האם הביטחון אינו משלם את החשבונות?

(של ג'ובאני דה פאוליס)
11/12/18

מי אומר שזה שירות הלימוד של בית הנבחרים. לאחר ניתוח של 2019-2021 DPP1 עולה בבירור כי חוק התקציב לשנת 2019 (חוק 205/2017) לא סיפק את המשאבים הדרושים להפחתת חוב משרד הביטחון שהסתכם נכון ליום 31 בדצמבר 2017 358 מיליוני יורו!

אפשרי? איך משרד יכול לקבל כל כך הרבה חובות? ושוב, איך אפשר לצבור את הקטעים האלה בלי שמישהו יענה עליהם?

התעלומה מתגלה מיד: החובות חוזו כלפי ספקי מים, חשמל, גז ופסולת מוצקה עירונית.

אפשר לחשוב זאת, בהתחשב בכך שהמשרד - שהוא אז לא יותר מאשר חלק מהמדינה האיטלקית האחראית על ניהול ענייני הציבור ביחס לביטחון והגנה - הודה בחסרונו, כעת הוא יכול לנקוט בצעדים להחזרת הדברים למצבם הרגיל.

אפשר אפוא סביר לצפות כי בשלב תחזית ותקצוב ממוקם היטב ראיות פרק שכותרתו "תשלום חשבונות אחורה" או, אולי, קצת "יותר בדיפלומטיות: 'התאוששות חוב ישן', אולי עם הפצה התאוששות בתוך שנתיים עד שלוש שנים כדי להקל את הנטל על הכספים השרים כבר הדל.

אך מפתיע, עם זאת, יש לציין כי שוב, תקציב הביטחון נתון לקיצוצים, לדעתנו לא מתחשב. קיצוץ זה לא רק לא תפחית חובות קודמים, אבל זה יהיה קרוב לוודאי ליצור חדשים.

לא הייתי רוצה להיות בנעליהם של קצינים מפקדים, שאולי בהנחה שהם מפקדים על גדוד מפואר, ימצאו את עצמם צריכים "להילחם" בשטרות שלא שולמו ועם הביורוקרטיה האיטלקית אשר, ככל הנראה, לא תהיה לרחם!

בעיות אלה אינן חדשות, הן לא צמחו עוד היום בפעם הראשונה נראה שאף אחד לא איכפת כלום.

מטבע הדברים, שאלת החשבונות שלא שולמו אינה אלא תירוץ כדי להדגיש את המצב הכללי החמור יותר. ובמובן זה אני מזמין את כולם לקרוא את קובץ ה- 7 בדצמבר 20182 שבו הוא מוצג במסגרת הסינתזה של ההתערבויות המסופקות "2019 חוק התקציב". מ 71 דפי המסמך עולה במלוא אכזריותו, את העוצמה של לובי איטלקית (הבין בצורה טובה, כמובן ...) למרות שאנו יכולים לקרוא בהנאה הגידול משאבים למגזר "בריאות", שבו " העיצוב של חוק התקציב קובע 114.439 מיליון אירו של רמת הדרישה הלאומית לבריאות סטנדרטי עבור 2019, בהגדלתו כדי 2.000 מיליון עבור 2020 ו 1.500 מיליון יותר עבור 2021". זה ממלא אותנו בשמחה לקרוא כי היא מקימה "מבנה משימה זמני (עם משך לא עולה על זה של הממשלה בשלטון) כדי לתמוך בפעילויות של נשיא מועצת השרים הנוגעים תיאום תשתיות ותחבורה, מדיניות הממשלה ושל "כתובת פוליטית ומנהלית של שרים על השקעות ציבוריות ופרטיות "(אם כי תמיד חשבנו כי המשימות אלה אופייניות כמה משרדים שרים ...).

מצד שני, אנו מתחרטים ומדאיגים מעט מאוד כי במגזר "ביטחון וביטחון" המונח הוא אופנתי הוא "הפחתה", למעשה: "יש מספר צעדים כדי לצמצם ולשנות מחדש את ההשקעות הביטחוניות. בהקשר זה, הוא ציין, במונחים כלליים, כי חבילת המימון עבור 2019, מיושמת עם סעיפי א 'וב' של חוק התקציב, בדרך כלל תוצאות ירידה של העלויות הסופיות של משרד הביטחון ל 254,6 מיליון אירו, מיוחס כולו ההוצאה ההונית ", בחלק זה של התקציב, המיועד בעיקר להשקעות ואשר לא רק מערכות נשק חדשות מתגוררות בו, אלא גם משאבים ניכרים שנמסרו לרכישת החלפה של כלי רכב ופלטפורמות. כלומר, היכולת של הביטחון לשמור על הקיים.

למען בהירות הדיון, זה טוב לציין כי העברת כספים מהמגזר "השקעה" לזה של "מבצע" לא יכול להתקיים על בסיס החלטות פנימיות של משרד הביטחון, שכן הוא היה להשתנות בחוק התקציב. לכן, הוראה רגולטורית של אותה רמה יש צורך.

מאידך גיסא, כספי המבצע אינם מספיקים כדי להבטיח את הישרדותם של הכוחות המזוינים ולכסות את המגזרים שבהם הצרכים מוסדרים על ידי חוקים אחרים של המדינה. רק לחשוב על המשכורות והמשאבים הדרושים לפעולה הרגילה של הצריפים, שדות התעופה ובסיסי הצי.

למרות שהממשלה הנוכחית (בחברה טובה עם קודמותיה) הצהירה שוב ושוב שהיא תצמצם באופן משמעותי את החובות של המנהל הציבורי, בתקציב הביטחון יש עילה להמשיך ליצור חוב חדש, ללא תשלום, או משלמים באופן חלקי בלבד, את הקיימים.

   

1 http://documenti.camera.it/_dati/leg18/lavori/documentiparlamentari/Indi...

2 http://www.senato.it/service/PDF/PDFServer/BGT/01084683.pdf

(צילום: משרד הביטחון)