"מבוזבז כי אנשים שאינם זקוקים לגיבורים ..."

(של אדריאנו טוצ'י, נשיא ANPd'I Roma)
19/05/16

אירועים חריגים, כמו זה שהתרחש בפלמירה בסוריה Specnaz אלכסנדר פרוחורנקו, הצית את רגשותינו לדרמה אנושית, מעורר את התפעלותנו מהאומץ יוצא הדופן ועוזר להחזיר ערך משמעותי לביטויים כמו "גיבור", "מולדת", "דגל", שהלך לרבים לארון הדברים חסרי התועלת. מתוך הזיות האידיאולוגיות של ברכט וששים ושמונה יורשיו.

גיבור הוא מילה של אטימולוגיה לא וודאית אך במשמעותה המקורית מציין מי עומד מעל אחרים כעל עוצמה, חזקה ושושלת אצולה. דמות הגיבור נוכחת בכל המיתולוגיות ומגיבה לצורך לבטל את ההיסטוריה, החיים והשאיפות החברתיות והמוסריות של קבוצה אנושית בדמות הוויה המשלבת כשלעצמה את תכונות האלוהות והאנושות.

כבר עבור היוונים והרומאים, המונח עבר מהר מאוד לייעד גבר או אישה ניחן באומץ ובעקשנות כמו להסתכן וכמעט תמיד - להציע את ההקרבה העליונה של חייו להשלים התחייבות ערמונית, המסוגלת לחיות ולמות על מה שעולה על מימד הסופיות והמתנה: דגל, גזע, אידיאל. הגיבור גילם אפוא את המעלות האזרחיות של נאמנות למרוץ, אומץ לב, רוח ההקרבה ומסיבה זו התהילה קשורה אליו, שהובנה בדיוק כתפארת בלתי ניתן להערכה. בסופו של דבר, למרות שמושג הגיבור התנתק ממשמעותו המקורית של דמגוד, באזור הסמנטי של המונח הרעיון של אלמוות עדיין נחפר, כהפניה לחלק הלא-חולף של האדם.

הגיבור מילא גם תפקיד חינוכי בולט בכך שהוא מבחינת התכונות שהוא מגלם הוא ייצג מודל לחיקוי, דוגמא מחמיאה להצביע על בני תמותה רגילים. עם זאת משמעות זו של "גיבור" קשורה באופן ישיר ואידיאלי למושגי הלחימה וההקרבה שהחברה של היום נוטה לשכוח, ומניחה אותם בצד כערכים אנכרוניסטיים ולא פונקציונלית להתפתחותה. מאז התקופה האחרונה שלאחר המלחמה, למעשה, המונח התיישן, ננטש כחסר משמעות: ביטוי לא מספק לעורר ולהציע לדמיון ההמונים.

רק לאחרונה, בארצנו, התפרקה המלה "גיבור" כדי לחלוק כבוד לנופלנו במשימות שנקראו. שמירת שלום. בהזדמנות, המונח "גיבור" תפס את המובן העתיק שלו, כלומר, קשור לאומץ, הקרבה, מצב צבאי ודמותו של החייל בנשק חזר להיות סימן של מעלות אזרחיות ותפאורה עבור האומה.

השימוש הנוכחי במונח "גיבור" משקף, עם זאת, את נטיית החברה לערכים חלשים. במילים אחרות, הגיבורים הנוכחיים אינם מתבוננים במודל המסורתי של היותה בלתי רגילה אשר, בתנועה קיצונית, מבוקשת במודע, גם אם בדרך אחרת מודטת, ניצבת בפני מצבים שיובילו אותה בוודאות לאובדן חייה.

גיבורים כמו אנריקו טוטי, נזריו סאורו, סלבו ד'אקוויסטו (תמונה מימין) הם דוגמאות בהירות של הקרבה מודעת ומכוונת בשם אמונה. עם זאת, הם כבר לא אקטואליים ולכן נשמרים בנישה מאובקת באותו אופן כמו שריד היסטורי. 

לעיתים קרובות יותר, נכון לעכשיו, גם אם עם חריגים ידועים, שמתעלמים מאלה שהיו חייבים לאתר אותם ולהעצים אותם, חיילינו שנפלו במשימות הייצוב במקום "מתו מסיבות שירות": על מכרה, נפגע מכדורים תועים, בהתקפות. וגיבורים נחשבים גם לקורבנות מגדלי התאומים, תיאטרון באטקלן או המחתרת בלונדון. גיבורים מכיוון, חפים מפשע, הם מתו או נפצעו קשה בעקבות אירועים דרמטיים, המייצגים, בדמיונם הקולקטיבי, התקפות על האנושות. גבורה וירטואלית, האחרונה, המתרחשת רק ברמה הפרשנית: אותם קורבנות, עם מותם הבלתי רצוני, בהתחשב ברובם, הצילו את שאר האנושות שלא נקלעו לאותו מזל. קצת כמו קורבנות הקורבן של יוון העתיקה: איפיגניה לא בחרה באופן ספונטני להיות מובלת להקריב כדי לפייס את זעמו של ארטמיס, היא צייתה, כנדרש, לרצון אביה. מצב שנראה שונה מאוד מאלה של אלה, כמו לאחרונה Specnaz, מודע להקרבת החיים הקרובה.

במקרה הראשון המצב הוא זה שהופך את הגיבור: סיטואציה של סכנה פוטנציאלית, כשהיא מתממשת באירוע הרסני אמיתי, הופכת לגיבור שבאופן רצוני או אפילו שלא מרצונו מצא את עצמו מעורב באותה נסיבה. כמובן שמי שמסכים לעבוד ככתב בתיאטרון מלחמה ועוד יותר מאלה שנלחמים באותה מלחמה כחייל, לוקח בחשבון את הסיכון שלעולם לא יחזור הביתה. אך גם במקרה זה אנו מדברים על דמות רחוקה מזו של גיבור המסורת, אשר, hic et nunc, חושף את עצמו במעשה מרצון לסכנה מסוימת ללא קשר לאינדיבידואליות סופית משלו, כאילו מושך על אותו חלק מעצמו שיש לו רצף עם אלוהי.

מבלי לרצות ולו במעט לערער את הקרבתם של אלפי אנשים חפים מפשע שמתים תוך כדי חובתם, הרמז משמש לשקף מגמה של ימינו. כיום, שם הכל נמדד בקונקרטיות ובמשך החיים של קיומים אינדיבידואליים, שם הקריאה לאלוהי, במיטב המשמעויות, מבולבלת עם מסירות חברתית, הטרנסצנדנטי נאסר ודרישות ההתקדמות מטילות הנחיות המבוססות על הבלעדיות וה עדיפות היעילות, "המחווה היפה" ואותו "טירוף אלוהי" שהיווה השראה כבר לא למצוא מקום.

ככל הנראה, הגיבורים של ימינו מציעים את פניהם לחזון "חסר הערך" של עולם המסוגל לתמוך בעצמו רק במוטיבציות "פוליטיות-נכונות", על אידיאלים המקובלים רק בגלל שהם משותפים חברתית ומתאימים "פושרים". גיבורים לעולם שלא זקוקים לגיבורים אלא אם כן הם אקראיים ולא מוכנים.

אל מול המשמעות הזו של המונח "גיבור" אפשר היה להתנגד: "עדיף גיבור מטעמי שירות מאשר שטות מוסרית מוחלטת; המודל הזה טוב יותר מאלה שאנחנו משחקים כדורגל איתם. "

אחרים, כמונו, מתעקשים במקום זאת, מורדים וממשיכים להאמין שאפשר לבקש יותר, לפחות כתייחסות אידיאלית. אנו מאמינים שתכונת הגיבור חייבת להיות שמורה למי ש"עלו את עצמם "באמת בכך שהוא מראה שהאדם הוא יצור של אדמה ושמיים, תערובת ראויה להערכה של סופי ואינסופי: ממזרח למערב.