לפני שלושים שנה נפלה חומת ברלין: אולי המפורסמת ביותר מבין סמלי המלחמה הקרה. הוא נבנה בלילה אחד, בין התאריכים 12 עד 13 באוגוסט 1961, כדי למנוע בריחות מערבה של אזרחי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (DDR), אך גם כדי לסמן הפרדה ברורה בין שני הבלוקים המנוגדים באותה תקופה. אורכו של יותר מ- 155 ק"מ, הוא אוייש על ידי שומרים חמושים, תיל, כלבים ומכרות; הוא לא עבר רק במרכז העיר אלא הקיף אותו לחלוטין וניתק אותו ממזרח גרמניה.
בשנות ה- 28 שבהן הוא הפריד בין שתי הגרמניות, ניסו יותר מ- 5000 אזרחי המזרח לברוח, חלקם באופן נועז: כמו האקרובט הורסט קליין שב- XNXX הלך על חוט חשמלי בגובה של 1963, או על גונתר ווצ'ה, שחצה את הגבול על בלון שנבנה בשמיכות ישנות. שלא לדבר על עשרות האנשים שניסו להימלט באמצעות מנהרות תת קרקעיות.
אחרים, לעומת זאת, ניסו את מזלם בדרך העתיקה ביותר: ברחו כמו בגיהינום, והפנו את גבם אל הגנרסטרופן (שומרי הגבול) שקיבלו פקודות לירות על כל ניסיון בריחה. זה היה טבח שקט, בלתי אפשרי לדעת את מספרם של רבים שאיבדו את חייהם.
נפילת החומה היתה מעשה משחרר למען העולם החופשי, תחילתה של אנושיות מושפלת, עוד יותר משום שהיא ממוקמת בלב אירופה: ארץ החירויות הפרטיות וזכויות האדם.
הריסתו היתה תחילתה של סופה של ברית-המועצות, ובשביל הנאט"ו שנלחם במלחמה זו, הוודאות של הניצחון הסופי: לעתים נדירות, ובעיקר במערב, משתקפת בעובדה שהמלחמה הקרה היתה מלחמה עם זאת נלחם וזכה.
אנחנו חייבים את הידיעה לכתב מ - ANSA, Riccardo Erhman, העיתונאי היחיד אשר במסיבת העיתונאים שבה הודיע שר התעמולה של ה - GDR, Schabowski, פתאום על פתיחת המעבר ממערב, היה מוכן לשאול אותו : "ממתי?"
"מיד", היתה התשובה והסוכנויות ברחבי העולם היכו אותה לארבע כנפות הפלנטה, וכתוצאה מכך, זמן קצר לאחר מכן, אלפי גרמנים מזרחיים מיהרו אל הגבול כדי לחצות אותה.
זה היה סופה של תקופה. היה נדמה שעידן חדש של האנושות מגיע, ולבסוף מביא שלום ושגשוג. המדען הפוליטי האמריקאי, פרנסיס פוקויאמה, במאמר מפורסם מאוד שפרסם "האינטרס הלאומי" - הרבעון החשוב ביותר של הגיאופוליטיקה האמריקנית - אף דיבר על "קץ ההיסטוריה", במובן של עולם המכוון באופן בלתי נמנע לניצחון המשטרים הדמוקרטיים הליברלים ואת הגלובליזציה הקפיטליסטית.
כולנו יודעים שזה לא קרה ככה. הדמוקרטיה הליברלית מאוימת יותר ויותר על ידי המדיה הדיגיטלית החדשה, שמעבירה מסרים של כוחות חדשים להמונים חסרי משמעות באופן דרמטי, מתעניינת יותר באישוש הדעות שכבר נרכשו מאשר בהתמודדות עם אלה של אחרים, אולי בקריאת ספר או מאמר.
הגלובליזציה, לעומת זאת, לקחה ללא ספק מיליוני עובדים מעוני במדינות העולם השלישי, אך צמצמה במידה ניכרת את המעמד הבינוני של המערב: שעליו התבססה תמיד ההתקדמות הטכנולוגית והצריכה.
לבסוף קמו קירות אחרים. מחלקים רבים. רק כדי להישאר באירופה, אנו רואים בין בולגריה לטורקיה, בין הונגריה וסרביה, בין דנמרק לגרמניה (האחרון רק כדי להילחם בהפצת קדחת החזירים האפריקאית לעת עתה).
ואז יש את חומת Evros, על הגבול בין יוון לטורקיה, שנבנתה על ידי ממשלת יוון בשנת 2012 כדי לעצור את ההגירה הבלתי חוקית; זו של סעוטה ומלילה, המובלעות הספרדיות בצפון אפריקה.
לבסוף, 99 הוא הקירות המפרידים בין הקהילות הפרוטסטנטיות והקתוליות בבלפסט.
וכדי להרחיב את המבט, מי לא שמע על החומה שמחלקת את ישראל מהשטחים הפלשתיניים או מה שהנשיא טראמפ מתכוון לבנות על הגבול עם מקסיקו?
את נפילת חומת ברלין כיום יש להבין רק כסמל לניצחון המערבי, לדגם הכלכלי ולייצוג הפוליטי שלו ולמערכת הסובייטית המרכזית.
הקירות הרבים שעדיין קיימים, ואלה שבקרוב יהיו, מראים לנו כל יום שעידן ה"לימונים "רחוק מלהסתיים.
צילום: צה"ל / ארכיון RIA נובוסטי / ארה"ב DoD
