אלפיני ואזור אדום

(של פאולו פלומבו)
20/09/18

זה חדשות של כמה ימים כי קבוצה של כוחות אלפיני של "Taurinense" הגיעו למערב הגנואזי כדי לשמור על אזורי גישה גורלית אזור אדום, מתחת לשרידי גשר מורנדי. ההתערבות של "Pere Nere" כבר נקבע על ידי מרכז התיאום והקליטה על מנת להקל על העבודה של רשויות אכיפת החוק שבוצעו 24 שעות על 24 בניהול המצב הקשה שנוצר ב ליגוריה הבירה לאחר 14 אוגוסט.

התמוטטות "גשר ברוקלין" - כך היה ידוע בקרב הגנואים - חילקה את העיר לשניים, והגבירה את התנועה למערב עם השלכות חמורות על כל העורקים במרכז העיר ובסביבתו. שוב צריך הצבא להתערב במקרה של דחיפות מירבית הממציאה, באמצעים ובגברים שלה, את הליקויים של אי יעילות מספקת של שוטרים, קארביניירי cantunê (חטיבות). אלפין 100 של Taurinense שוכנו במתקן הנמצא באזור הנמל ויסתובבו בתורם לפקח על הרחובות הכרוכים בפינוי כפוי של מאות אנשים, שאחרי יום המחרת של אוגוסט נותרו ללא קורת גג, ללא עבר ועם עתיד מאוד לא בטוח.

"מערכת המדינה" עבדה, במובן זה שהעירייה הליגורית והמנהל האזורי עברו בדרך הנכונה, אבל עדיין יש הרבה עבודה לעשות. גנואה איננה עיר רגילה לוותר בקלות, על ההיסטוריה ועל מלא פרקים שבהם מתנגדים הליגוראים התנגדות עזה לכל מצוקות, גם אלה שהוטלו על ידי הפולש הזר. עיר שהמסורת שלה - יותר פולקלוריסטית מתועד - נשענת על דמויות כמו באלייה, אך כוללת פרקים חשובים יותר כמו המאבק הנצחי עם השכנים הסבודיים הלא נוחים, ההתנגדות הארוכה בזמן המצור על ה 1800 על ידי האנגלים והאוסטרים, עד ההתנגדות לשחרור האוטונומי של העיר מכוחות הנאצים-פאשיסטים.

הגנואים - הנודעים בזכות רוחם הבלתי-מתקרבת - הוכיחו שוב את חוסר ההנחה של הנחה כזאת, והם יעשו זאת גם נגד כוחות האלפים, שזכור לנו, כי הם "גייסו" אלפי ליגוראים במשך השנים של המנוף. מה שנקרא "מוגנו", שנולד גם הוא מן המסורת הימית של הרפובליקה המפוארת, אינו אלא דרך לקחת אומץ, לעולם לא להישאר במה שאחרים אומרים, אבל מעל לכל זאת תנועה של כנות וכנות שיש לה תמיד הבדיל את הרוח הגנוזית.

נאומיהם של המושל טוטי וראש העיר באוצ'י נתקבלו על ידי האוכלוסייה הגנוזית כצעקת תקווה, אבל אולי כדאי לזכור איך הרפובליקה של גנואה ניהלה במשך מאות שנים את כלכלת האימפריה הספרדית, ויצרה בנקים רשת מכירות משוכללת שהפכה למערכת דומיננטית בכל רחבי אירופה. עכשיו, כי הפטרישיה של הרפובליקה חדלה לשלוט ואפילו הזהב הספרדי כבר לא נוצץ, הליגוראים נשארים ההיסטוריה שלהם, הגאווה שלהם כמו אנשים גסים אך כנים שתמיד עזר ו נמנע ציפייה עם זרועות מקופלות בלי לעשות שום דבר.

(צילום: הגנה)