הפרק של ה-28 באפריל של התוכנית ין של "איטליה אונו" מחכים בקוצר רוח במחלקות הספינות של הצי האיטלקי, בעוד שבמפקדות הקרקע ממתינים אנשי הצבא והאזרחים בכיליון עיניים לראיון. לאחר ההאשמות הסוערות האחרונות של התקשורת, יש רצון לדעת את האמת מקולו של אדמירל דה גיורג'י, אבל זה לא קרה בגלל הקיצוצים שעשו צוות המערכת. להסתער על חיל הים? מים בעייתיים לספינתו של מפקד חיל הים? דיווח מזג האוויר, הודות לעבודה שביצעו לאחרונה חיל הים ומפקדו, הצביע על ים שקט ורוח גב. אבל אז מי נושף ומעורר את המים? עורב? חפרפרת? פצצת זמן מתקתקת?
בואו ננתח איך העובדות הלכו בדו"ח ששודר על ידי איטליה אונו. על כף המאזניים עומד תיק אנונימי שנשלח לפרקליטות פוטנזה, לעיתונים וגם למערכת Iene במטרה לשחרר לינץ' תקשורתי במקום חקירה בריאה המכוונת לחדשות על סמך האמת. או שלא? תפקיד העיתונות לפעמים לא תמיד שקוף. האם ההוצאות המטורפות האלה שנגרמו לכאורה לאדמירל דה ג'ורג'י נוגעות למתאבנים, שקדים ושמפניה? נתחיל מנקודת הנחה כללית ונשאל את עצמנו האם כל רשות, מנהלת, יזם, כאשר נקראים לחגוג יום נישואין או הזמנה בין חובות טקס לנימוס, חייבת להגיש לאורחים מאכלים המתאימים לאירוע. או בהתחשב בכך שאנו נמצאים בתקופות של הגבלה כלכלית, האם ארבעה זיתים וכריך מורטדלה בסדר? זהו כבר האבסורד הראשון הנתמך בהאשמות תקשורתיות ובעבירה ראשונה כלפי אדם ותפקידו של הרמטכ"ל של חיל הים שעד שיוכח אחרת, הזכות לבצע פעילות ייצוגית המתאימה לדרגתו ולתפקידו, בעונש של דה-לגיטימציה בפועל בחיי החברה. אבל מה רוצה האשמה הזו הנידונה לגרום לאנשים להבין שחיל הים והמפקד שלו מבזבזים את עצמם על משקאות חריפים וחטיפים? מה שבטוח הוא שלמרכיב חיוני בכוחות המזוינים כמו חיל הים יש גם רגעים של שמחות וסיפוק כשהוא מבצע פעולות תובעניות, אפילו עם כמה מתאבנים, שני שקדים ומעט שמפניה.
חיל הים הוכתם בתדמיתו ככוח מזוין . המידע הוסט באומנות כדי להזין את דעת הקהל בתדמית של רמטכ"ל המסור לחיים הטובים וכך גם את כל הכוח המזוין. ההתייחסות לנושא זה של בזבוז לכאורה עבור הוצאות קטנות לבני אדם היא פוגענית ומטעה, וגורמת להאמין שהצבא מבזבז את עצמו בהילולה, יוצר תמונה של אדמירל דה ג'ורג'י על סיפון ספינה, צורך יין, כדי ללוות את הדיווח העיתונאי ומתאבנים בזמן שהוא הוא מנהג ימי לחגוג בסיומו של תרגיל מוצלח.
הראיון מתמקד בשינויי העיצוב שביקש המנהל. דה ג'ורג'י ל-Fincantieri עבור כמה שינויים מבניים הנחשבים חיוניים ליכולת החיים של הצוות ולפונקציונליות של הספינה, הודות לניסיונו הכולל הצלחות רבות שידועות לעיתונות הלאומית והבינלאומית אך לא נאמרו בדוח זה.
אם לאדמירל דה ג'ורג'י היה מה להסתיר, האם הוא היה מקבל את הראיון? השלווה של אלה שיודעים שהם שלווים עם מצפונם, לעומת זאת, היא מדינה שלא מעניינת את מי שצריך לעשות סקופ שנועד להרוס את המטרה בכל מחיר. בראיון, הצבוע שואף להדגיש כיצד השינויים בספינות שבבנייה נשמרו רק לאזורי הבלגן, ובהמשך סותר את עצמו כאשר מוצג דף מסמכים שברשותו המציין בבירור שהשינויים נוגעים גם לכל הצוות ( סקירה ושינוי תצורה של ריבועים וקנטינות). האם זה אומר שאם בוצעה שינוי במהלך הבנייה, האם הדרישה שהציב דה ז'ורג'י באמת נחוצה? ראשית, הרמטכ"ל אחראי על השייטת ואנשיו וגם על השיטות שבהן מכינים את האמצעים הימיים לביצוע הפעולות הנדרשות ממנו לביטחון לאומי ובינלאומי. מהאחריות הזו לשעבר נוצרת גם אפשרות להתערבות טכנית בתכנון אם הוערכו היתרונות שמובילים לשימוש טוב יותר בכלי השיט הימי, שאסור לשכוח, הוא הבית בו מתגורר ועובד הצוות במשך תקופות חיים ארוכות בין השמים ל ים ושם יש מרכיבים רבים שיש להעריך אשר על ידי שמירה ואי פגיעה ברווחת הצוות, יכולים אז לתת יעילות ליחידה בפעילות המבצעית. זוהי שאלה טכנית שלא ניתן לדון בה באופן בלתי ברור מבלי לדעת את ההשלכות כמומחה. האם ניתן היה לבצע את השינויים מוקדם יותר כדי לחסוך בכסף היא שאלה שמטופלת מבלי להתחשב בטווח הזמן התכנון ובהבדלים בהשקפות הטכניות של הרמטכ"לים השונים שהלכו זה אחר זה. אם היום אנחנו מבינים שחידוש טכני או ארגוני יכול לשפר את המוצר המוגמר שאנחנו מייצרים, האם אנחנו לא מייצרים אותו? הסיכון הוא שעלינו לקבל ספינה שאינה מעודכנת או שיש לה פשרות ארגוניות שמשפיעות לרעה על הצוות אם הן לא יסולקו. במקרה זה כל ההשקעה מושפעת מהתיישנות טכנית או חוסר יעילות ארגונית או מחיה אנושית לא מספקת, עוד בטרם השלמת החוזה, ובכך מופחתת שווי השוק של הספינות לעומת זה ששילמה המדינה בפועל. ו"מכנסיים", משלם המיסים, אז הוא היה משלם על מוצר ששווה פחות מהתרומה שלו! מי יודע, אולי אם הצבועים היו לומדים יותר אולי היו גם חושבים שהפסולת הזו שימרה את הערך האמיתי של הספינה וגם בסופו של דבר שיפרה את היעילות של מערכת האדם/ספינה, שכן מדובר בהשקעה חדשנית ומשתפרת. מה שבטוח הוא שאת 14 מיליון היורו ששולמו עבור 10 פריגטות, אדמירל דה גיורג'י לא זרק אותן לים כי בזכות ההוצאה הזו היום פריגטות FREMM הן תוצר של בניית ספינות איטלקית באיכות ומצוינות גם בזכות השינויים הללו ולכן אטרקטיבי בשוק ספינות הצי העולמי.
הראיון ממשיך להפנות את האצבע בעקשנות כלפי האדמירל דה ז'ורג'י על כך שהורה לפינקנטיירי להתערב עוד לפני שהנהלים המנהליים אושרו. אבל אם זה היה המצב, האם הצבועים היו מוזמנים להיכנס למפקדת חיל הים כדי לבצע את עבודתם? ניכר מאוד כיצד הקיצוצים הטכניים בסרט שנעשו על ידי צוות המערכת של Iene חיסלו באומנות תכנים אחרים, כדי לגרום למרואיין להופיע בקושי, בנימוק שבסופו של דבר הייתה מהומה דווקא בגלל שברור שמה האדמירל טען שהוא הוטעה גם כאן: "עליך לקרוא את כל המסמך"! התעמקות בחדשות עבור עיתונאי חוקר רציני היא כמו מוזיקה באוזניו, אבל זה לא היה המקרה של הצבועים הצמאים לחדשות מקוטעות, לא שלמות ומבוקרות. מסיבה זו מוטב שהנושאים העדינים הללו יטופלו במומחיות ובאתיקה הראויים ובמקרה זה עדיף להשאירם ללשכות השיפוט המוסמכות.
חוסר העקביות שמייצג הראיון על דמותו של רמטכ"ל חיל הים הוא אבסורדי ואינו בר קיימא. הקצין הבכיר התמסר לארגון מחדש של ה-FA. בתקופה מסוימת של משבר כלכלי, צמצום מהותי של ההוצאה הצבאית, יישום פתרונות מסוגים שונים לרבות תחזוקה אוטונומית של תשתיות המבוצעות בתוך הבית תוך חיסכון ניכר בתקציב המדינה, תוך השארת סיפוק הצרכים הטכניים ללא שינוי. זה יהיה אבסורד אם הוא יתחיל אז לבזבז כספי ציבור בניגוד למדיניות שננקטה.
הצבועים מנסים שוב ושוב לגרום לאדמירל דה ג'ורג'י להודות באמיתותם, מפריכים מושגים סגורים של הודאה באשמה, כמעט כאילו כדי לסחוט הודאה על בסיס מסמך פנימי שמחוץ להקשר המנהלי השלם הוא בלתי קריא וחסר משמעות, מתוך רצון להפגין התעללות של משרד בכל מחיר. אבל זה לא המקום, וגם המודוס שננקט בראיון אינו מקצועי, המתנגש מאוד בהיבטים האתיים והאחריות של המקצוע העיתונאי, גם מדגיש את תפקידו החברתי. אנחנו מדברים על חיל הים, על גורמי הביטחון הלאומיים והבינלאומיים שפועלים ללא הרף בים בתיאטרונים מבצעיים מרובים. מה שמובא לידי ביטוי הוא לא רק האדמירל דה ז'ורג'י בתפקידו כמפקד חיל הים, אלא כל החיל המזוין ותדמית המדינה עם הנסיבות המחמירות שבתקופה האחרונה זו העבודה שבוצעה על ידי חייל חיל הים א'. מי שזכה להערכה בינלאומית מסתכן כעת בהשמצה על ידי עימותים שהוגדרו כאש תותחים. מי שנפגע הם חיילי חיל הים, עבודתם מתבצעת בשירות המדינה, ולא רק זה, כי גם לעובדי המספנה שחסכו את לחמם היומי יהיה על מה להתלונן. לחוק הימי בסך הכל הייתה רלוונטיות מהותית לכלכלה הלאומית. העקביות שלה מבחינת כמות ואיכות של יחידות ימיות חדשות, המחויבות הפיננסית הנדרשת והמעורבות של תעשיית בניית הספינות האיטלקית הפכו אותה לחוויה ייחודית עבור ארצנו ועבור יחסים כלכליים בינלאומיים.
"אבל בסופו של דבר, למה אנחנו צריכים לחשוב על כסף שהוצא ועל כסף שלא הוצא? בואו נעשה מה שאנחנו עושים בדרך כלל. לא אכפת לנו": אז הצבוע פונה לראש חיל הים ויוצא למתקפה. ובסרטון מופיעה תמונת האדמירל כוסית על סיפון יחידה ימית ואז, באופן פוגעני עוד יותר, התמונה של ה" גולדן נאגט" (קזינו אמריקאי) פשוטו כמשמעו "גוש הזהב", סמל של בזבוז והחיים הטובים. אבל זה לא נגמר. בהקשר תקשורתי שבו דה ז'ורג'י מופגז ומואשם בכך שהוא חובב שקדים ושמפניה כאילו היו פרי אסור, הנה הסצנה הנמוכה ביותר שמקבלת אופי פרובוקטיבי ופוגעני: המראיין מציע בקבוק וקצת שקדים. המלכודת עבדה!
הגישה התקשורתית בסך הכל לא מקובלת. הדוקטרינה והפסיקה מתאימות: מושג הכבוד מצביע על תכונותיו המוסריות של האדם התורמות לכינון הערך החברתי של הפרט; בעוד שבמקום זאת יש להבין יוקרה כצורה מסוימת של תפאורה המתייחסת לכבוד ולכבוד שבהם יש להקיף את התפקיד הציבורי. אבל המרכיב החשוב יותר הוא העלבון למוניטין של אחר. מוניטין הוא ההערכה שהציבור עורך לערך הפרט ולכן ההערכה שאדם זה זוכה לה בקרב מקורבים: פגיעה במוניטין פירושה אפוא פגיעה בדעה הטובה שאדם יצר באחרים. מוניטין כולל את כל התכונות התורמות לקביעת ערכו החברתי של אדם. יתרה מכך, לא ניתן להכריח אדם להודות באמיתותו כאשר לבעל השיח יש זכות להגן על עצמו ולתמוך בתזה שלו, אותה ניתן לפרק רק עם ראיות ביד הנקראות ומתפרשות על ידי המבינים בעניין הנבדק.
בלי שמץ של הוכחה בטוחה, אובייקטיבית ובלתי ניתנת להפרכה, אי אפשר לירות על כלום. העוול המרושע של המאה שעטף גם את עולם הטלוויזיה אינו יכול להמשיך לשגשג על ידי זריעת שקר, מצגי שווא ותחבולות שמותירים חפים מפשע ומידע מוטעה בשטח. הצבועים שקורעים אמיתות לגזרים או אמיתות שקר שנבנו באומנות עלולים בסופו של דבר להיקרע לגזרים במעשיהם שלהם.
ולריו ארדיטי
