מכתב להגנה מקוונת: האם יש מקל של מרשל בתיק הגב של כל רב"ט?

11/01/20

כמה מגעיל. ההרס הושלם, משרד ההגנה של הרפובליקה האיטלקית, מלווה בכל המעמד הפוליטי, איפשר את הבלתי אפשרי; באמצעות חוק הגזירה 94/17, הידוע בכינויו "ארגון מחדש של הקריירה", גמל את החוסר בצורה בוטה ובלתי ניתנת לתיקון.

בעיקרון וכדי לא לסבך את הדברים יותר מדי, אנו יכולים לסכם את הצו הנ"ל עם מושג פשוט: אנשי הגנה, עם כוכבים, נרשמו לביצוע משימות ידניות טכניות באמצעות דרך הסכמה בנאלית הכלולה בחוק הנוגע לשירות טיוטה ו החל משנת 1986, כיום הם ממלאים תפקידים מנהלים שנערכו עד אתמול על ידי אנשים שנכנסו לקריירות צבאיות באמצעות תחרות ציבורית ועם רקע הכשרה בסיסית המורכבת מתעודת בגרות, אולם הם נאלצים לעבור תקופת הכשרה של שלוש שנים ולקבל תואר. דרגה ראשונה.

במהותה, אף על פי שהם מודעים להפחתת הוויכוח, ניתן לומר את הדברים הבאים ללא חשש: התאגידים הפכו למרשלים.

כל הדברים דיווחו עד כה, לא רק על אף כל שאר חוקי המדינה, אלא מעל כולם בניגוד חריף לעקרונות ההיררכיה והחובות האופייניים לארגון פירמידלי כמו זה הצבאי, יתר על כן, תוך מימוש דרך הצעד השטוח הזה. מקצוען, אחד מהסטיות שנחשקו במחלוקת בעולם הצבאי, זה שבגינו דורג הוותק, רעל שקט שזיהם את הצריפים האיטלקיים מזה עשרות שנים ובא לידי ביטוי בתופעה הידועה ביותר של "אובך" כיום מוצע גועל זה מחדש, כמו מנה מגעילה ומעוכלת בצורה קשה, דרך התנאי האנטי-מריטוקרטי שמסופר.

אפשר לתהות באיזה אנימציה הקצינים הלא-מוזמנים שאומנו בבית הספר ויטרבו עם הישנים, אך מעל לכל עם תהליך הלימודים החדש יכולים לקבל את פני הקולגות החדשים, איזו רוח שיתוף פעולה יכולה להיווצר בתוך מחלקות ומשרדים, אך מעל הכל כיצד הקו הפיקוד יכול לנהל קטגוריה, זו של קצינים שלא הוזמנו, כה הטרוגניים ולא מבוזרים.

באותה תקופה הציג עצמו המרשל עמוד תווך במתקן הצבאי, בגיל שהיה מבוגר מחבריו האחרים, היה לו הכשרה וניסיון המסוגלים לעורר הערצה בקרב החיילים וכבוד לממונים עליו.

כמה מפקדי פלוגות יעצו לעצמם עם "העוזרים" שלהם, כמה מפקדי הגדוד ביצעו בחירות חשובות באמצעות חכמת "הדיקנים".

כיום על פי החוק כל זה מתפורר, הפוליטיקה האיטלקית בשם כמה קולות נוספים החליטה לחלק תארים וכישורים כאילו הם פריווילגיות, והודתה לבקשותיהם של מי שמסתכל על מגדל מלמטה, באמצעות סטייה פרספקטיבה יכולה לומר שבסך הכל הקפיצה למטה לא צריכה להיות כל כך קשה, רק להיות מבועתים ברגע שמגיעים לפסגה וקרוב לרגע הקפיצה הגדולה.

נציגי העם היקרים, דרגות צבאיות אינן פריבילגיות, הן סינתזה של משמעת וחובה, הם נטל שרק גב גבולות מובנים היטב מסוגלים לשאת, הצבא אינם עובדי ציבור, הם עובדי המדינה.

הוראת החוק עליה אנו כותבים היא מכרה ליסודות של כל הכוחות המזוינים, היא פגיעה קשה במאזן ההיררכי של המוסד הצבאי, היא העיקרון האמיתי של הסוף, כשאתה מבין את זה, פוליטיקאים, יריית האויב כבר נורתה ואינך יודע עוד למי לשלוח לקו החזית כדי להגן על עצמך.

ל'הום הנה.

צילום: חיל האוויר האמריקני / משרד ההגנה