היום הגזירה למשימות חוץ עוברת לפרלמנט לאישורו הסופי. ההגנה, תקציב רגיל נוסף, מגייסת מדי חצי שנה מזומנים כדי להבטיח את ההתחייבויות הבינלאומיות שהתחייבה הממשלה מול הקהילה הבינלאומית, או מול מדינות בודדות.
במקרה הנוכחי יש המחויבות האיטלקית בניז'ר. על 500 גברים אשר יחזק / להחליף את הקיים כבר יחידות
אזור. בפרט הצרפתית אחד השועל המדברי החדש, "מקרון".
ברור כי כל ציר פרנקו גרמני במחזור מקרוני הוא זה המניע את כל השורות של אירופה. איטליה וספרד לא קיבלו, חברותיות של שתי מדינות שעושות מה שהן רוצות בשתיקה, השאננות של האיחוד האירופי.
צרפת, בלוב, עוסק בכולם כדי להשפיע על המשאבים האנרגטיים במשותף ובניגריה.
איטליה נדחפה לאחיזה של גיהנום ואני אסביר מדוע. הסכם הקווירינלה הוא כנראה אחיזתו האחרונה של הסגן, משום שבסחיטה מתמדת של בני הדודים הצרפתים: קרובי משפחה נחשים!
באיטליה יש בעיה גדולה הנקראת "לאונרדו", אשר ככל הנראה חסרה פקודות חשובות וארוכות טווח. ליאונרדו זקוק לחמצן כדי להמשיך. Ad Profumo פועלת במרץ להמשך תהליך השינוי הרואה לשנת 2018 דחיפה חזקה לקראת בינאום החברה, כלומר להיות נוכח כשותף מדרגה ראשונה בהזמנות גדולות וארוכות טווח בהן מעורבים חברות גלובליות גדולות. באופן ספציפי, ליאונרדו חייב להיכנס לפרשת פינקנטיירי-סטקס בכל מחיר כי בהקשר זה היסודות מונחים לתעשיית הביטחון האירופית העתידית. הפרויקט יכול באמת להוות דוגמה למיזם המשותף האירופי בתחום ההגנה, שישוכפל בין מדינות אחרות.
באמצע השנה יצטרכו לקבוע את פרמטרים ההתערבות בין Fincantieri ו סטקס בתעשייה הצבאית, שכן במגזר האזרחי יש כבר הסכם כללי.
פינקנטיירי, ממשלת איטליה, חייבת אפוא בששת החודשים הראשונים של 2018 להכניס את לאונרדו לשותפות בכל מחיר.
בהקדמה זו נאמר כי ההתערבות בניז'ר צריכה לשמש מנוף בשולחן המשא ומתן הבא עם הצרפתים ואני מקווה שבאמנת קווירינאלה כבר נדון הנושא, כל כך יקר לתעשייה הצבאית האיטלקית ולעובדים הרבים המקווים בעתיד.
JV
(תמונה: מסגרת EURONEWS / לאונרדו)