תמיד מצאתי את עצמי בהכרח דן ומתעמת עם סוגיות היסטוריות וגיאופוליטיות מורכבות. תמיד ניסיתי לעשות זאת ללא דעות קדומות, שואפת להבין נקודות מבט שונות, להשתמש בהיגיון ולהתעלם מהרגשות. במילים פשוטות, אני לא אוהב עידוד אצטדיון.
אנו מסכימים שיש לגנות מלחמות - כולן - ולהימנע. עם זאת, לגבי איך לשים קץ לסכסוך והגורמים שגרמו לו, הדעות והשיקולים שונים במקצת.
באופן פרדוקסלי היום, כפי שהדגיש גם נשיא AIAD גידו קרוסטו, ההזמנות להימנע מפעולות ספירליות מגיעות כולן מחיילים בעלי ותק של עשרות שנים, מומחי הגנה או אנליסטים (כגון השגריר רומנו, פרופ' אורסיני, הגנרל ברטוליני ופאביו מיני, או מריה גרציה לאבלארטה רק כדי להזכיר כמה), בעוד בלוגרים, עיתונאים התייצבו בתור, נציגי עולם הכותרת המגוון של השמאל העיתונות לשליחת נשק או אפילו התערבות צבאית (איך ליישם אזור אסור לטיסה באוקראינה), מה שיגרור את אירופה לתהום.
שליחת נשק, או הזנת תקוות שווא (כגון כניסה לאירופה ונאט"ו) יביאו להגברה והארכת הלחימה. מהללים את הפרטיזנים החדשים ששרים יפה שלום (שיר אגב מעולם לא הושר בזמן ההתנגדות באיטליה!) שיעצור את הפולש היא ילדותית (במקרה הטוב) או מדגימה דרך נאיבית להתמודד עם סוגיות מורכבות ומנוסחות.
הסיכון האמיתי בשליחת נשק (קל) הוא ליצור סוריה או אפגניסטן על סף דלתנו. ואוסיף שההתנגדות לא "שחררה" את איטליה: זה חלק מהמיסטיפיקציה ההיסטורית. ג'ורג'יו בוקה מציין כ-80.000 איש בתחילת מרץ 1945, ומביא הערכה של הפיקוד הכללי הפרטיזני של 130.000 איש נכון ל-15 באפריל, כשהמלחמה כמעט הסתיימה... "השחרור" התרחש במציאות עם מפציצים, ספינות , צוללות, טנקים, תותחים ומאות אלפי חיילים בעלות הברית (רבים מהם הרוגים) שלחמו בשטחנו. אפילו טומאסו מונטנארי, ברגע נדיר אך ראוי לשבח של בהירות אינטלקטואלית ויושר, כותב על כך ב-Il Fatto Quotidiano.
והסנקציות חסרות תועלת: רק תסתכל על איראן או ונצואלה. במקרה זה אז העונשים הם זה הם חוזרים לכיוון אירופה ובפרט לכיוון ארצנו. אבל נדבר על זה בהזדמנות אחרת.
אמריקה (המוכרת כארה"ב) הראתה את כל העמימות והביישנות שלה בבקשה מפולין לשלוח מטוסים צבאיים לאוקראינה. אלא אז, בעקבות מהלך מדיני-דיפלומטי חכם של השלטונות הפולניים (שם הבקשה התקבלה אך מציעה להשתמש בבסיס אמריקאי בגרמניה כ"אמצעי" למכירה, כדי להבטיח שבדרך זו ארה"ב תמסור את הלוחמים !) להעלים את הבקשה.
ואכן, אוקראינה שימשה כשדה קרב בין שתי מעצמות ארה"ב ורוסיה לפחות מאז 2014, בהשתתפות שחקנים משניים וניצבים אחרים (כולל האיחוד האירופי ואוקראינה עצמה).
במהלך השנים, ארה"ב שלחה נשק בשווי של יותר מ-2 מיליארד דולר ובימים האחרונים נראה שבנו גם כמה מעבדות לנשק ביולוגי. הכל נורמלי? כעת הנשיא זלנסקי, "מפתה ונטוש" קורא להתערבות נאט"ו (באיזו יכולת עלינו להתערב?) כדי להימנע מתרחישים קטסטרופליים. בעוד שהקטסטרופה האמיתית תהיה התערבות צבאית.
זו הסיבה שהיום יש צורך בדיאלוג, תיווך ומתינות יותר מתמיד. אתה צריך לזרוק מים על האש. הפתרון הריאלי היחיד האפשרי יהיה פשרה על המבנה הגיאוגרפי העתידי של המדינה, עם הכרה בשטחים רוסים דה-פקטו. וכאן על הקהילה הבינלאומית לפעול. לחץ כדי להביא את הצדדים המעוניינים לדיאלוג. מלבד אוקראינה באירופה...
ג סלטמונטס
תמונה: מסגרת "Full Metal Jacket".
