מנהל יקר, עקבתי אחר חילופי המסרים המתייחסים לתקריות האחרונות בלבנון (המכתב שכותרתו 'אם חיילי הצבא מסתתרים ונמלטים, מה יהיה מאיתנו?' והתשובה שלאחר מכן ראש משרד התקשורת SMD) ואני לא יכול שלא לשים לב לכך, אם כי במיטב הכוונות, שמצד אחד מי מצד שני ממשיך "להחמיץ את המטרה".
על קצה המזלג יש דיונים ב"כללי ההתקשרות "כדי לומר שמדינתנו אינה תומכת בצבא מספיק במימוש תפקידיה (שמתבצעים לטובת המדינה עצמה), או הערך שעבודת הצבא שלנו יש (העבודה שלנו, להיות גם של המשפחה) וההערכה שאנו מקבלים בחו"ל ובבית. במקום זאת, מה שצריך לעשות זה לשאול את עצמנו אם אנחנו לא עושים משהו לא בסדר בדרום לבנון.
הייתי שם, ביליתי כמעט שנה וחצי במצטבר (מחולק לשתי תקופות שליחות ארוכות), לבצע משימה שקשורה ל'הבנת 'המצב בשטח, בקשר עם האוכלוסייה (כולל המיליציות שנמצאות באזור זה). בקיצור, מה שמצאנו עם מפעילים ועמיתים (בשנת 2008,2009 ו -2011) הוא שלעתים קרובות אנו יוצרים בעיות בעצמנו.
אני אסביר: דרום לבנון היא למעשה אזור בעל מעמד מיוחד הן מבחינת הפוליטיקה הפנימית הלבנונית והן מזה של הפוליטיקה הזרה והבינלאומית. המשימה של יוניפי"ל קיימת כדי להבטיח את פירוז האזור, אי נוכחות של מערכות נשק וכלי נשק ועמידה בהסכמים בינלאומיים (למשל איסור על שיטפון). האיש ברחוב דרום לבנון בממוצע יודע היטב את הרזולוציה 1701 (אולי לאינדוקטרינציה יותר מאשר לתרבות) וזה קרה לנו לא פעם לקבל שאלות על כך, לא בקשות לבירור אלא בכוונה בכוונה לוודא שאנחנו היינו מודעים. באותה מידה, אחת התצפיות שהוצגו לנו בתדירות הגבוהה ביותר הייתה זו של ההתנהגות 'הפולשת' של אנשי הצבא של יוניפי"ל. תצפית זו הייתה תכופה יותר ויותר שכן התנאי המדובר היה קרוב למשימות נאט"ו ונאט"ו.
מה שאני מנסה לומר הוא שמצאנו נטייה של הלבנונים להתלונן מעל הכל על תנאי העמים שהשתתפו במקביל בסכסוכים אחרים. התלונות נגעו בעיקר ליחס 'שוטר שכונתי' שהיה לצבא בהקשרים ההם - למשל ללכת ל'נופף 'בתוך בתים (הנתפס כפלישה לפרטיות) או ביצוע סיורים באזורים עירוניים במהלך הלילה - דרך פעולה הנסבלת באפגניסטן, בלתי נסבלת בלבנון. כמובן שניתן לטעון שהתלונות נועדו להסתיר פעילות בלתי חוקית כלשהי. ניתן לדון בלגיטימיות של חלק מפעולותינו, בקנה אחד (או לא) עם המנדט שהוקצה ל- UNIFIL על ידי UNSCR 1701, במקום זאת ניכרת ההזדמנות (או אי-אפשרות) של מחוות מסוימות (שלנו).
כפי שציין בצדק ראש משרד ה- IP של SMD, לבנון היא הקשר קשה בו המורכבות נובעת גם מהמדינה המתפתחת והמבנה הפרסטאטאלי המאפיין את החברה. איננו יכולים לחשוב על יישום טכניקות, נהלים ומנטליות של "אפגניסטן" בלבנון. המקצועיות שלנו צריכה להתבטא ביכולת להבין את ההקשר בו אנו פועלים, לזהות את הגבולות ולפעול על ידי ניצולם ולא באמצעותם. המפתח הוא בהבנה תרבותית ולא ביכולת (גם אם חשובה) בטיפול בנשק.
קוף יכול לירות עם קלצ'ניקוב, אך דרוש אדם (אינטליגנטי מבחינה תרבותית) לשאת ולתת על פתרונות ב"הקשר הקשה ".
RS
