מאז הקמתו חולק הצבא האיטלקי לשתי קבוצות של כוחות, אלו הלוחמים (חי"ר, פרשים, ארטילריה וגאונים) ושירותים, שנועדו להבטיח את חייהם, האספקה ויעילות המלחמה של הכוחות. האחרונים כללו: תחבורה, בריאות וטרינריה, מינהל ותחנת משטרה, שידור, שירות כימי וכו'.
לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה החלוקה המסורתית הזו להתערער, הן עבור הכנסת חיל חדש, כגון תעופה קלה, והן עבור העלאת אחרים מדרגת המומחיות לדרגת נשק או אפילו, במקרה של carabinieri, מנשק לכוח מזוין. שינויים אלה נקבעו הן על ידי התפתחות טכנולוגית, שהעמידה לרשות כוחות הקרקע של מערכות חדשות (כגון מסוקים או מכשירי לוחמה אלקטרוניים), והן מסיבות יוקרה מפוקפקות. כך היינו עדים להקמת נשק ההילוכים (1997), כבר מומחיות של זה של הגאון, ושל כלי ההובלה והחומרים לטרנספורמציה של גוף הרכב. צעדים אלו, המוצדקים שונים מבחינה טכנית-טקטית ושימושית, הוחלט בעיקר על מנת לתת יותר יוקרה וחשיבות רבה יותר לגוף/מומחיות ולהבטיח טוב יותר את הספציפיות שלו. בדרך זו, אז ומעל לכל, אפשרו הזדמנויות התפתחות וקריירה גדולות יותר לקצינים, בפרט אלה הכלליים שחיו בתסכול את תפקיד התמיכה/שירות שהוקצה באופן מסורתי לשידורים ותחבורה.
חידושים מהותיים הוכנסו גם בתחום האורגני, כמו הקמת חטיבת RISTA-EW (2004), שהפכה אז ל מידע טקטי (BIT), מהחטיבה הלוגיסטית, ילידת 1997 ודוכאה ב-2013, ומעבר חטיבת המטוסים "פריולי" בפיקודו של פיקוד התעופה של הצבא (AVES).
כיום מבצעים 19 גדודי שידור (מבצעיים ותשתיתיים), בנוסף לפלוגות הנכללות בפיקוד של יחידות גדולות וגדודי ביט. בפועל, גדודי ההולכה שווים במספרם לזה של כל גדודי ברסגליירי, אלפיני וצנחנים ביחד.
כמעט כל היכולות של חיל החימוש בתחום מעקב בשדה הקרב, רכישת מטרות עומק ולוחמה אלקטרונית מרוכזות ב-BIT. שתי היכולות הראשונות הופחתו חלקית מהנשק הארטילרי שמנהל את מכ"מי האש הנגדית ארתור ma לא מל"טי הסיור, שהם בלעדיים לנשק השידור בפיקודו של גדוד "הקורדונים" ה-41 הממוסגר ב-BIT של Anzio.
תפקידו של ה-BIT הוגבר עוד יותר עם ההסמכה האחרונה שלו כיחידת תמרון גדולה מרובת תחומים, שנראה כי היא מבשרת את הפיכתו של נשק השידור לנשק קרבי!
גם בגזרת החודרים מאחורי קווי האויב לרכישת מידע ומעקב אחר מטרות, השידורים נמצאים בתחרות, הפעם, מול הכוחות המיוחדים, שלשניהם יחידות משלהם ברמת הגדוד (גדוד חיפוש מידע הומינט ו גדוד הצנחנים RAO "Folgore" 185, חלק מהארטילריה עד 2002).
עיוות סדר נוסף היה הקמת חטיבת ההקרנה הלוגיסטית, בפיקודו של אלוף מנשק התובלה והחומרים, אשר ריכזה כמעט את כל הגדודים הלוגיסטיים (כ-8) של הכוח המזוין, בחסר גם מחטיבות הנשק הבסיסיות. הדבר סגד את הלקח העיקרי שנלמד בתחום הפקודות של מלחמת העולם השנייה, אשר ראה את האוגדות נכנסות למלחמה ללא איברים לוגיסטיים, שחיל הצבא חייב להבטיח את אספקתם בזרימת האספקה מאחור לחזית.
הניסיון של הקרבות הראשונים בצפון אפריקה מול הבריטים הוביל, כבר ב-1941, להקצות באופן קבוע מחלקת כוונות לכל דיוויזיה ממונעת ומשוריינת ולהפוך את זרימת האספקה מלפנים לאחור.
גם הקמת חטיבת ההנדסה, שהתקיימה ב-2020, נתונה לביקורת הן על עקירת המחלקות התלויות הפזורות בין אמיליה ולאציו, והן על חוסר האפשרות להשתמש בה. עדיף היה להקצות את החלוצים ה-6 לחטיבת "גרנטיירי די סרדניה", שאין בה מרכיב גאוני, ולהשאיר את גדודי הגישור ומסילות הרכבת בתפקיד שמילאו במשך עשרות שנים של תמיכה מיוחדת ליחידות מורכבות גדולות.
ברור שגם המקרים של המהנדסים לאחדות גדולה היו על העליונה על הקריטריונים ההגיוניים והמסורתיים של הצוות.
אפילו ה-AVES, לאחר שהצליח להימלט מחיקו של הפרשים, והחזיר גוף אוטונומי תוך שנים ספורות (1999-2003), חווה לאחרונה את ה"ספוג" שלו כדי להיות מסוגל להיפטר מחטיבה מתמרנת, המצוטט כבר " פריולי", תוך סכנה לראות חלק גדול ממרכיב המסוקים היעיל המוקצה ליחידה גדולה זו בצורה מיוחסת, תוך פגיעה בצרכי העדיפות של ניידות ותחבורה אנכית של שאר הצבא.
בתחום הסדר, יהיה צורך להתייחס למחשבה של גנרל אנריקו קוזנץ, ראש המטה הראשון של הצבא, שכתב בחיבור מאה נושאי טקטיקה: "צריך להגיב נגד הנטייה לערבב כל הזמן את המערכות הצבאיות ונגד המאניה לרפורמות ברוח של שיפור, אבל דווקא על ידי מניעת, עם מוטציות אינסופיות, שזה טוב יותר נולד ומאושר. יש לגעת כמה שפחות בארגון הצבא, אבל מה שחשוב הוא לדאוג שיחנכו אותו טוב יותר ויותר. [...] יש גם להגיב נגד רוח החיקוי של חוויותיהם של אחרים, ששררה לא פעם, במדינות רבות ובתקופות מסוימות, ברפורמות צבאיות, תוך פגיעה גלויה במסורות, בנטיות ובצרכים, המתאימים לכל עם ולכל צבא".
FC
צילום: הצבא האיטלקי
