חבילת האבטחה, שהופקדה על ידי הממשלה בוועדת התקציבים של הלשכה, מספקת בונוס מאוורר של 2016 יורו לאנשי הביטחון והביטחון לשנת 80. "לא כולל את הצבא של רשויות הנמל!"
הבונוס יהיה נטו במשכורת רק לשנת 2016, הוא לא יהיה מבני, אין לו אופי גמול, הוא אינו כפוף לתשלומי ביטוח לאומי ורווחה והוא אינו תורם לגיבוש ההכנסה הכוללת לצורכי מס הכנסה אישי. מה זה אומר? זוהי "מחשבה אדיבה" של הממשלה, לשנת 2016, לכל מי שמסכן את חייהם באיטליה ומחוצה לה. אלה של קברניטת הגופה, אולי נחשבו פחות ראויים לתשומת לב: ממש לא מובנים אחרי העבודה שהם עושים בים התיכון!
העניין הוא שמגזרי הביטחון והביטחון תמיד היו לאורך השנים הכספומט של כל הממשלות שהלכו זו אחר זו. הם תמיד ראו בשני המגזרים שימוש מועט ולכן מתרוקנים. ביטחון והגנה מעולם לא היו במרכז האינטרסים של דעת הקהל ולכן לפוליטיקה. גברים ונשים כאחד במדים הם, עם זאת, משרתים של המדינה, ללא אבות ותיקים. רק משטרת המדינה יכולה להשמיע את קולם דרך האיגודים. הצבא, בביטוי מוחלט של מחאה, מכה במזנון. כן, הם לא הולכים לארוחת צהריים.
באיטליה אין תרבות של ביטחון והגנה. אנו זוכרים את הכוחות המזוינים וחיל המשטרה ב -2 ביוני וב -4 בנובמבר.
מעולם לא תהינו לאן איטליה רוצה ללכת בהקשרים בינלאומיים, מעולם לא רצינו למדוד את רמת השאיפה שלנו. היום יש לנו את הנייר הלבן. זהו מסמך שלפחות מתווה את עמדתנו הבינלאומית וקובע את הפעולות הנחוצות שיש לנקוט כדי להשיג את היעדים של מכשיר צבאי יעיל יותר וניתן להפעלה. עם זאת, הכספים הדרושים אינם מוזכרים במדויק, או שהפרלמנט אינו חייב לאשר את המסמך, אשר למעשה יהווה "הרצון הבלתי נמנע" עבור כל ממשלות הצבעים השונים שיספקו הקצאות מסוימות לתקופות בינוניות עד ארוכות.
שמירת הכלי הצבאי יעיל ואפקטיבי ידרוש פירוט של חלוקת ההקצבות שהוקצו, עד 50% להוצאות כוח אדם, 25% למימוש ו -25% להשקעה. באיטליה לא ניתן לעמוד בנוסחה ולשנת 2016 יהיו לנו 75,62% לצוות, 9,09% לשנה ורק 15,29% להשקעה. המשמעות היא שנוכל לשמור ולשמור על האמצעים שלנו מספיק ונצטרך להקריב את הכשרת אנשינו. האימונים הטובים ביותר נעשים בתיאטרון הניתוח בזכות הכספים שהוקצו "עם גזירות אד הוק", כל חצי שנה. לצורך השקעה ומחקר אנו נמצאים מתחת לאחוז המינימלי הצפוי למחלקות ש"התפוקה "שלהן היא ביטחון והגנה. אתגרים גלובליים דורשים יותר ויותר התאמות גדולות במערכות נשק ויכולות חדשות הדורשות השקעות משמעותיות. מהתמונה המתוארת עולה בבירור כי המצב, למרות הכוונות הטובות של הקווים הפרוגרמטיים של הספר הלבן, אינו האופטימי ביותר, במיוחד לטיפול הכלכלי בצוות העובדים.
כאשר ההשפעה של הטיפול הכלכלי בצוות על תקציב המשרד משפיעה על כמעט 80%, ממש קשה לכל ממשלה לחדש ברצינות חוזים, למרות גזר הדין של בית המשפט החוקתי.
אנו מדברים על התאמת חוזים לסביבות 500000 גברים בענף ולספק לפחות שני מיליארד יורו להקצאה ברציפות: בלתי אפשרי אם נקרא את התחזיות לגבי הכלכלה האיטלקית.
תיקון והגדרה של יעילות ההוצאות, זהו המונח הנפוץ ביותר בשנים האחרונות במסדרונות כל המשרדים. כמה מחלקות באמת הצליחו לעשות זאת, בהתחשב בכך שההוצאות של המנגנון הממשלתי גדלו? זה רחוב ללא מוצא. הממשלה היטיבה לבקש מהנציבות האירופית להצליח להפר את מגבלות האחוז של "הקומפקט הכספי". אנו מקווים לתגובות חיוביות בנושא זה. כדי להפעיל מחדש את המשק, זה לא מספיק רק לקצץ ולהיות רציונליזציה של ההוצאות, אלא גם לקדם מדיניות השקעה מבנית וכדי לעשות זאת יהיה צורך, במשך חמש שנים לפחות, להיות מסוגל להפר את ברית היציבות בנקודת אחוז אחת לפחות ולהבטיח כי הכסף שדרגי מזריק במדיניות מוניטרית - הקלה כמותית - במערכת הפיננסית, זה באמת לטובת אשראי צרכני.
הדרך לחידוש החוזים תיראה בעלייה, ובונוס של 80 אירו מהווה נשימה של אוויר צח עבור הצבא שלנו, שוטרים, קרביניירי, כבאים וכו '.
"המחשבה האדיבה" של הממשלה לשנת 2016 לא נעלמת, ההיבט היחיד המאכזב הוא שהיא הגיעה רק לאחר האירועים הטרגיים בפריס.
(בתמונה צבא איטלקי באפגניסטן - מקור: ארה"ב DoD)
