האיש שיצא לטייל בעולם, ראה רבים וקרא עוד יותר, מסיבה זו שום דבר לא מרשים אותו, הרבה פחות מפחיד אותו, לנוכח זה משהו תמיד מדהים אותו, בפרט המידע, השמצות, זעם מיותר, צביעות.
סיפור החדשות, החדשות לא החדשות, הפשע לא פשע שלפני כמה חודשים העסיק מנהיגים צבאיים, תובעים ציבוריים, TG ועיתונים, הוציא את התדהמה בראשו של האיש שהולך, כי בסופו של דבר התיק נולד מדלציה, מצילום שנגנב בחדר פרטי, מקום בו נערים צעירים מבלים את לילותיהם בין שירות אחד לשני, מקומות שבהם ההתאמה האישית היא כזו שלפעמים אתם מרגישים צורך לתת נגיעה אישית ל ארבעה קירות אפורים שהציעה המדינה למשרתיה, אשר אז, כדי להשתמש בז'רגון, שעברו מזמן התעללות רבה מדי, לא היו האסירים שקיבלו את התואר "אורחי המדינה"?
השתקפותו של האיש ההולך אינה קשורה לחדשות הקטנות, לחדשות הנ"ל לא חדשות, שטויות הבר הזה היו נקודת מוצא, גירוי להזמין אותנו להסתכל רחוק יותר או יותר טוב לעודד את כולם להסתכל בתוך המצב הצבאי. ולהעמיק סדרה של נושאים הבנויים על כלום אי הבנות.
מכיוון שאנחנו מדברים על המערב, אנו מבצעים 500 שנה לפני המשיח, שינוי קטן יותר, שינוי קטן פחות, חלק זה של העולם, שאנחנו חלק ממנו ושכל מה שחייב ליוון הקלאסית, ראה גברים בנשק מצטרפים לאלה שהשפה איטלקית מכנה צבאות או עם שם עצם נפוץ יותר מבחינה לשונית במדינות מזוינות אחרות - האיש שהולך ישתמש בצבאות מעתה והלאה. -
קבוצות חברתיות אלה, ללא חשש גדול מהכחשה, ניתנות לסיווג לשתי קטגוריות: צבאות אנשים וצבאות שכירי חרב, בתורם צבאות העם נבדלים בין צבאות התנדבותיים.
במהלך השנים קבוצות אנושיות כאלה התחלפו על פי צורות המדינה והממשל שהוטלו בהדרגה, תחילה בים התיכון ולאחר מכן מעבר לאוקיאנוס האטלנטי, היו צבאות של אנשים שהוגדרו מאז המלחמות הפרסיות ועד מלחמת העולם השנייה , צבאות של מתנדבים במהלך המהפכה הצרפתית, בזמן המרידות הבורגניות של 1848 ושוב במלחמת ספרד או במסעות הכיבוש של מה שיהיה משנת 1936 מזרח אפריקה האיטלקית.
המלחמות הדתיות שהעלו דם באירופה בין ימי הביניים לעידן המודרני היו מלחמות של מגויסים או מתנדבים על בסיס הסיבות של אנשים כאלה או אחרים, אמונה זו או אחרת, ואילו כל התקופה הקהילתית האיטלקית התאפיינה, כמו מסעי הצלב יתר על כן, מכוחות שכירי חרב, גברים מוכנים לכל דבר בכדי להשיג, כסף, אדמה ותארים אצילים.
מצע של עובדה זו יכול היה להותיר רק בנפשם של גברים מערביים חוט סבוך קיצוני ששורותיו הצליחו למשוך אותם בשתי שכבות אידיאולוגיות-נורמטיביות שבמהלך המאה העשרים הייתה מדינת הלאום, יתר על כן תיאורטית מאה לפני כן ומושג האויב הקבוע, גישה אידיאולוגית, האחרונה האופיינית לגרמניה הווילהלמית והותאמה אקלקטית על ידי ארה"ב, תחילה כנגד הסכנה האדומה ואחר כך, עם היעלמות האופוזיציה הדו קוטבית, כנגד סכנות "פונקציונליות" בכלל .
איש יקר שהולך, מחפש חיפוש ביצעת כרוניקה מצחיקה, לבשת מסכה להסתכל על מי ים ההיסטוריה והצעת נקודת מבט הנוגעת לאחד מהאובייקטים הרבים המבלבלים בעולם המערבי הזה, יהיה זה נכון לומר לאן אתה הולך.
האיש שהולך אף פעם לא עומד בשקט, אולי מכיוון שכבר מצא את זה, מסיבה זו הוא מציע רעיונות באמצעות סיור אווירי במחשבותיו ובמצפונם כדי לפגוע בנחרצות במקום הכי כואב.
אחרי כל התפיסות שהוצגו זה עתה, שצריך לזכור כולם, ראוי לומר משהו על הדברים האיטלקיים ועל החדשות לא חדשות על דגל הגרמנים שעורר כל כך הרבה תרועה, עד להגיע לשלושה ימי אספקה אומללים.
איטליה הרפובליקנית מבין אלפי העמימות שבהן היא הייתה והיא קורבן, נאלצת להתמודד עם חוסר היכולת לנהל עניינים צבאיים, התסכול מההפסד המלחמתי הכואב של 1940 - 1945 גרם לכך שהמעמדות השולטים יצרו מודל הגנה מובנה על צבא העם מבלי שיהיה עם שעבורו מהללות החוקה על חובות קדושות, אך בצריפים התייחסו לאזרחים, במשך כל תקופת המינוף החובה, על ידי מגויסים בדיוק, עם גישה זו מה רצית מזה?
מכשיר צבאי פיליוני, ביורוקרטי, לא סובל ובלתי יעיל לחלוטין, בניכוי כמה מצויינות, של הרישיונות היסודיים, של הרישיונות שהונפקו כתוכן או פליאטיבי וזיכרונות הנעורים, המסוגל לעשות מתוק לזכר כל רשעות.
בשנת 2005 אותו מעמד שלט שתמך בתועבת צבא הגיוס ללא מבנה פוליטי-צבאי, הוליד, בעקבות סדרה של בשר בשר ביורוקרטי, לוויתן גרוע עוד יותר, צבא המתנדבים בתשלום, כלומר גברים ובהמשך נשים העושות מעשה אתי המחייב אותן לגוף עליון, נציג קהילה שלמה, ובלבד שאותו גוף ישלם להן שכר שאסור להספיק להישרדות המתנדב, אך עליה להבטיח רמת חיים נאותה להסמכה שהושגה ובאופן יחסי למשפחה שהוא מתכוון ליצור, כמו גם פנסיה ומעמד חברתי, בקיצור, המתנדב נכנס לעבודה, ובכך מפעיל פרדוקס מוסרי שעבורו: אני מתחייב להציע את המוחלט כל עוד אתה משלם לי את בֵּטוֹן.
אם להיות ברור, לאיש שהולך לא אכפת בכלל שמשלמים את הצבא, בדיוק כפי שהוא מאמין שהתגברות על הגיוס היא מעשה של ציוויליזציה, אבל האיש שהולך שונא התייחסות, לשון הרע ומעל לכל צביעות, מצד שני הוא אוהב נאמנות וכנות אינטלקטואלית, אותה כנות אינטלקטואלית שצריכה להוביל לומר כי אין משא ומתן לערכים, שהשבועה היא התחייבות קדושה ולא מעשה בירוקרטי, שאם הוכנסו שעות עבודה לצריפים החוקים הקשורים להגנה על עובדי מדינה העולם הצבאי הם אולי כבר לא צבאיים ולכן לא ניתן לצפות שגברים במדים הם גיבורים ובירוקרטים בו זמנית על פי ההזדמנויות של צדדים שלישיים; רצינו שהם יהיו עובדי מדינה, ישתמשו בהם בדרך זו, בהקשר למוזרויותיהם המסוימות, אך מבלי לשלול מהם את הזכויות המוכרות מבחינה חוקתית לכלל האזרחים ובבקשה, אל תלכו לחפור את השבועות שהוזכרו בשנת 2018, בהינתן המצב הנוכחי כבר לא יודע מה לעשות איתו.
עכשיו נחזור למקום בו התחלנו, לחדשות ולא חדשות, לקרביניר הצעיר עם דגל וילהלמינה גרמניה בראש המיטה, אם היינו דבקים בערכי הפטרי אין לשפוט את הילד ולדון על התייחסות לנאציזם, יתר על כן מבחינה היסטורית חסר יסוד אבל בגלל העובדה שגרמניה, זו של הקייזר שיהיה ברור, הייתה אויבתנו על סלעי קארסט ועל מונטגרפה, באדריאטי ולאורך הפיוב, אך מכיוון שאלו לא הנושאים שלשמם נשפט הקארביניר הצעיר אז עדיף לשתוק, אחרי שכל מנהיגי הצבא שלנו יידעו לעשות את זה טוב מאוד, מעל הכל כדי להגן על זכויות היתרונות וההשתלטות, הם עשו את זה כבר במהלך התקוממות 1820 - 1821 והמשיכו עם מפלות 1866 ובקפורטו, כאשר בנוסף לפסגות התותחים שתקו בפיקודו של האיש שעדיין שתק ב -8 בספטמבר ונשאר באוכף הרבה מעבר לעשרים השנים השחורות.
המנהיגים הצבאיים המשיכו לשתוק כשנאלצנו את נאט"ו על ידי מכירת המיעוטים האיסטריים והדלמטיים ושוב בשנות ה -60, ה -70 וה -80, כשראו ג'נטלמנים כמו דלה צ'ייסא מתים ובאותה מידה מודעים לכך שהנערים התאספו על סף גוריזיה הם היו נמחקים תוך 72 שעות, קצת פחות או קצת יותר.
אחרי כל כך הרבה שתיקות אשמה, אולי זו הייתה הפעם היחידה שהיינו מעדיפים שה"כוכבים "נותרו עוקבים, והמשיכו לשתוק, ולא למהר לשלושה ימי אספקה אומללים.
עובר דרך
