"בתחום הצבא וכדומה, אנו עניים ידועים לשמצה וכאשר הם קוראים לנו להשתתף במשימות בחו"ל, הם מפקידים אותנו בתפקידים משניים, כמו זה שהוקצה פעם לנשות הצלב האדום. למעשה, החוקה האיטלקית אינה קובעת את חיילינו לקחת חלק בקרבות התקפיים, הם רשאים להגן על עצמם בלבד ".. זוהי הדעה על הכוחות המזוינים שהובעה ב"ליברו "ב -3 באפריל על ידי ויטוריו פלטרי. והמוח טס אל החיילים האיטלקיים הרבים שמתו במשימות בחו"ל משנת 2004 ועד היום. הדם מיהר לראשי וגרם לי לזכור את המשפט שאיתו סגרתי לפני 23 שנה את הקריירה הצבאית שלי בהתפטרות מהצבא: "... אני יכול להתייחס רק למה שאמר הגנרל קמברון בווטרלו ב- 18 ביוני 1815: מרדה!"
מה שגרם לי לבטא במונחים צבעוניים אלה, שהתחדש ב -21 ביוני 1997 על ידי כמעט כל העיתונים הלאומיים, היה ההצעה של מנקוני-פיסאן-ברטינוטי-אנסלמי לפזר את "פולגור" בגלל ההאשמות (שהתעכבו והתבררו מאוחר יותר כמופרכות) של איש אומלל שבתמורה האשים באלימות מינית כמה חיילים אחים שעבדו בסומליה, באותה משימה בה "הרעם" בכה שלוש עשרה הרוגים ומאה פצועים.
בסך הכל, היחס של הפוליטיקה והעיתונות כלפי הכוחות המזוינים לא השתנה מאז.
בהתחשב בכך ש"תפקידן של נשות הצלב האדום "מאז המלחמה הראשונה ואילך היה תמיד לפעול גם בחזית, הרעיון לדבר על "תפקידים משניים" מוצע לי בזכרו של אחד החיילים שנפל במשימות בחו"ל: שמו היה לוקה סנה ואני נקשרתי במקורות משותפים: שניהם נולדו בלב סרדיניה, ב שני כפרים במרחק של כמה קילומטרים אחד מהשני, הוא בסמוגיו ואני באורטורי. בינואר 2011, כאשר לוקה נהרג באפגניסטן, היה לקרובי המשפחה קשה לשכנע את אביו אנטוניו שכדאי לשרוד את מות בנו, ואני ניסיתי להיות לעזר בכך שהבטחתי לאנטוניו לנסוע לבאלה מורגאב, שם הבן היה מת ושם הייתי משאיר קומץ אדמה של סמוגיו.
ההזדמנות לקיים את ההבטחה הוצגה בדצמבר הבא, כאשר נשיא סרדיניה, אוגו קפלצ'י, החליט להביא את הצדעה של האי לחטיבה. ססארי עוסקת באפגניסטן. למרות שפרשתי למעלה מעשר שנים, ביקשתי מהנשיא "ללוות אותו" בטיולו באפגניסטן, וכך מצאתי את עצמי נח שוב. הישבן, כפי שהיה כותב פלטרי, על המושבים הלא נוחים של C130.
נחתנו בהראט באווירה של כוננות קבועה: קסדה ואפוד חסין קליעה בלויים ומיד יצאנו מהמטוס מוכנים להמריא שוב.
את פנינו קיבל הגנרל לוצ'יאנו פורטולאנו, שבנוסף לפיקוד על "ססארי" היה ראש ה- RCW. לאחר התדרוך המקובל אירחתי את עצמי עם פורטולאנו ושאלתי אותו כיצד הדברים התנהלו בפועל שם בחרת, לרגל הפיגוע שהטליבאן השיקה ימים קודם לכן נגד מטה החברה שעסקה בתמיכתו הלוגיסטית של הקונטיננט; פרק שעיתונות המקומית הייתה די מעורפלת. בקצרה רבה, פורטולאנו אמר לי כי ברגע שנודע לו על ההתקפה ואמר לקבוצת העובדים האזרחיים להתבצר בחדר החזק שהוקם בבניין, צוות חיילים שכנע את הטליבאן להתנער מכוונתם. המבצע היה מהיר ויעיל מאוד והחללים השואפים הבינו את שאיפתם. בקרב 31 עובדי החברה, לעומת זאת, לא היו קורבנות.
פורטולאנו רמז שבאיטליה לא העריכו כי היבטים מסוימים במשימותינו בחו"ל פורסמו ברבים משום שהחייל האיטלקי תמיד נאלץ להופיע בגרסה טובה. מאותו שיחה ומהיום הראשון שביליתי בבסיס משכתי את הוודאות ביוקרה שנהנתה מחיילינו, מה שהעיתונות המקומית חושבת, בין חיילי שמונה הלאומים שהרכיבו את הקונטינג ואת השיקול המוחשי שבראשונה מכל האמריקנים, שניזונו מהמפקד האיטלקי, שידעתי שאלה מ"ססארי "שביניהם דיברו עליו כמו שכל מפקד היה רוצה. מסיבה זו הרגשתי בסופו של יום שאני מוכרח לספר ליורשי בפיקודו של ססארי; "אתה שווה יותר ממני". ביטוי שאני, מתרגל נלהב של ה"דקלוג "בו למרמורה מטיף לברסגלייירי" ביטחון עצמי עד כדי חזקה ", מעולם לא היה לי ולעולם לא הייתי אומר לאף אחד אחר.
למחרת, לאחר שחצינו חרת כאוטית כדי להגיע לנמל המסוק, המראנו לבאלה מורגאב על סיפונה של מסוק ספרדי. אחרי רבע שעה של טיסה, דלתות פתוחות לרווחה ותותחן מכונה שנשען אל החלל המודבק אל הנשק, הבחנתי במהומה מסוימת בקרב אנשי הצוות, ואחריו מעט אחר כך שאגת לוחם שגבה לכיוון השמים כמה מטרים מהמסוק שלנו.
נחת בבאלה מורגהאב פורטולנו הסביר לי: הטיפ הגיע זמן קצר לפני כן לאורך מסלול המסוק חיכה לנו גרעין של אנשים טובים המצוידים בטילי קרקע-אוויר המסוגלים להשאיר שום דרך החוצה למסוק שלנו. התריע לבסיס האווירי האמריקני, לוחם המריא במהירות הבזק ושכנע את הקבוצה במארב שאין צורך לחזור, תמיד לנצח, על פעולות דומות.
הגענו לבאלה מרגאב ופיזרו את קומץ האדמה הסרדינית בנקודה בה לוקה סנה נהרג במטח AK 47 על ידי מדריך אפגני שאיתו חלק שעות על גבי שעות של סיור נגד הטאליבאן עד לאותו יום, חזרנו להראט, בזמן לבקר בבית החולים הצבאי חייל אפגני שנפצע להחריד בפניו וילד שאת חיוכו המתוק של עצב אינסופי אני לא אשכח.
זרועותיי נושרות להשוות את הזיכרונות הצנועים האלה שלי עם המשמעותיים ביותר התבטא ב- 23 במרץ ב- Difesa Online על ידי החייל שאמר את דברו להתחבר לאירוע הידוע של ויווארו, ולשים את הכל בהשוואה לחיוב "כאשר הם קוראים לנו להשתתף במשימות בחו"ל, הם מפקידים אותנו בתפקידים משניים, כגון וכו 'וכו' ...".
אולי יהיה שימושי שהעיתונאים והפוליטיקאים המאחלים חייל איטלקי שמוקדש לעבודות טובות בתפקיד longa מאנוס של הגנה אזרחית שהרהרה בשטרות אלה ובמהות היותו חייל, כמו גם בצורך שיהיו כוחות מזוינים אמינים, מכיוון שהכל בסדר כל עוד אין צורך להאמין באמינותו הפוליטית והצבאית על שולחנות בינלאומיים. . אך אם פוליטיקה ועיתונות רודפים אחר מעורבות קבועה של הצבא במשימות הנוגעות למשרדים אחרים, אנחנו יכולים גם לבטל את הכוכבים, כפי שנעשה לפני 40 שנה למשטרה, גם למען הכוחות ... חמושים אבל לא יותר מדי או אפילו חמושים כן כל עוד לא ...
דמותו של עובד הבריאות הצבאי ראויה לאזכור נפרד. מובן מאליו שגרסה זו ממקסמת את רעיון החירום שמצדיק נקיטת צעדים יוצאי דופן כמו הגבלת חירויות הפרט, דחיית הבחירות ושליטה במידע, העדפת בעיות מסוימות והענשת אחרים, כגון המוחלט. עוני של 5 מיליון איטלקים, תחיית העלייה הבלתי חוקית ודחיית הבחירות.
בקיצור, יש את התחושה שמה שדרוש לפוליטיקאי הוא בעיקר הדימוי של תביעת הלחימה העוסקת במשימות הנמצאות בסמכותן של אחרים, אך במקרה זה על החייל לשחק במשחק הפוליטי המחייב להתנות ול להעביר מידע ולתמרן מספרים, לצנזר חלקם ולהדגיש אחרים; אולי הכרחי אך אינו עולה בקנה אחד עם האתיקה הצבאית.
מובן מאליו שכל עוד תשומת הלב וההסכמה הפוליטית כלפי הכוכבים נותרו הנוכחיים, הזמנים האפורים צפויים לחייל. מצד שני, כל העם מודע לכך שהדאגה העיקרית של המעמד הפוליטי היא לאבד בטרם עת את הכנסות האזרחות ברמה הפרלמנטרית שרוב הפוליטיקאים נהנים מחסד שקיבלה. וחשוב באותה מידה שכל עוד התמיכה במידע מתורגמת לתקווה לשחרור מיידי של קצין אשר תמורת 5.000 אירו מכר מסמכים מסווגים לסוכן זר ("מתיחה לא ראויה", כפי שמכנה זאת ליברו), החייל הוא מתפתה לחלוק משאלה זו. אבל כן, אחרי הכל הוא היה פשוט אדם נואש שנזקק לכסף, כי עם ארבעה ילדים וארבעה (נקראים 4) כלבים זה לא פשוט להסתדר.
בנקודה זו: בהצלחה איטליה!
ניקולו מאנקה
צילום: מחבר
