השודד האצילי ושאלותיו: האם גם הצבא נתן את האיגוד?

04/10/18

אתמול הודיע ​​שר הביטחון על כוונתו להגיש חוק פרלמנט לשיקול אשר, על ידי קבלת אינדיקציות לבית המשפט העליון, מוביל לכיוון ייצוג האיגוד גם לגברים ונשים במדים.

עכשיו אתה יודע, אני שודד ובדרך כלל השודדים לא מתעניינים בחוקים, אבל אני גם איש נשק ולכן אני מרגיש מתעניין ותומך כלפי חיילי האלף השלישי.

בשייכות לאצולת החרב, מאז שהייתי ילדה, חונכתי לממש תחילה גברים, לשלוט באינסטינקטים שלהם, ללב את צרכיהם, עד לנקודה שלעולם לא הייתי חולמת לנטוש מישהו לא לפני ולא במהלך ואחרי הקרב, באותו זמן, לעולם לא הייתי מרחם על פחדנים, בוגדים ומרווחים

היום אני רואה שהדברים השתנו, עבור מי שמשרת בנשק הורגש הצורך בייצוג של האיגוד וזה אני מפרש כסימן מובהק של חוסר אמון כלפי הקברניטים או כפי שאתה מכנה אותם, המפקדים, יתר על כן לא אתה צריך להיות מומחה בגיאומטריה כדי להבין שבמערכת מסודרת אנכית, כל הכנסה אופקית היא מרכיב של אי-רציפות.

אהיה ברור יותר, פחות מימי הביניים: הארגון הצבאי בנוי בצורה כזו שתתן תשובות מיידיות למצבי חירום בהם הוחלט על חייהם ומותם של בני אדם, המיידיות הגולמית וההכרחית הזו מובטחת בעיקר על ידי שני גורמים, ארגון היררכי ותחושת אחריות או, אם תרצו, תחושת חובה.

ההיררכיה מבטיחה החלטות בנושא יחיד ובו זמנית מאפשרת קבלת הזמנות עד הפרט האחרון שאתה שייך לארגון, גם קביעת תגמולים ואשמה בהתבסס על הוראות ותקנות, תחושת החובה במקום זאת מבטיחה למי שנמצא ב הפקודה אינה מבצעת פעולות המוכתבות על ידי יהירות או על ידי רווח אישי ומבטיחה כי כל מבצע לא ייפגע על ידי השד של חוסר הכפפה.

בהיותי איש של ימי הביניים, אני רוצה להעמיק את שאלת תחושת החובה, מכיוון שאני כבר מדמיין את התנגדויותיכם של בני האדם באלף השלישי, התנגדויות המבוססות כולה על גישות פסאודו-מדעיות וספקטיות, וכל זאת במטרה לשאול אתכם אם הממד האתי יכול להתנות התנהגויות ל די בכדי להביס חטאים ותקלות בשם הטוב הנעלה.

ההיסטוריה הראתה כי הספקנות שלך אינה מוצדקת, המוטיבציה שניתנה על ידי הדוגמה של המפקדים, על ידי רוח השייכות לקבוצה, על ידי סמל פשוט אפשרו למיליוני אנשים, הממוסגרים בצוותים צבאיים לאורך אלפי השנים, להתגבר עדויות בלתי ניתנות לציון, הרבה מעבר לגבול הסיבולת האנושית.

אתה מבין היטב שאחרי שמת בשנת 1313, לחזון ההיסטוריה שלי יש אופק מצומצם יותר משלך, עם זאת אינני יכול להאמין כי המאות, שלאחר ה- XIV של התקופה הנוצרית, היו נטולות מעשים רלוונטיים מבחינה אתית, הדומות לאלו של הספרטנים בטרמופילאי או של הפרנקים, יורשי קרלמן, שנשאו נאמנות הדדית לשטרסבורג.

עם כל כך הרבה היסטוריה על כתפיה, זו המוכרת לי, הוסיפה לזו שאני מתעלם ממנה, אני תוהה מדוע חיילי האלף השלישי זקוקים לאגודה לאיגוד, ארגון הטרודירקטיבי שיסייע בהגנה, במתן ייעוץ וייצוג; לאן נעלמה ההיררכיה, רוח הגוף, הדוגמא, החובה?

איפה שהערכים האתיים והמוסריים עליהם אני מודע, שבועה למבנה, התחייבויות ונאמנות למילה שניתנה, לא נבדלים מדי מזו של שטרסבורג בשנת 842 לספירה, עדיין נופלים. ג. שהובא לעיל?

כמובן שאם הוחלט שהמוסד הצבאי כבר לא מסוגל להגן על תושביו, כנראה שהיה שם סימן, כמה תסמינים של סבל או עקבים ודאי היכו גברים בנשק, אולי היעדר אוריינטציה מסוימת, של מדריך נחרץ ובטוח, זה לא הייתי יכול לומר, אולם אם זה היה צריך לקרות אני שואל את עצמי שאלה נוספת: באיזו תחושה יש לאשר את הכוונה, על ידי הגוף הפוליטי, להכתיב קריטריונים סטטוטוריים, גבולות ומטרות ?

האמנה החוקתית ברורה: על איגודים לא להיות כפופים לחובה כלשהי, אלא אם כן הם רשומים בגופים מרכזיים או פריפריאליים, כפי שנקבעו בחוק ויתרה מכך עליהם להיות בעלי ארגון סטטוטורי דמוקרטי.

ברור שהרעיון של הכתבת קריטריונים, גבולות ומטרות סטטוטוריים מופיע, אפילו בעיניי, שזכור לי יותר מכל הוא צעד, כפייה של הכללים הקיימים, אם כי אותם כללים ובמיוחד אמנות. 39 מהחוקה האיטלקית מתעלמים באופן חלקי מהאיגודים הקיימים כיום, שכן מאז 1946 לא התקיימו רישום בגופים מרכזיים ולא קביעת אישיותם המשפטית של האיגודים.

במצב כזה, יוזמת השרים נותנת תקנה חיובית שאם מצד אחד היא רוצה להבטיח התקדמות מלאה לתכתיב החוקתי, מצד שני היא עומדת בניגוד מוחלט לפרקטיקה הנוכחית, ובכך מגדירה אי שוויון טיפול חדש בעולם של עבודה צבאית ולא צבאית, מכיוון שאנשי ההגנה היו משמיעים מקרה ששאר העובדים, מסיבות הקשורות במבצעים ועצמאות, בחרו שלא למשמעת.

אחים לזרועות האלף השלישי, אבל האם אתה באמת בטוח שברצונך להיכנס לערער החוקים והתקנות הזה כשיהיה לך הניסיון המילניום של הכוחות המזוינים המערביים לרשותך? ההיררכיה, המשמעת, הכבוד, הנאמנות, החובה, הדוגמא, הערך, כל האלמנטים האתיים בעלי השלכות מעשיות מוחשיות ויעילות עומדים לרשותכם, מול עתיד לא בטוח ואשר, בית המשפט החוקתי עצמו האציל כל נחישות למעשי הפרלמנט.

אני מבין ששלי הם ספקות מימי הביניים, אבל נסו להבין אותי, בימי לא הייתה הצבעה, הייתי אצילית מלידה, בריגנד על ידי נקמה ועל פי גחמה, אדם חופשי לפי רצון האפיפיור, מה אתה רוצה לדעת על ייצוג האיחוד וחוקים דמוקרטיים עם זאת, אני מבין דבר אחד בנושא זה של ייצוג מתנגשים שני כוחות מנוגדים שיש להם כמטרה עמדה חדשה לחזור מצד אחד והרצון להמשיך לא לדאוג לגברים שלהם מצד שני.

ג'ינו די טאקו