רנדולפו פאצ'ארדי היה פטריוט ואחד מאבות הרפובליקה האיטלקית. יליד 1899, טוסקני ומוצא צנוע.
מגיל צעיר שהתעניין בפוליטיקה, בשנת 1915 הצטרף למפלגה הרפובליקנית האיטלקית. הוא היה קצין צעיר במלחמת העולם הראשונה, תחילה ב -11 ואחר כך בגדוד ברסגליאריי השמיני. הוא התבלט במהלך נסיגת קפורורטו (8) על ידי הפגנת הקרבה, מסירות ובוז לסכנה. הוא השתתף במתקפה של פיאב (1917).
במהלך הסכסוך הוא עוטר בשתי מדליות כסף ואחת ארד, ועל שיתוף הפעולה שלו בפיאבה עם הכוחות הבריטיים והצרפתים הוא קושט עם צלב צבאי ו עצי דקל קרואיק דה גואר.
לאחר המלחמה הוא ימשיך בלימודיו ובשנת 1922 קיבל תואר במשפטים. אלה היו שנים קשות ועם כניסתו של הפשיזם הוא הוכיח מיד אנטי-פשיזם; בשנת 1926 הוטל עליו כליאה אך הצליח להימלט ממעצר ולמעשה הוביל אותו לגלות (בינואר 1927 עבר את גבול שוויץ).
הוא השתתף במלחמת האזרחים בספרד לצד ספרד הרפובליקנית נגד הגנרל פרנקו. הוא היה מפקד הגדוד גריבלדי, מוכנס ב חטיבה XII
הבינלאומי, בדרגת רב-סרן ואחר כך של סגן אלוף.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא חי בארצות הברית וחזר לאיטליה בקיץ 1944.
ב- 2 ביוני 1946 הוא נבחר לסגן האסיפה המכוננת בשורות המפלגה הרפובליקנית. סגן נשיא מועצת השרים (1947-1948) ושר הנשיא
הגנה (1948-1953) בממשלות דה גספרי.
כשר היו לו יתרונות לא מבוטלים: הוא ארגן מחדש את הכוחות המזוינים, הקים מחדש את השירותים החשאיים על ידי הקמת שירות המידע של כוחות הצבא והסיפר (שירות המידע המבצעי והמצב).
עם פאצ'ארדי, 4 בנובמבר הפך לחג הכוחות המזוינים האיטלקיים. הוא קידם את הקמת מועצת ההגנה העליונה. באותן שנים הצטרפה איטליה לברית האטלנטית ולנאט"ו (1949).
הוא היה אנטי-קומוניסטי ותומך נלהב בנשיאות, בהשראת המודל שהוצג בצרפת בשנת 1958 עם דה גול (פאצ'ארדי היה מעריץ את הגנרל).
רעיונותיו הנגדיים הובילו אותו להתנגש עם קו המפלגות שלו עד שגורש בשנת 1963, לאחר שהצביע נגד ממשלת המרכז-שמאל הראשונה.
בראשות מורו.
שנות השישים והשבעים לא היו קלות עבור פצ'ארדי, שכן הוא הואשם במעורבות בממשלת החירום שעברה תיאוריה בימי פסנתר סולו בשנת 1964, וה"הפיכה
ביאנקו "מאת אדגרדו סוגנו משנת 1974. האשמות שלא הובילו לשום דבר בשבילו.
בשנת 1980 התקבל מחדש למפלגה הרפובליקנית. ב- 14 באפריל 1991 הוא נפטר ברומא ויומיים לאחר מכן נערכה הלוויה ממלכתית "מבוקשת על ידי הנשיא פרנצ'סקו קוסיגה".1.
אני יודע היטב שמה שכתבתי לא מספיק כדי לספר לרנדולפו פצ'ארדי, אבל עם שורות אלה שלי ניסיתי לזכור אותו במיוחד בעברו כ
לוחם - למען המולדת והחירות - ושר.
פרנצ'סקו סיסטו
1 פ. פלמה, רנדולפו פאצ'ארדי. פרופיל פוליטי של המאזיניאן האחרון, Rubettino, Soveria Mannelli, 2012, עמ ' 152
