מכתב להגנה מקוונת: "אנחנו בשגרה"

שוב אנחנו חוזרים על זה. מול הרגעים הגדולים בהיסטוריה, שלעתים קרובות מגיעים באופן בלתי צפוי, הצבא האיטלקי שוב מוצא את עצמו לא מוכן.

זה כבר קרה ב 1915 וב 1940 וזה חוזר על עצמו היום. במידה פחותה זה קרה גם ב 1990 כאשר בעלות הברית ביקשו מאיתנו תרומה של חיילים שיישלחו נגד עיראק. הבקשה הייתה לפרוס חטיבת שריון במדבר הערבי. אבל ה"טלה" עם ה-M60A1 וה-VCC1 שלו, אנשי גיוס וציוד הגנה נדיר של NBC, נחשבו כלא מוכן, אז שום דבר לא יצא מזה. התרומה שתרם הצבא האיטלקי למלחמת המפרץ הוגבלה אפוא להשאלה של כמה עשרות מתחמי מובילי ATC81.

בחפירה בהיסטוריה, לא נראה מיותר להיזכר בתנאי הצבא המלכותי ערב ההתערבות בשתי מלחמות העולם. צבאו של לואיג'י קדורנה מצא את עצמו משרת את תוצאות תקופת ג'וליטי, שבה התעמולה הפציפיסטית והאנטי-מיליטריסטית חיסלו את המצפון והמורל של הצבא, שהמפעל הלובי המנצח והחולף 1911-1912 הוא בוודאי לא הצליח להרים. השימוש האינטנסיבי בסדר הציבורי, שהגיע לשיאו בימים העצובים של מילאנו ב-1898 ובלכידת גנרל על ידי הפורעים במהלך השבוע האדום של 1914, הרחיק את אהדת העם כלפי הצבא, כבר מתח ביקורת על התבוסות החמורות שספגו ב 1866 בקוסטוזה וליסה ובאדואה אין 1896.

האנטי-מיליטריזם המשתולל במדינה, שהוקם על ידי סוציאליסטים, אנרכיסטים ואנשי דת, ללא התנגדות של ממשלות, קבע אקלים עוין במדינה כלפי הוצאות צבאיות, נחשב לא פרודוקטיבי ובאופן כללי יותר כלפי הכוחות המזוינים שאיבדו את האמינות ואת הקונצנזוס הפופולרי. ועדות החקירה של הצבא וחיל הים, הניסיון לפירוק חיל המטה, הקמת ועדת הצבא בראשות ראש הממשלה, כולם היו יוזמות שפגעו קשות בסמכות וביוקרה של קודקודי ויאלה XX. סטמברה.

ופתאום הגיעה המלחמה הגדולה, שגרמה לאיטליה ליותר מ-700 מיליון מקרי מוות ופציעות וחוב בלתי ניתן לחישוב למדינה. למרות המאמצים שנעשו בתקופת הנייטרליות, הצבא המלכותי נכנס לאזור הכפרי עם מספר מגוחך של מקלעים, ארטילריה כבדה, מטוסים ורימוני יד, שהם בדיוק הנשק שהיה צריך ביותר בלוחמת תעלות.

ב 1940 אותו דבר קרה. למרות תעמולת המלחמה הבומבסטית של הממשלה הפשיסטית, הצבא המלכותי מצא את עצמו לחלוטין לא מוכן לנהל מלחמת תנועה מודרנית, עם רק 100 טנקים, ארטילריה שראשיתה כמעט כל מלחמת העולם הראשונה ומעל לכל עם ציוד דל של כלי רכב ורדיו. צִיוּד. הניסיון לפצות על העיכוב הטכנולוגי של החימוש שסופק במספר האנשים ורוח הלחימה שלהם שולם ביוקר. תבוסות חמורות תוקנו לא רק נגד הבריטים והרוסים, אלא גם נגד כוחות שמצבם היה גרוע מאיתנו, כמו הפרטיזנים היוונים והיוגוסלבים, עקב הכשרה לקויה, סיווג, ארגון לוגיסטי והכנה מקצועית של הקדרים.

גם כיום מצבו של הצבא האיטלקי מול שימוש אפשרי במבצעים אינו טוב מזה של 1915 ו-1940. אין מספיק אמצעים מבחינת טנקים וכלי רכב קרביים לחיל הרגלים הנגרר כדי להקים חטיבה משוריינת או ממוכנת המסוגלת להתעמת עם הצבא הרוסי. מלבד היותו קטן מאוד, פארק ארייטה ודרדו חסר חלקים מכבדים.

חטיבת שריון המבוססת על חץ וקנטאור הייתה יכולה להיפרס, גם במקרה זה, אולם עם ליקויים שונים בכל הקשור לרכבי תמיכה במרגמות, משגרי טילים נגד טנקים, מערכות נ"מ, תמיכה במהנדסים וכו'. Freccia ו-Centauro, כמו גם ה-Lince וה-BV206S, הניתנים לניקוב על ידי מקלעים כבדים ונתונים לחסדי כל סוג של משגר רקטות נגד טנקים, הם כלי רכב ממוגנים קלות שבמצבי לוחמה קונבנציונליים בעוצמה גבוהה כמו זה. נלחם באוקראינה עלול להתמודד עם הפסדים.

איטליה וצבאה סובלים היום מעשרות שנים של חוסר חיזוי ורפיון בתחום ההגנה. הטעויות שנעשו בשנים האחרונות, בעיקר הודות לכוחות פוליטיים, הן רבות: השימוש הנרחב והחוזר לאורך זמן במבצעי שליטה שטחים, ככוח ביטחון ציבורי, שגזל זמן וכסף מאימוני לחימה; ההפחתה האורגנית המוגזמת, עד כדי כך שכיום לקרבינירי חוזק הרבה יותר גבוה; ניהול לקוי של גיוס מתנדבים שהוביל להזדקנות יתר של הכוחות; עדיפות תקציב הביטחון הניתנת לצרכי חיל הים וחיל האוויר; הניסיון להכניס את האיחוד הצבאי; גיוון הדרישות הפסיכו-פיזיות לגיוס עובדים ועובדים; הכנסת שעות עבודה, הפוגעת קשות בפעילות כל מחלקה; השימוש ההולך וגובר בהזמנות זרות לנשק וציוד, לרבות כאלה בעלי תכולה טכנולוגית נמוכה כמו מרגמות ומשגרי רקטות ניידים, שהפחיתו את התעשיות הביטחוניות הלאומיות לפשיטת רגל; בזבוז הכספים בתוכניות היי-טק שזכו לתשואה מבצעית ירודה (CATRIN, NEC force וכו'); היעדר מטווחי ירי בשטח הלאומי, שמאלץ את הכוח המזוין להתאמן בחו"ל; צריפים רעועים, רבים מדי ולעיתים רחוקים מאזורי הכשרה; אובדן היוקרה של מנהיגי הצבא שנאלצו לוותר על מושבים חשובים כמו אלו של מפקד ה-carabinieri, של Guardia di Finanza, של המזכיר הכללי של מועצת ההגנה העליונה; הדגש המופרז שניתן בתחום התעמולה למשימות כפולות ושלוות; וכו '

אפשר עוד זמן רב למנות את הרעות המוסריות והחומריות של הצבא האיטלקי, שבקושי ניתנות לפתרון בזמן קצר. כרגע נותר רק לקוות שהצבא יועסק במשימות מרתיעות ולא מבצעיות.

FC

_{בתמונה - מקור משרד הביטחון - שני שרי הביטחון האחרונים (למעשה)}