במאי יקר, אני רוצה לחלוק איתך השתקפות. בדיוק חזרתי מ יום הנוער העולמי 2016, שהתרחש בקרקוב. כצפוי, בהתחשב בנוכחותו של האב הקדוש ושלל דמויות מוסדות פולניות, רמת הכוננות הייתה גבוהה, גם בהתחשב באירועי טרור קודמים ועכשוויים (בין כל ההתנקשות בכומר ברואן); לכן ציפינו לכולנו פריסת כוחות מסוימת.
מה שלא ציפינו היה תצוגה כזו של כוחות. שמעתי מכמה מקומות את חטיבת המטוסים השישית כולה, התגייסה במלואה ותרמה לבטיחות בכל המקומות הצפופים ביותר בקרקוב וסביבתה, והבטיחה גם סיירת מסוקים בעיר כמעט בכל רגע ורגע. כוח המשטרה קיבל חיזוק על ידי גורמים ממחוזות שכנים; אבל אולי הדבר הכי מוזר הוא שאפילו המגורים שלנו היו שמורים. חבורת הדיוקנסנס שלי הוקצה לבית ספר יסודי אבוד ביער, בכפר רחוק מקרקוב, שעה נסיעה. עם זאת, מדי ערב היו שלושה כבאים, שהוצבו לכוחות המשטרה לאירוע, קרובים אלינו ושלטו באזור בו התגוררנו באופן זמני.
זה האירוע המרחיק לכת הראשון בו ראיתי הפגנת כוח זו וביטחון, אולם עם זאת לא השפיע על האירוח הפולני, כשהאחרון היה יוצא דופן באמת.
כשדיברנו עם "מלאכי השומר" שלנו (איתם התיידדנו בטיסה) הבנו שמבחינתם נוכחות הצבא אינה מהווה מכשול לחופש אזרחי או חוקתי כלשהו, וגם הבדיקות המשטרה האינטנסיביות נתפסות כמגבלות ו הפרות. הם חיו את הדבר בשקט נפשי, כפי שגם אישרו תושבי הכפר.
זו הסיבה שאני שואל: האם התפיסה שלהם לגבי צרכי הביטחון וההגנה (של האוכלוסייה, של עולי הרגל, של האפיפיור ושל נכבדי הנשים) כה שונה משלנו? האם התנאים הללו יכולים להעתיק בצורה חלקה אפילו במדינות כמו צרפת או בלגיה?
פאולו סקוויצ'י
פאולו היקר, קודם כל גרציה לשיתוף החוויה עם קוראים אחרים ההגנה ברשת.
התשובה אינה פשוטה. במיוחד משום שדינמיקת הטרור כללה יותר ויותר כלבים רופפים או אמולטורים שקשה לחזות. בנוסף, למרות מכשירי זהירות שונים העומדים לרשות הביטחון הלאומי, התרבות המשפטית האירופית אינה שוקלת (עוד) אילוץ נצחי. "חשוד ".
מבין 311.000 הקוראים הבודדים בחודש האחרון, בוודאי יהיה מישהו שיכול לענות על שאלתך בצורה מלאה יותר. אני משאיר להם את הרצפה.
אנדריאה Cucco
(צילום: סטניסלב ווסיוטינסקי, יום הנוער העולמי קרקוב 2016)
