אנליסטים של רוסיה-אוקראינה ועשה זאת בעצמך

הסכסוך המתמשך בין רוסיה לאוקראינה נשמע כמו קריאת השכמה לאלה שהאמינו, באיטליה ובמערב אירופה, שמלחמות מואצלות רק למגזרים מודיעין ולכל היותר "מבצעים מיוחדים". אנו חוזרים לדבר על דוקטרינה צבאית, פעולות יבשתיות וחימוש, שהאחרונים הזניחו לפתע לטובת הרכיבים הימיים והאוויריים. נזכרו שכדי לנהל מלחמה בשטח אין צורך בכוחות המשטרה ולא מספיקים משוריינים וחי"ר קל (חי"ר ממוכן אפילו נעלם כמומחיות במערכת המשפט האיטלקית) אלא דרושים טנקים וארטילריה. מעל לכל, יש צורך ביכולת צבאית שלא ניתן לשחזר במהירות, שכן לא ניתן לצמצם אותה לרכישת נשק ואמצעים בלבד אלא מורכבת מ. מומחיות ספֵּצִיפִי.

לסיכום, מדובר בהחזרת כושר שימוש שהיא בעיקר תוצאה של מנטליות שנוצרת על ידי עיבוד, הכשרה וניסיון דוקטרינריים.

לבסוף, גם אם באופן מגושם, הובנה שיש צורך במדיניות צבאית ארוכת טווח וקוהרנטית והשקעות כלכליות נלוות. למודעות זו, הנתמכת בהתבוננות משותפת באירועי המלחמה הבאים זה אחר זה, הייתה, בין ההשלכות השונות, גם פריחה של הוויכוח בין מומחים לא רק בגיאופוליטיקה אלא גם באסטרטגיה וטקטיקה צבאית; מה שיש לראות בחיוב שכן מגזרים אלו נחשבים שוליים ונישתיים בהקשר של מידע ציבורי איטלקי.

אולם התרחבות הוויכוח, שעורר את הוויכוח של קהל המאזינים, גרמה, כמנהג המדינה, לגידול מזיק של "מומחים", הממוחזרים לרוב מתחומי לימוד אחרים. פוליטילוגים והיסטוריונים בפרט, חסרי הכישורים הטכניים הצבאיים הדרושים, למעט ידע כללי רגיל, מודדים את עצמם בתחום הניתוח הצבאי. הרוב אף יוצא לתחזיות טקטיות ואסטרטגיות, אשר קצרות הטווח שלהן לרוב מוכחשות באופן מיידי, כמו זו על הנטען. בלוף הערתו של פוטין על מתקפה ממשית על אוקראינה, ובכך מציגה מצג שווא של עצם הניתוח. בתחום הצבאי מדובר בעיקר בבחינת המצב, מכלול מורכב של גורמים הקשורים זה בזה. זה תוצאה של ידע לא רק היסטורי ופוליטי אלא גם סביבתי, אנושי, פסיכולוגי, דוקטרינות מבצעיות, חימוש וכו'.

אתה לא טוב בניתוח צבאי בלנחש o לִטְעוֹת מה יקרה אלא בהבנת מה קורה ולמה, כצעד ראשון לזיהוי הפעולות האפשריות שיתרחשו.

צריך להיות ברור, למרות מה שנהוג לחשוב, שלא ניתן לחזות את העתיד, כי זו תוצאה של בחירות שהשחקנים בשטח מיישמים בהתאם למורכבות הגורמים המעורבים אך גם של בחירות ש הם לפעמים לא רציונליים ובעלי טעויות. הניתוח חייב, לעומת זאת, לאפשר לזהות, בהתאם לאפשרויות השונות של פעולות מזוהות, את המהלכים השונים והאפשריים הניתנים ליישום ואשר בשטח הצבאי מאפשרים יכולת לתכנן מבצעית. זה מושג שכל חייל, שיש לו מינימום לימודי שירות סגל, מכיר.

למרבה הצער, מחד גיסא, המחסור באנליטיקאים אזרחיים מתמחים ומאידך באנשי צבא העוסקים בתחום הגילוי משאירים את התחום ל"מומחים" מאולתרים המשגרים עצמם לערבות החופשיות של מגזר שמצא לפתע ציבור רחב. ריבית. למרבה הצער, מדובר בתופעה שכבר נצפית בהרחבה בתחום המחקרים ההיסטוריים הצבאיים, מגזר במתודולוגיה דומה מאוד לזה של הניתוחים הנדונים, המחליף את חקר ההווה בזה של העבר.

גם כאן, השליליות של התופעה נובעת מכך שמעט היסטוריונים צבאיים מצוידים מדעית להתמודדות עם מחקרים המסוגלים לחרוג מהתחום הטכני למהדרין והיסטוריונים אזרחיים רבים המכנים עצמם צבאיים ללא הרקע הטכני הדרוש. בין האחרונים, רבים, גולמיים של מערכות משפט, דוקטרינה, תהליך קבלת החלטות ותכנון התקופה הנלמדת, סבורים כי די בהתייעצות פשוטה של ​​מסמך כלשהו כדי לקבל את תמונת הבחירות וההחלטות שהתקבלו על ידי הפקודות, להשיק את עצמם. לתוך שיפוטים ומסקנות שגויות. .

בתחום ההיסטורי ההיבט המזיק ביותר הוא לא, כמו בניתוח הקשרי מלחמה עכשוויים, הרצון לחזות את העתיד, אלא החיפוש, בין מסמכים וארכיונים, לגרוף, החלפת היסטוריה עם עיתונאות, מדידת מיומנות האדם במציאת הרומן ולא בחריפות הניתוח הפרשני, או בקשר במקור בין הגורמים השונים גם אם כולם כבר ידועים ומטופלים.

אמיליו טירונה

_{צילום: MoD Ukraine}