כי הייתי לבטל את הפסטיבל יוני 2

02/06/15

ב -2 ביוני של כל שנה באיטליה חוגגים את הרפובליקה, כלומר את צורת המדינה שנבחרה על ידי האזרחים נחגגת עם משאל עם שאפילו ההיסטוריונים הכי חסרי פניות מגדירים לפחות "ספק".

בהתחשב במסמכי העבר הלא רחוק, אין ספק כי ב -2 ביוני נחגגת הפסקה ולא פיוס, מה שאפשר היה לחגוג אותה בחגיגיות ובדגש שווה ב -17 במרץ (יום הולדת איטליה), 4 בנובמבר (חג לניצחון מלחמת העצמאות הרביעית) או אפילו אם היה זה חג לאומי ב -4 בדצמבר, אני מאמין שלמועד זה אין צורך בהסברים בסוגריים. 

לא! איטליה היא מדינה מסוימת גם כאשר היא בוחרת את התאריך לחגוג את עצמה, היא הופכת את מצעד הכוחות המזוינים לאלפי הבחנות, תוך שמירה על ציין כי הם כוחות השלום וכדי להעניק לה מראה מרגיע פוליטית, היא תומכת בכבאים, אחיות של הצלב האדום ומשימות שנה אפילו לילדי בית הספר הרומאי, בקיצור, אירוע מחלק ומושקע, שהושעה כבר על ידי פרטיני ופורלני בשנות ה- 80, כלל לא נשמע על ידי אזרחים שמסוממים כעת על ידי התעמולה הריקה של מדיניות בניגוד למושגים חיוניים כמו ריבונות, אינטרס לאומי, משמעות של אזרחות.

למצעד עצמו אין קשר להנמקה זו, הצבא, כמו תמיד, מחויב להראות את עצמו לטוב, מודע להיות אחד המוסדות הסולידיים ונאמן למדינה, אולי היחיד, אך שאר המדינה היא כשלעצמה מביא את הסתירות של יוני 2, אומה, איטליה של המאה העשרים ואחת, נטולת כבוד ראוי, מדינה שהצליחה להחיות רק את העימותים הוולגריים והפרטיזניים של מדיניות של סיעות מנוגדות שמעולם לא מסוגלת למצוא סינתזה, הסכם, רגע של שיתוף, לשם כך אבטל את מפלגת יוני 2.

אנדריאה פסטורה

(צילום: משרד הביטחון)