ההתערבות בלוב היא כעת וודאית, זה רק עניין של קביעת הזמנים: הפיתרון הדיפלומטי לא יפטור אותנו מלשלוח מאמנים, חיילים לקרקע וכן הלאה בעתיד. ג'נטילוני, פינוטי ואפילו רנצי הבינו את זה, לא משנה מה. עם זאת, הם הבינו את זה באיחור.
למי שבאמת יש מושג על הגיאופוליטיקה, באיטליה, הבין את זה מאז ה- XNX, כאשר הוא ראה בהתערבות הצרפתית-אמריקאית פריחה מדי, והוא חזר על כך בחודשים האחרונים. בין אלה, ללא ספק, גם האנליסטים של השירותים שלנו, תמיד שמעתי מעט מדי.
מעמד פוליטי שמתייחס למדיניות החוץ כמו לכוחות המזוינים כאל אדמות של כיבוש בחירות לא הבין אותה, והפגין חוסר יכולת דו-מפלגתי בשני התחומים, מה שמסביר היטב את היעדרותם של איטליה בפסגת מינסק.
כל מי שיש לו מינימום מומחיות גיאו-פוליטית יודע שלוב היא שאלה של מארה נוסטרום, שם אין לשייך את הביטוי הלטיני הזה למבצע להגנת המהגרים, אלא למשמעותו המקורית שבה רומא, כיום? ? איטליה, עולה לכוח הגיאופוליטי של אזור הים התיכון.
הייעוד הגיאופוליטי המקומי שלנו הוא כפול, והמצב הקשה שאנו מוצאים את עצמנו הוא כפול: מצד אחד, הקשרים ההיסטוריים שלנו עם מוסקווה ובעלי בריתה הבלקנים (סרביה מלכתחילה, אלא גם אלבניה לפני ואחרי הפרידה ההיסטורית של התקופה הסובייטית) , המושפעת כיום מהסנקציות שהטילה עלינו ארה"ב נגד פוטין.
מצד שני, קשרינו הם גם היסטוריים עם שותפיהם הים תיכוניים, שכללו מאז ומתמיד אזורים כמו סוריה, לבנון, מצרים, לוב, תוניסיה. כל המדינות בהן היד האמריקאית הכבדה הגיעה בדרך הרסנית, המערערת על האפשרויות הגיאו-פוליטיות של ארצנו, גם כן ובעיקר כמרכז אנרגיה אירופי.
רוסיה ולוב הן כיום בין ספקיות האנרגיה האיטלקיות הגדולות ביותר (אם לא הגדולות) והן ספקיות שאנחנו מסתכנים בהפסד. זה טוב להסביר לאיטלקים, שעדיין סובלים יותר מדי מכוח רך בהוליווד וחושבים על אובמה וזכויות אדם כערך החשוב היחיד. סנקציות על רוסיה ואנרכיה בלוב פוגעות בנו כלכלית: זה חייב להיות ברור לאיטלקים. כפי שחייב להיות ברור כי המדיניות האיטלקית באזור הים התיכון היא ציר יסודי להפניית ההתאוששות הכלכלית: המשמעות היא פיתוח שווקים חדשים, בורסות חדשות, אפשרויות חדשות עבור חברותינו (גדולות, בינוניות וקטנות).
כמו כל המשברים, גם לוב מהווה הזדמנות לאיטליה. קודם כל, הסיכוי להוכיח כאומה אחראית המסייעת למדינות אחרות, שיש להן קשר היסטורי.
חובתה של איטליה היא להבטיח, שבתחום השפעתה ייווצרו התנאים לצמיחתן של המדינות השותפות, צמיחה התואמת את תרבות הילידים (מושג שהיה ברור ברובו ל"אנריקו מאטי "הרחוק-ראייה, ולעולם לא יהיה ברור לאמריקנים).
זהו סיכוי איטלקי ואירופי להפגין לראשונה בשטח את היכולת לשלוט בגבולות ולייצב את האזורים הסמוכים, פעילות שתציין סוף סוף את יכולתו של האיחוד האירופי לפעול כנושא פוליטי אמיתי, כמו גם סתם כלכלי. וזה סיכוי איטלקי להוכיח שלא רק הכלכלה היא שהופכת מדינה לחשובה בעולם, אלא בעיקר ובעיקר יכולתה לייצב אזור חברתי-כלכלי מבחינה פוליטית, מה שמביא למעשה את מה שמבטיח להיות הגרוע ביותר. אסון הומניטרי בגבולות אירופה ממלחמות הבלקן ואילך.
אלה הם הרעיונות שעמם עלינו להתכונן פוליטית להתערבות בלוב. התערבות, עם זאת, על הקרקע ייעשה על ידי הבנים שלנו במדים, זה נשאר עובדה.
אלסנדרו ויואלדי
(צילום: ארכיון פאלאצו צ'יגי)
