מכתב להגנה מקוונת ב- 8 בספטמבר: "ההתנגדות לא גרמה לה 'להשוות' את המלחמה. אנחנו לא הצרפתים."

12 / 09 / 19

העורכת היקרה, הנקודה המדוברת היא ואני מאמין שזו תהיה השאיפה המעורערת, שלא בכוונה, סלביני המשיך לתחייה, אחרי 76 שנים של תרדמת עמוקה, מתוך התודעה (מובנת כחוסר מצפון, של מודעות עצמית, של מי זה היה ושל מי שזה) של האיטלקים. אולי זה הזמן הנכון.

סלביני, עם בחירת הזמן הבלתי מודעת (אכן) שלו בחיפוש אחר משבר הממשלה, העיר מחדש (בכבדות) את רוח הרפאים של הכיוון הנצחי של בחירות פוליטיות, חברתיות, כלכליות, צבאיות (גיאו-אסטרטגיות) שמאז 76 שנים קובעות את החיים האיטלקיים כמעט בכל תחום.

הוא לא יודע, ואפילו לא מבין שמבחינת מורשת היסטורית יש מי שיודע היטב מיהו הבוס במדינה הזו (ותמיד יש לזכור) וזה, כשצריך, מזכיר לנו את הדרכים וב דרכים שהוא מחשיב מתאימה יותר מדי פעם.

בעבר, הסדרת אישים פוליטיים וכלכליים, חברתיים ופוליטיים קיבלה סדר בהיבטים עקובים מדם, שערורייתיים ואפילו כואבים (אולי זה יהיה ויהיה המצב עם סלביני). אבל היום, כמו אתמול ובוודאי כמו מחר, ברור וניכר שאם יש מי שרק מנסים לדמיין משהו "איטלקי" עבור האיטלקים, הם לא מגיעים רחוק. זה הכלל שמלך בובות וחצר הקבצנים שלו הסכימו לעקוב לפני 76 שנים, בניסיון להציל את עצמם, וזה חל גם כיום.

הנקודה הכואבת, שוב, היא בורות מהותית (אפילו בתום לב) של עובדה פשוטה זו: איטליה הכריזה מלחמה, מסיבות שונות שכבר אין להן את החשיבות הקלה ביותר, ואיבדה אותה. עלינו להתחיל לעשות את עצמנו צודקים ולהשלים עם המצפון ההיסטורי שלנו. וההתנגדות, אני כל כך מצטערת, לא גרמה לזה "לצייר", את המלחמה. אנחנו לא הצרפתים.

אקס צבאית, לשעבר קומוניסטית, פוסט-פשיסטית, כלכלנית, אדישה, עיתונאית, עיתונאית ... הם לא יודעים, או מתיימרים שלא לדעת, שהכל, הכל תלוי בשנים 2, פשוט בזה. וזה יהיה תלוי בזה זמן רב. הגיע הזמן לשים קץ ללעג המהותי הזה כלפי עצמנו, שבין היתר בחו"ל מעולם לא נגע אפילו בכדי לשכנע מישהו, למעשה: משתמשים בו באופן מרומז, ואפילו במפורש לפעמים, בכדי להכניס אותנו לבדיקה אתית ו היסטורי. אנחנו לא סומכים על האיטלקים: זו עובדה.

אני משוכנע בתום לבם של פרטיזנים רבים ולוחמים רבים מאותה תקופה. אבל עלינו להבין, אחרי 76 שנים, שאם התוצאה של המאמצים הפוליטיים והאידיאולוגיים שלהם נתונה בצורה ברורה וחד משמעית לציוץ של דונלד טראמפ שאומר לנו: "ג'וזפי חייב ללכת טוב", שכולם, כולם, פוליטיקאים איטלקיים מבינים מיד את המסר ומתאימים אותו (גם אם הם יוצרים פנים אפלים של נסיבות), המשמעות היא שעדיין אומרים כי מתים של צד אחד יכולים להיות מתים טוב יותר מאלו של הצד השני ... אולי זה לא עשה ולא זה מעולם לא היה הגיוני.

אולי הגיע הזמן לומר זה לזה את האמת. אולי, ואני אומר אולי, אותם הרוגים, מכל הקווים, הרוגים איטלקים, היו מוצאים סוף סוף מעט שלווה, אם נספר זה לזה, לפחות ביננו לבין עצמנו, את האמת.

בכבוד.

אנדריאה סאפורי

   

קורא יקר, אני מסכים לחלוטין עם מכתב זה. מאפיין כואב - המחמיר לאורך זמן - אצל בני ארצם הוא חוסר היכולת לקבל ולהודות באשמה או באחריות, מול התוצאות. גישה ילדותית ופחדנית הנובעת מחולשה. עצלן נרחב, ממשתלות ועד בניינים מוסדיים.

אני זוכר גם את דבריו של רב-סרן צרפתי בלימוד הפרטים של ספטמבר 8 בקורס הכשרה באיטליה ... "על מה אתה מתלונן היום? אתה מבין שברגע שאתה במלחמה עם כל העולם? !!!"

הוא צדק.

אנדריאה Cucco

צילום: טוויטר / אינטרנט