדיין מדאיג אותי.
האם היה קשה "לנהל" מבקרים ממדינות עם לפעמים תרבויות שונות במיוחד?
התשובה היא כן ולא. חובתנו כמנהיגי ברית בכירים, צבאיים ואזרחיים, ללמוד מתרבויות אחרות ולהבין מדוע ישנם סטנדרטים ביטחוניים שונים באזורים טריטוריאלים, לשוניים או תרבותיים שונים. כל זה מחזק אותנו ומאפשר לנו להיות יעילים יותר.
עם זאת, תהליך הלכידות הזה לוקח זמן. לא תמיד קל להבין מיד את האנשים ואת הדמויות והאמונות הספציפיות שלהם. המשימה של המכללה להגנת נאט"ו, באמצעות אימונים, היא ליצור שיתוף והרמוניה.
מה נשאר לך ב- NDC?
כל מפקד מקווה להשאיר משהו חיובי על ידי מבט בעיני האנשים שהוא משאיר.
אני מקווה שזה יישאר זיכרון חיובי, במיוחד מבחינת שקיפות, אמון, כבוד וכבוד. הם ערכים אישיים כמו אלה של הברית.
אילו זיכרונות יש לך מהמלחמה הקרה, השנים שנרשמת?
יש לי זיכרונות עזים מהתקופה ההיא מכיוון שבשנות ה -80 שירתתי בגרמניה עם תרגילים חודשיים והערכות טקטיות שנתיות של המחלקות. היה צורך לפתח כל הזמן מיומנויות ותחרות מיומנויות חדשות. כמהנדס הייתי צריך להתמודד עם הגנת מסלולי מסלול או שיקום מהיר שלהם לפריסת לוחמים ושמירה על פעולות אוויריות.
אולם הזיכרון הטוב ביותר של אותה תקופה הוא כאשר הוא הסתיים בשנת 1989! הייתי עד לרגשות של עמיתי הגרמנים באופן ישיר. אני זוכר אחד במיוחד שאמר לי שדמעות בעיניים אמרו לי שאיחוד מחדש הוא החזרה לחיים אחרי האבל הארוך של עם.
איך התמודדת עם מצב החירום של קוביד במכללת ההגנה של נאט"ו?
עקבנו כל הזמן אחר המתרחש בווהאן, סין, ואז במילאנו. במהלך היעדרותי הקצרה, גנרל מצוותי הזמין מייד פגישה ראשונה בכדי לטפל בבעיה. בשובתי עם משתפי הפעולה קיימנו פגישות "וירטואליות" מתמדות כדי להשיג את המטרה העיקרית: סיום הקורסים. דאגנו שלמשתתפים יש את ציוד ה- IT הנכון לעקוב אחר השיעורים בבטחה, מהבית עם משפחותיהם. הקורסים המשיכו אפוא לחבר בין מדינות רבות עד שהרשויות באיטליה אפשרו את החזרה למכללה בבטחה.
היינו מוכנים, התכנון הוא באופי העולם הצבאי, וממצב חירום כללי ראשוני, אחד אחר נקרא יותר לאחר שישה שבועות בלבד שאיפשרו להחזיר את הצוות למכללה עם פתרונות היברידיים (נוכחות פיזית ו / או וירטואלית) ).
אם לא היינו מתרגלים מצבי חירום כאלה בשנה האחרונה, ההנהלה בהחלט הייתה מסובכת יותר.
בנגיעה בברזל, אני שמח לומר (למעט שני קצינים איטלקיים שהתקבלו בחוץ מחוץ למכללה) נמנע התפשטות קוביד בתוך המכון.
הודות גם לעצתם של רופא איטלקי ורשויות בריאות צבאיות, הגדרנו פרוטוקולים יעילים ונענה לדאגותיהם של רבים.
הלמידה לעבוד כצוות היא הבסיס של המכללה.
אנו כבר פועלים להמשך האימונים גם במקרה של חזרה אפשרית של קוביד בסתיו.
היא התגייסה בשנים בהן השירות הצבאי עדיין נאסר על נשים באיטליה. קנדה הייתה אחת המדינות המודרניות ביותר מבחינה זו. עם זאת, האם תמיד היה קל לעבוד בסביבה גברית באופן מסורתי?
בהחלט לא. נרשמתי בשנת 1982 ונשים היו רק 7-8% מהסך הכל. כיום הצוות הנשי עומד על 17% בתקווה להגיע לנתח של 25% בעשר השנים הבאות.
הייתי האישה השביעית שהצטרפה לחיל ההנדסה הצבאי. זה לא היה קל אבל זה היה שווה את זה. כל שינוי תרבותי זקוק לזמן להתגשמות ובוגרת. באיטליה אותו דבר קורה, פגשתי נשים במדים שעושות עבודה נהדרת ומוערכות מאוד על ידי עמיתיהן הגברים.
עם זאת, אני מאמין שאף אחד בשום מדינה אינו יכול לספק תמונה ורודה של התהליך המתמשך, הן בתחום הצבאי והן באזרחי.
כאיש צבא, אני חושב שחשוב לתת דוגמא חיובית למדינתך. אם הכוחות המזוינים יצליחו לנצל את המשאב ש 50% מהחברה מעמידים לרשותו, הכלכלה של אומה שלמה תוכל להתקדם.
אני מודה שזה לא תמיד היה קל, אבל התסכולים היו שווים את זה.
כיום המצב בקנדה טוב יותר מבעבר, אך אסור לנו לעמוד בזרי הדפנה, עדיין יש עבודה.
מה היית ממליץ לילדה שרוצה להמשיך בקריירה צבאית?
תמשיך! אני לא יודע באיטליה אבל בקנדה יש 105 התמחות צבאיות המשקפות קשת שימוש רחבה הדומה לזו האזרחית.
כשמישהו שואל אותי אני עונה שבוודאי שיש את העבודה הנלהבת ביותר בעולם הצבאי. אולם החיים במדים אינם מיועדים לכולם: עלינו להיות מסוגלים להתמודד עם קשיים רבים, לעיתים עמימות, בחברה מובנית ביותר.
באופן אישי חייתי קריירה פנטסטית. ראיתי ועשיתי דברים שלא יכולתי לחוות מחוץ לעולם הזה, לפעמים נפלאים, לפעמים קשים, אך שהשיגו את מה שהם היום. אני גאה בזה ואין לי חרטות.
צילום: פבריציו טרוקולי / מכללת ההגנה של נאט"ו / נאט"ו / צבא קנדה
