נולד: ברית מיושנת או עדכנית מאוד?

05/04/22

אני מאמין שהזו שהוכרזה בכותרת היא דילמה שכל הצבא שבמשך עשרות שנים התאמנו, תרגל ואף השתתף במשימות שתוכננה ונערכה על ידי הברית האטלנטית, הציבו את עצמם לפחות פעם אחת בקריירה המקצועית שלהם.

המבוגרים כבר חשבו על זה מאז פירוק ברית המועצות לשעבר, בשנת 1991. עד לאותו תאריך, למעשה, להיות חלק מכוחות מזוינים השייכים לנאט"ו פירושו שלפחות ברור מאוד מי האויב: היינו צריכים להגן על עצמנו מפני מתקפה של הגוש הסובייטי המיוצג על ידי רוסיה ומדינות מה שנקרא ברית ורשה.

עקרון ההגנה הקולקטיבית, אפילו של הפשטות המנטרלת את הנשק, התבסס על כך שהתקפה על אחד מחבריה שקולה להתקפה על כולם. קיומו של הסכם כזה (שרוב מדינות מערב אירופה דבקו בו מיד) תרם ללא עוררין לשמירה יחסית של שלום עולמי בכך שפעל כמשקל נגד לנוכחות המאיימת של הצבא האדום של האימפריה הקומוניסטית לשעבר.

ציינתי תחזוקה "יחסית" של שלום עולמי, שכן בסופו של דבר שתי המעצמות התמודדו מול עצמן צבאית במחנות ניטרליים, הפזורים על פני היבשות השונות בין הודו-סין, דרום אמריקה, האיים הקריביים, אפריקה והמזרח התיכון (מלחמות הפרוקסי הידוע לשמצה).

היותו חלק מברית תובענית כל כך אפשרה גם למדינות האירופיות הדבוקות לא ליפול לאחור לאותם סכסוכים בני מאות שנים שאפיינו עשרות שנים של מחלוקות אירופיות וכנראה של שנאה שמעולם לא שככה ומוכנות להתפוצץ שוב בהתחלה הִזדַמְנוּת.

למרות הכישלון הראשוני של קהילת ההגנה האירופית (EDC), הדרך הבעייתית שלאחר מכן לקראת האיחוד האירופי, בנוסף לגיבוש היחסים המסחריים והדיפלומטיים בין המדינות השונות שדבקו, עד כדי עידוד הרחבתו לעשרים ושבע, בהחלט עשתה זאת. תרם לגיבוש שמירת השלום ב"יבשת הישנה" המלחמתית.

טוֹב. אולם כעת, אני מאמין שזה לגיטימי לשאול האם ברית שנוצרה בהקשר היסטורי ובתרחיש גיאופוליטי שונה לחלוטין מהנוכחי עדיין הגיוני להתקיים, וגם אם כן, באילו מונחים ושיטות מתאים. לשמור עליו.

נאט"ו, כפי שצוין באתר הרשמי שלה, מקדמת את ערכים דמוקרטיים ופעילותה חייבת לעודד את החברים לשתף פעולה בהגנה, ביטחון ובמטרה של מניעת קונפליקטים. עם זאת, כל כך הרבה מילים יפות שאני לוקחת את החופשי להתנגד הן בהישג והן במרדף אחר הכוונות הטובות המפורשות. בואו נלך לפי הסדר ונתחיל בהצהרה הראשונה, אולי המהדהדת ביותר: נאט"ו מקדמת ערכים דמוקרטיים. אמירה אניגמטית מפונפת כזו יכולה להיות כל דבר והכל.

מי יכול לומר בוודאות מוחלטת מהם ערכים דמוקרטיים? או, האם קידום ערכים אלה יכול להיות הסמכות והמוזרה של אלה שיש להם את הזכות הבלעדית להשתייך לברית זו? אני לא חושב שקידום ערכים דמוקרטיים יכול להיות מאפיין ייחודי, אלא אם מישהו יראה לי ששוודיה או פינלנד (שאינן חלק מנאט"ו) אינן מדינות דמוקרטיות.

כעת נעבור לאמירה השנייה הפחות בומבסטית: לעודד את חברות נאט"ו לשתף פעולה במטרה למנוע סכסוכים.

תן לי להבין: האם הפרדיגמה של ההגנה העולמית, הברית הצבאית החזקה והארוכה בהיסטוריה, דוחפת את המדינות החברות בה למנוע סכסוכים? וממתי? ואני, שחשבתי שזה כתוב נאט"ו אבל קראתי את ארה"ב, האם טעיתי אז?

מישהו יכול להגיד לי אילו סכסוכים נמנעו על ידי נאט"ו? בטח לא זה של 1994, בבוסניה הרצגובינה, עם מבצע "הכוח המכוון" שבאמצעותו שחררה נאט"ו מערכה צבאית אווירית המורכבת מהפצצות אינטנסיביות עם 400 מפציצי קרב (רובם המריאו מהבסיסים שלנו באוויאנו ואיסטרנה) ו-5000 חיילים. של 15 מדינות. ואפילו לא ב-1999, כאשר עם מבצע "כוח בעלות הברית" שחררה נאט"ו מלחמה אווירית נוספת נגד יוגוסלביה של מילושביץ'. יתרה מכך, באותה הזדמנות נחנך תקדים מסוכן שכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה נאט"ו השתמש בכוח צבאי ללא אישור האו"ם.

בכל זאת בנושא מניעת סכסוכים, אנו רוצים להזכיר את ההתערבות באפגניסטן, שבה נמתחה האמנה לאמנות. 5 לתת לגיטימציה להתערבותן של מדינות נאט"ו שבאו לעזרת ארצות הברית על ידי הכרזת מלחמה בטרור הבינלאומי. וארצות הברית - לאחר עשרים שנות מלחמה - הודתה אז לבעלות בריתם (שבינתיים שילמו מס דם גבוה מאוד) בכך שארגנה בריחה נועזת מבלי להזהיר אותם אפילו.

שימו לב, הכותב לא נגד נאט"ו ואפילו לא סובל מאנטי אמריקאיות מודחק. איטליה, כמו שאר אירופה, לא יכולה להיות צבועה ולא להכיר בכך שהמטרה העיקרית של הברית האטלנטית היא לנצל את פוטנציאל המלחמה של ארצות הברית כדי להבטיח לעצמה מטריה תחתיה. וכך זה עבד במשך שנים ארוכות של דו קיום שליו עם בעל הברית החזק שבינתיים התענג לשחק את השוטר של העולם, להתערב היכן שהאמין הכי טוב ובעיקר היכן שהכי מתאים לו. וגם אירופה הייתה בסדר עם זה, כל עוד הצרות היו רחוקות ככל האפשר מגבולותיה. אבל עכשיו הסכסוך באוקראינה פקח לפתע את עיני כולם וגורם לנו להסתכל על נאט"ו בפרופיל אחר ואולי אפילו ברגשות סותרים.

השאלה המכרעת לאחר יותר מחודש של מלחמה היא האם עדיין נחוצה ברית מתיחה של ארצות הברית כאשר סכסוך מסתכן בהסלמה בדיוק בגלל חוסר היכולת או חוסר הרצון למנוע ולנטרל את הסכסוך עצמו? אין ספק שהקנצלריות האירופיות דופקות בלי לנקוט יוזמות ראויות לקדנציה זו, אבל, מצדן, ארצות הברית לא עשתה דבר מלבד להוסיף שמן למדורה.

ואז נשאלת השאלה: האם אנו בטוחים שהאינטרסים של ארצות הברית זהים לאלו של בעלות ברית אירופה?

עד ל"משפט הדורות" הקלאסי, תהיה לי הצעה. זה באוקראינה, שיקראו לזה מלחמה od מבצע מיוחד, הוא עימות מלחמתי הנוגע ליבשת אירופה, במובן הרחב והמכיל ביותר של רוסיה עצמה. רוסיה היא חלק מההיסטוריה של אירופה והטעות הנפוצה ביותר שניתן לעשות כאשר מתייחסים לאותה מדינה עצומה היא לראות בה גוף זר.

מבחינה היסטורית, רוסיה תמיד הייתה גיבורה פעילה בענייני אירופה. זה סימן את שקיעתה של האימפריה הנפוליאון, ומאה שנה מאוחר יותר, את זו של הרייך השלישי. כל ניסיונות הפלישה, בעידן המודרני עם נפוליאון ועכשווי עם היטלר, הפכו אז לתבוסות אדירות (זה לבדו יספיק כדי לגרום למי שרוצה לשלוח טנקים לאוקראינה לחשוב על זה).

מכאן ההצעה: לקחת לקח מההיסטוריה ולארגן הגנה קולקטיבית רצינית בקרב המשתייכים לאותה יבשת. לאחר מכן, היחסים בין המדינות השכנות מתעצמים מבלי להגמיש בכל פעם את השרירים (גם אם אפילו לא שלהם) של נאט"ו.

אם לאירופה אכפת מעצמה, התחל לסמוך על האמצעים שלה ולהרוויח אמינות צבאית עם מדיניות חוץ והגנה אמינה ללא טיסות מפוארות.

מי יודע מה עם ההנחות הפשוטות הללו הסכסוך, אולי, אפילו לא היה קיים היום...

פאביו פילומני

צילום: משרד הביטחון