המקרה הכללי שסטנו גורם לנו לחשוב, פותח את מבוך המצפון, הופך את החברה לקצת יותר חלשה, אם זה עדיין אפשרי. זה יהיה קצר עם ההיסטוריה ואז יעבור לנקודה: בשנת 2003 באנ-נסיריה הועלה המיתאר האיטלקי בנקודות שונות בעיר העיראקית במטרה לבצע שליטה על השטח, תמיכה בשחזור וכוחות הביטחון המקומיים. עם הזמן, בעקבות מספר אזעקות, הועברו בסיסים רבים לפרברים, בין השאר שנותרו בעיר היה הבסיס מיסטרל של קרביניירי, בסיס זה היה הנושא, ב -12 בנובמבר 2003 בשעה 10:40, למתקפה סנסציונית שבה צבא ואזרחים איטלקיים ומקומיים קיפחו את חייהם.
מפקד הקונטיננטל האיטלקי דאז (גנרל סטאנו, נד"א) שהועמד למשפט זוכה לסירוגין והורשע בדרגות שונות של פסק דין, על פי מערכת איטלקית כולה, אולם בימים האחרונים גזר עליו בית המשפט לקסציה סופית תשלום פיצויים לטובת קרובי הנופלים. כאן נקודת ההנמקה: המטרה הראשונה של מפקד היא, כמוהו או לא, מילוי המשימה שהוקצה, השגת היעדים שנקבעו במשימה; אין לכלול את בטיחות אנשי העדיפויות בסדר העדיפויות, פשוט מכיוון שהלוחם הוא ה"כלי "שבאמצעותו להשיג את המטרה, ולכן יש להגן עליו בהקשר של סיבות מעשיות בעליל, ומהותי לצרכים המבצעיים, אם לא זה יהיה כמו לרכוב על אופניים ללא האופניים עצמם. למעשה, בעקרונות אמנות המלחמה אנו מדברים על כלכלת כוחות וביטחון, מהסיבות המפורטות לעיל, ולא על הגנה על כוח, יתר על כן בניתוח המשימה אנו בוחנים את השילוב בין זמן, מרחב וכוח כאלמנטים. מפתח, אף פעם לא הגנה. אנו חוזרים, מפשטים ומנסים להבהיר: האפוד חסין הכדורים נלבש לא בגלל העדיפות להצלת העור, אלא פשוט משום שמוות או חוסר יכולת יגרמו לכישלון להשיג את היעדים הצבאיים שנקבעו. ברור שאין להתבלבל עם כל זה עם ציניות מכיוון שבשורות אלה אנו עוסקים בנושא הקשור להחלת החוק האזרחי על אירוע מלחמה (אוקסימורון אד), זה יהיה דבר אחר אם היינו מדברים על אתיקה צבאית ועל אתיקה של סכסוכים, אז אם בציניות אנו מתכוונים להספקה העצמית של דיוגנס, זה יהיה טוב להיות ציני.
בהמשך להשערה הפילוסופית שאולי ניתן להחשיב את ההקשר המתאים לחיפוש תשובות בשאלה, נגיד כי סוקרטס היה מורה למעלות, דמוקרטי ומגן על החיים, אולם לטובת טוב יותר, שמירה על חוקי הפוליס הוא החליט לשתות הרוש. לצבא יש גם חובה גבוהה יותר והיא של הגנת המדינה המאוחדת לישועת האזרחים, אחרי הכל זה הרוש שלו, יש חוזה חברתי בעל ממדים אתיים שעליו להגיב ונגדו נשבע. בתוך הקהילה הצבאית, הנחשפים ביותר לתפקידים הנ"ל, שותי הרוש הנלהבים ביותר, נותרים המפקדים המוטלים עליהם לעמוד בראש תפקידי הצבא ובמידת הצורך להטילם על החברה החמושה. כאן לא מדובר בשמירה על מערכת הייצור של חברה, הצבא, בניגוד למה שרוצים להאמין, אינו חברה, למעשה, אם בעבר המונח מכשיר שימש לציון הצבא, זה נעשה. במרכאות, מודעים מצד שני שהכתובים נותנים גם את תכונת הכלי לרוח הקודש.
קשה להבין את העיכול של נושא זה, עם זאת, מאמינים שיש לטפל בנושאים אלה באופן מלא ונחרץ, אפילו בבתי ספר, בדיוק כדי להכשיר אזרחים מודעים ולהימנע מיצירת התפוררות חברתית, אך ידוע שאיטליה היא ארץ הגואלפים והג'יבלינים ובשלב זה היא מטעה.
כל שנותר הם הנופלים שלעולם לא ישובו, ייסור של מפקד ופיצוי בגין נזקים שלא ישמח אף אחד. אָמֵן!
מכתב חתום ל'הום הנה
(צילום: אינטרנט)
