מכתב מפושטש להגנה מקוונת

01/01/22

בהתאם לשנים הארוכות שלי במדים, תמיד חשבתי שהחייל, יותר מאשר עבודה, הוא ייעוד. תמיד חשבתי שבכל פעם שאני מקבל פקודה שאני חייב לציית לה בלי שאוכל למחות. אבל מעל הכל, חשבתי את זה בכל פעם שיחד עם שאר הפושטים התרעתי לבצע פעולות שתמיד היו מאוד מסוכנות.

עשיתי את זה מתוך תשוקה בלי לחשוב בכלל שכדי לעשות מה שהם "ביקשו" אקבל גם משכורת. מסיבה זו, להיות כאן ולדבר על כסף נראה פרדוקסלי מתמיד. אבל אני עושה את זה בתקווה לזעזע קצת את המצפון, של אלה שחשובים, בוודאי לא כדי לעורר מהומה או, הרבה פחות, לעורר יריבויות אחים בין מחלקות שונות של הכוחות המזוינים שלנו. זו תהיה ה"מלחמה בין העניים" הקלאסית, אלוהים ישמור אותנו וישחרר אותנו.

ובכן, כפי שאמרתי שירתתי את המדינה במשך שלושים וחמש שנים ב-Incursori של גדוד התקיפה ה-9 של אל"מ מושין, מחלקה המוגדרת בדרך כלל כ"חוד החנית" של הצבא האיטלקי שממנה לגיטימי לבקש הכל, אפילו הבלתי אפשרי במידת הצורך, כפי שמעיד אותו מוטו מרושע, מעולם לא נפל משימוש: "מעבר למוות". לכן אני לא כאן כדי להתעכב על אינסוף האימונים והפעולות שעמיתיי לשירות מבצעים באופן קבוע, תוך סיכון חייהם מדי יום.

זו בחירה חופשית, אף אחד לא מכריח אותם, שכן בזמנו אף אחד לא הכריח אותי להיכנס. אלה שמחליטים להפוך לריידר עושים את זה מאהבת רעיון, מתוך תשוקה, אבל גם בשביל ההובלה הקדמונית של השתייכות למעטים, ליחידים, לבלעדיים. אותם מניעים אצילים שדחפו את אותם צעירים נמרצים - ואני מוסיף קצת משוגעים - חיילי חי"ר להיכנס לארדיטי של יחידות הסער של המלחמה הגדולה. אנשים אמיצים המסוגלים לבצע פעולות מיוחדות נועזות: בלילה הם גזזו את התיל של שדה הקרב, ואז, לאחר שהשליכו חזיז רועם, הם מיהרו לתוך תעלות האויב עם הפגיון ביד, והפיצו אימה בין שורות האויב.

זה היה המהלך המנצח בכל חזית הגראפה. במקום ההוא שבו נחגג מדי שנה הקרב המפורסם על ההיפוך, לפני מאה שנים, כבשו מבשרינו בראשות מייג'ור מסה שלושה מעוזים אוסטריים חשובים תוך דקות ספורות.

האומץ האיטלקי הוא שהביס את האוסטרים. ולאומץ הזה, הפיקוד העליון של אז, היה חייב תודה. על כך, כפי שדווח על ידי המשרד ההיסטורי של המטה הכללי של הצבא1, בפרסום היפה על יחידות הסער, היה צריך לשלם לחיילים המיוחדים הללו א "טיפול מיוחד. מיום סגירת הקורס ואילך: תוספת יומית של ל' 0,75, מנת מזון יומית מיוחדת, פטור מכל שירותי העייפות, רישיון לעשרה ימים שיינתן לאחר סיום מוצלח של כל פעולה לאותם חיילים (כולל קצינים) שיהיו בולטות. עצמם יותר, מעניקים תג של חייל נועז לאחר שהשתתפו בשתי פעולות". מעין פרס, כהכרה רשמית בסיכון הגדול יותר שנלקח בזלזול בחייו, המורכב משורה של ויתורים שבאופן לא מפתיע בלטו מלכתחילה ה"אוברדראפט".

הנה, לאחר הסטייה הקצרה אך הכרחית הזו, אנו מגיעים לימינו. בתום תהליך ההכשרה הקשה שנמשך יותר משנתיים, מדביקים זקני המחלקה את אותו תג רשמי על זרוע ימין לכל תלמיד אינקורסור, שהיה סמלם של אנשי מחלקות התקיפה של המאה הקודמת: הפגיון עטוף בעלי דפנה ועץ אלון.

ובכן, אתה יכול לומר, על ההכרה הפורמלית בבלעדיות של מעמדו של ריידר בכל המובנים השווה לזה של ארדיטי האמיץ של המלחמה הגדולה, אבל ה"אוברדרפט"? למרבה המזל, הזמנים השתנו ומה שנקרא פעם "אוברדרפט" קיבל את התקופה של היום של "שיפוי חודשי" נוסף, אך המהות אינה משתנה: כפי שנקבע בחוק 78/1983 בתחום היישום של סעיף 1, "שיפוי כזה הוא משולם כפיצוי בגין הסיכון, אי הנוחות והאחריות הכרוכים במצבי העסקה השונים הנובעים מהשירות".

מבלי להיכנס לפרטים מנהליים שישעממו את הקורא האדיב, יש לציין כי (אני חוזר לְמַרְבֶּה הַמַזָלקצבאות שוטפות מהוות סעיף חשוב בתגמול אנשי צבא בשירות קבע מכל קטגוריה ודרגה השייכים לכל חיל החימוש. עבור כל התמחות וספציפיות של העסקה, למעשה, מינהל הביטחון תכנן, בצדק, להוסיף למרכיב היסודי של השכר, את הרכיב הנלווה של "דמי העסקה התפעולית" (היסודי והמשלים). בכל הכוונות הטובות, סומך אז המחוקק על הגורמים המוסמכים של המדינה (משרד הביטחון בענייננו באמצעות ניסוח פקודותיו) כדי לקבוע שיטות ובעיקר את סכום הכסף שיינתן עבור כל פיצוי פרטני. בהתאם למקרים הספציפיים.

והנה החמור נופל! בטבלאות הרבות והאספטיות לכאורה, המציגות את שכר הפיצויים המשלימים את הנספחים הרבים של צו התיאום האחרון שנחתם ב-23 בדצמבר ונכנס לתוקף היום, 2022 בינואר XNUMX, הם "שכחו" את ה-incursor, או ליתר דיוק, הם הסתייגו. אותם ה"ברוסקוליני". זה נראה פרדוקסלי, אבל היורשים של אותם ארדיטי האמיצים שסללו את הדרך ליתרונות המודרניים הנתפשים כעת על ידי כולם, כמעט נותרו יבשי פה!

למען השם, אני יודע היטב שאסור להסתכל בצלחות של אחרים, ורחוק ממני לעשות זאת גם בהזדמנות זו. יתר על כן, העובדות כבר תוארו היטב במאמר שפורסם ב-30 בדצמבר לנו על אותו פרסום יקר ערך חתום על ידי Tiziano Ciocchetti, מחבר, בין היתר, של מאמרים קודמים על הקצבאות של הכוחות המיוחדים.

ברור, אני לא יכול לשתוק שהעלייה של 170% בקצבה של מחלקות הריינג'ר והרכש הותירה אותי מבולבלת, הן משום שהיא עשויה להצביע על חוסר בהירות לגבי התפקיד המתאים, והן משום שהיא נראית כנפילת סגנון שאינה מתיישבת עם הרוח המסורתית של קהילת הכוחות המיוחדים שאליה, השודדים, בל נשכח, הם היחידה המובילה.

למרבה הצער, הפרש השכר החודשי של הקצבאות המתאימות בין חברי המחלקות הנ"ל לאינקורסורי, מבחינת כוח קנייה, מיוחס כעת ל"פיצה ובירה" הקלאסי. קצת 'מעט כדי להצדיק את אלה שעבדו במחויבות ובענווה במשך 70 שנה, במחיר של חיי אדם רבים, וזכו לכינוי "מיוחד" בשדה הקרב, בעוד שהאחרים הפכו כאלה במחיצת קולמוס. אורגני.

אבל לאקוויזטורי וריינג'רס לא היו היחידים שיש להם סיבה נוספת להרים כוסית לחג המולד: למחלקות קונבנציונליות אחרות כמו ה-Bersaglieri (טוב להן) נקבעו גם קצבאות יסוד בהיקף של 160% מקצבת העסקה התפעולית. בסיסי, עם כל הטוב והאהדה שאפשר לטפח כלפי חברי המומחיות היוקרתית הזו של חיל הרגלים שלנו.

לסיום, אם חוזרים לשימוש בארדיטי של המילניום החדש - המפריחים של גדוד התקיפה ה-9 "קול מושין" - מטה ההגנה דורש את המספר הרב ביותר של משימות מיוחדות והסיכונים הגדולים יותר של "מעבר ליוצר" כתוצאה מכך, כמו שזה אמור להיות. הם מוכנים לקחת את הסיכונים הללו ובמידת הצורך אפילו ללכת "מעבר למוות" נאמנים למוטו שלהם. וכמו תמיד, הם יעשו את חלקם בהקרבה ובכבוד עבור הטריקולור שהם עונדים בגאווה על זרועותיהם ועל התג ההוא שמעיד שרק הם יכולים לעשות זאת.

המטה הכללי עושה את שלו. מכאן תפילתי, כי אני יודע שהם, עמיתיי, מתוך גאווה של שייכות לעולם לא יבקשו זאת: להגדיל את הקצבה שלהם גם לאינקורסורי בצורה בולטת ובכך לתקן את הגסות שנעשתה... אבל, מעל הכל, לתת "לצ'זארה זה של קיסר."

שנה טובה לכל החיילים ובני משפחותיהם!

עשר. עם ה. (ר.) פושט פאביו פילומני

1 BASILIO DI MARTINO. FILIPPO CAPPELLANO "יחידות התקיפה האיטלקיות במלחמה הגדולה (1915-1918)" המטה הכללי של הצבא - משרד היסטורי, רומא 2007.

צילום: מחבר