אירופה היקרה, אני תומך גדול שלך מכיוון שנאמר לי בבית הספר היסודי שבנוסף לאיטלקית אני יכול להיות אירופאי.
הם אמרו לי שיום אחד אעבור ללא מכס, שאשלם באותה מטבע בכל מדינה ושאהיה הגנה על ידי הצבא האיטלקי והאירופי.
הם אמרו לי שאף ילד בעולם לא ישתוקע יותר, מכיוון שכולם יכולים לעזור יותר יחד.
הם אמרו לי שאם לא אוכל לעשות עבודה כאן, אוכל לפנות אליך והייתי הולך למקום אחר "באירופה".
הם הראו לי את הדגל שלך מנופף ליד זה של המדינה האהובה שלי והסבירו למה אתה קיים.
היית צריך לייצג את כל המדינות - מהקטן ביותר לגדול ביותר - ואיתך אף אחד לא היה שונה, מפלה או מונע. איתך הדמוקרטיה באמת יכולה לעבוד.
הדגל שלך אמר את זה, הכל כחול, עם אותו מעגל מושלם באמצע, שבו כל כוכב היה זהה לזה האחרים.
כשגדלתי גם אתה גדלת, אבל בזמן שלמדתי וכיף, כבר היית צריך להתמודד עם בעיות אדירות.
האמנתי שהאימה של מלחמת העולם השנייה באמת הצילה את מצפוננו מהטרגדיה של המלחמה.
מאותם כלי נשק שמשתמשים בקלילות מדי ומתוך שנאה עמוקה וחסרת מוטיבציה חשבתי שאפשר להיוולד משהו טוב, אתה.
אתה, אירופה, היית צריך להיות הדוגמא הבלתי ניתן להבחנה לשלום שמנצח (או מנסה לנצח).
היית צריך להיות סמל הדבקות בצורת ממשל מתקדמת וגבוהה יותר, בה כולם משאירים משהו שהם לא צריכים לקחת משהו שהם צריכים.
אולי ידעת גם מה לעשות כשהילדים רעבים למוות בסומליה, אך לא עשית זאת.
אולי אחרי11 ספטמבר ידעת איך אתה יכול להגיב אחרת, על ידי הרגעת רוחך ושימוש בהיסטוריה כדי למנוע טבח נוסף. עם זאת כלום, אתה תור ליד העגלה.
אולי עכשיו, אתה יודע מה צריך לעשות כדי לעצור את גל ההגירה הזה הסובל לחופינו.
הייתם רוצים לברך את כולם, אך אין מקום לכולם ולכן אינכם יודעים מה לעשות אם אתם לא בוגדים באידיאלים שלכם ומאפשרים לבנות קירות, אנשים לסמן את עצמם ומתאמנים מלאים אנשים מיואשים להתמלא.
האם הכל היה חלום יפה? או האם אירופה היקרה באמת יכולה להתקיים?
לא, אל תגיד לי שאתה כבר קיים כי אם היית באמת קיים לא היינו בשלב זה.
יש לך אותה עקביות כמו רעיונות אפלטוניים, אתה מושלם רק במוחם של אלה המדמיינים אותך.
אתה קיים על הנייר אך לא במציאות ובמקום להיות הגדול ביותר בניצחונות הפכת לגדולה של התבוסות.
עכשיו אירופה היקרה שלי, אתה פשוט סבך דליל של כלכלה, מימון והכנסה, אתה ביורוקרט, אתה מתלונן על הכל ואתה לא יכול לסבול כלום.
נעשית עצלנית, אתה לא מבזבז את נשימתך על אף אחד, אפילו כשאיש לא דופק על דלתך, בנוי על חייהם של אלה שהקריבו את עצמם בשמך.
אתה קורבן של מדיניות שקראה לעצמה חבר שלך, אך במקום זאת הפרה את האידיאלים שלך, ועיוות אותם.
היית רוצה להיות זה שעוזר להבין טעויות אבל הפכת בעצמך לטעות טראגית, כי זה לא קיים אבל אתה קיים, כי אתה רוצה אבל אתה לא נותן.
טעויות, עם זאת, אינן רק אירופה שלך, הן מדינות ששייכות לך ועבורן אתה אמור להיות מגדלור מאיר.
לא תמיד קל לנהל מדינות ריבוניות אלה, לאחר המלחמה על ברכיהן, הם התפללו שכל הכאב הזה לא יחזור על עצמו.
והיום? היום הם שכחו מזה, זה הכל.
כיום הכאב שכבר קרע את פניהם של סבא וסבתא שלהם צבוע על פרצופים אחרים, מסיבות אחרות, אך איש אינו זז.
זו לא יכולה להיות אשמת גרמניה בלבד אם הארנק שלך בוכה ואתה כבר לא עוזר לאף אחד.
גרמניה, בזכותך, היו החיים השנייה שהיא קיוותה להם כל כך, היא חזרה בתשובה והפשילה את שרווליה כדי להיות שוב נהדרת. אבל בלעדיך, לא תהיה כיום גרמניה.
זו לא יכולה להיות רק אשמתה של צרפת, שרצה אותך כבת.
זו לא יכולה להיות אשמתה של איטליה שלעולם אין מילים.
זו לא יכולה להיות רק אשמת החברה או הכלכלה שמורכבת ממילים לא מובנות.
לא, אירופה היקרה שלי, בואו נודה בזה: כולם בגדו בך, כולל בעצמך.
בכל פעם שמשהו לא בסדר, איבדת חלק מהאידיאלים שלך ובכל פעם שאמרת שזה לא היה דבר חשוב. עד שתאבד הכל ותגיד שמעולם לא התקיימת.
אתה, אירופה, לא אמור להיות תצלום של ילד מת על חוף ים.
אתה צריך להיות אותה יד שמצילה את אותו ילד, יד שאצבעותיה מייצגות מדינה ריבונית שהחליטה לא להשתמש בך כתירוץ לדאוג לשכנתך.
לא אירופה, לא יכולת לבגוד בכולנו, איפשהו באותה צלע עדיין צריך להיות אותו עמוד אוניברסלי שייסד אותך.
הצורך הזה בצבירה, בשיתוף פעולה ובכידות שרק אתה ייצג עבור כולם.
אנו לבדנו צעירים מדי בשביל עולם שזועק לנקום מכל עבר.
השארנו לך קטע מאיתנו, מההיסטוריה שלנו ושל הדורות שלנו, האמנו שיחד נוכל לכתוב היסטוריה חדשה ואפילו טובה יותר.
אבל מה אתה רוצה, כשמדובר בשינוי, כולנו קצת אנוכיים ואנחנו אוהבים שאחרים תמיד ישתנו קודם.
עכשיו כשאני אדם מבוגר, אירופה היקרה שלי, הייתי רוצה לראות אותך חזק מספיק כדי להילחם בקרבות שלך בלבד.
הייתי רוצה לראות אותך עוסק בפרויקטים חשובים להצלת מדינות אחרות ממלחמה, רעב ומוות. בדיוק כמו שהצלת את המדינות ששייכות לך, ממש כמו שהיו.
במקום זאת אני מוצאת אותך, מזדקנת בטרם עת, עדיין מסדרת את השאלות האלה על מי צריך לעשות מה במקום את מי.
במקום למצוא את עצמך עוסקת בקו הקדמי, להביא את הרעיונות שלך, אני מוצאת שאתה מחולק, חסר ביטחון, רדום.
במקום להציל ילדים, אתה צופה בהם מתים ושואל אחרים מה לעשות, אבל אתה כבר יודע מה לעשות.
אירופה היקרה שלי, לא הייתי רוצה לראות אותך מת לפני שראית אותך נהדר, ובכל זאת רצית.
(תמונה: europa.eu)
