חירום חירום: הצבא בחו"ל רק יומיים מצליח לשחזר את התנועה. באיטליה כי זה לא אפשרי?

(של Femaz)
19/01/17

התמונות שמגיעות היום של המפולת שפגעה במלון ריגופיאנו ושל העזרה הראשונה, קומץ אנשי חילוץ הרים שצעדו כל הלילה, מביאים אותנו לשקול כמה שיקולים.

באיטליה, מדינה G7, אתה מקבל עזרה ברגל? זה באמת נראה לי פיתרון פסול אם אני חושב על העבודה שהצבא שלנו מבצע בחו"ל. הם בונים גשרים, שדות תעופה, כבישים, בתי ספר וכן הלאה תוך זמן קצר. באיטליה, בשטח שלנו, הכל מורכב.

הכוחות המזוינים באיטליה יכולים להתערב בתחרות, רק ורק לבקשת המחוז הנוגע בדבר; זאת מכיוון שמצב החירום "אושר" ומעל הכל מכיוון שהאינדיקציות לגבי משאבים כספיים נקבעות.

בזמן ההמתנה למסמך של המחוז, ההגנה האזרחית מתערבת באופן מיידי, עם המתנדבים ויחידות העזרה הראשונה. אנשים פנטסטיים אך לרוב אינם מצוידים למקרי חירום חמורים כמו זה שמתקיים. ההגנה האזרחית נאלצת אפוא לשכור את הרכבים הדרושים מחברות פרטיות. בינתיים, חיילינו, רבים, מאומנים ובאמצעים שכבר נמצאים ברשותם, הנכונים, מוכנים אך ממתינים לבקשה שרוב הזמן יגיע בדיוק כאשר יש מתים, או כשמאוחר מדי.

במקרה החירום, צריך להניח את הביורוקרטיה "בצד", אחד מתערב וזה מספיק, תמיד מתואם על ידי ההגנה האזרחית, אבל "צריך" להתערב, בלי אם ובלי בלי. הבעיות הנוגעות למשאבים כספיים נפתרות בהמשך.

אנחנו טובים מאוד בחו"ל ופחות באיטליה? נראה לי סתירה ברורה מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנה.

הפוליטיקאים שלנו ובעיקר השליטים חייבים לפקוח את עיניהם ולא רק לחכות לפסק הדין של הקונסולטה בנושא חוק הבחירות, אלא להפעיל מייד חוקים ונהלים רזים יותר. לאיטלקים בהחלט מגיע יותר.

(צילום: צבא איטליה)