אנחנו עלולים להיות על סף מלחמה גרעינית באוקראינה (אם כי אני מאמין שאף אחד מהשחקנים המעורבים לא מעוניין לעשות זאת) וכפי שקורה לעתים קרובות, למרות שהמצב הידרדר כבר שנים, "טפולי" משמשים כמשלוח נמהר של נשק או סנקציות כאילו אין מחר (האם זה הגיוני להוציא אתלטים רוסים מהאולימפיאדה הפראלימפית בחורף...?).
אני עובד ומתעניין בנושאי ביטחון כבר שנים רבות, וייתכנו עשרות הרהורים על המשבר המתמשך לדיון. אני לא אוהב את תמיכת האצטדיונים, אבל לצערי בעשורים האחרונים נראה שזה הפך לבלתי אפשרי לדון בתופעות מורכבות בצורה מנוסחת ובהתחשב בהיסטוריה, הגיאופוליטיקה, הכלכלה והאינטרסים הרבים (השונים) הכרוכים בכך; ובפשטות רבה יותר אנחנו פונים לחלוקה המבוססת בין "טוב לרע" (אנחנו עושים את זה מאז 43').
אתמקד בנקודה שלא נלקחה בחשבון על ידי אף אנליסט כרגע ואתחיל מהפתגם הישן (ועדכני מאוד) "Si vis pacem, parabellum".
הרתעה תמיד הייתה נשק שהבטיח פסאודו-שלום, או לפחות הידרדר לסכסוך גרעיני בין מעצמות גדולות. מדינה שיש לה כוחות מזוינים לא מותקפת. מובנה, אמין וחמוש היטב. זה פשוט יהיה מעשה אובדני.
מההפיכה ב-2014 היה ברור שרוסיה לא תאפשר לה עוד שכנה פרו-מערבית או אפילו חברה בנאט"ו.
שליחת נשק כעת כדי לאזן מלחמה מתמשכת היא במקרה זה חובה לתמוך במתקפה, אך תגרום להתארכות הסכסוך ולהרבות נפגעים לשני הצדדים. עם זאת, אם הם היו חמושים מספיק מראש, מה שהופך פלישה אפשרית של הרוסים למסוכנת, יקרה ואי-ודאית יותר, האחרונים היו חושבים על זה הרבה יותר. אבל איטליה, באמצעות המשרד הממונה על הוצאת רישיונות יצוא, שקלה לשלול כל אישור לייצוא חומר מלחמה לאוקראינה בשנים האחרונות, מה שאכן יכול היה לתרום בצורה מובנית להגברת ההרתעה לרוסיה..
ואז, אם לא היינו אוסרים על זכותה של אוקראינה להגנה עצמית על ידי איסור ייצוא של ציוד צבאי, אוקראינה הייתה יכולה ליצור הרתעה רבה יותר בכך שהופכת את התוקפנות הרוסית לבלתי סבירה (אולי).
אולם כעת, כאשר המלחמה תשתחרר, כלי הנשק הנשלחים בחיפזון יתרמו להחרפת הסכסוך ולהפוך אותו לעקוב מדם. אולי היה צורך לחשוב על זה קודם, ולהתחיל לעשות יותר "ריאל-פוליטיק" לטובת איטליה.
ג סלטמונטס
מסגרת: RAI
