הפיכה במוסקבה: הימור עם מוות (של מנהיגי ההפיכה או פוטין)

(של דוד רוסי)
10 / 06 / 22

אתה קורא את העיתונים ויש לך הרושם שבמוקדם או במאוחר הנשיא הרוסי יעזוב אותנו - יש לומר - בשלום על מותו או מודח בהפיכה. שני המקרים הם מה שהאנגלו-סכסים מכנים "משאלת לב", ביטוי שבאיטלקית ניתן לתרגם כ"מי חי בתקווה..."

האמת היא שפוטין - שבוודאי הזדקן ונראה חולני - כנראה לא יחיה מאה שנים לא ממחלה קשה ומהירה מאוד, אלא רק בגלל שאף מנהיג רוסי מעולם לא נשאר בשלטון מעבר לגיל 76 ותוחלת החיים. של זכר בוגר בברית המועצות לשעבר הוא קצת יותר מ-65 שנים. נזכיר כי לדייר הנוכחי של הקרמלין ימלאו 70 באוקטובר.

המצב שונה בכל הנוגע - כביכול - להדחה בכפייה של המנהיג הרוסי באמצעות תמרון ארמון או הפיכה צבאית אמיתית עם טנקים ברחובות מוסקבה. הבה נניח שעלינו להתעלם מהאמצעים וגודל המאמץ: הפיכה היא תמיד כזו, בין אם "המנהיג העליון" יודח, כביכול, במזל טוב, כפי שקרה לחרושצ'וב ב-1964 או אם יש הם מעט קפידות כדי לחסל פיזית את בעל הכוח הפורמלי, הגורל שהיה שייך לצאר פיטר השלישי.

אנו גם מציינים שהפיכה היא, באופן כללי, פרויקט פוליטי של סכום אפס או, תמיד באמצעות אנגלית, משחק "המנצח לוקח הכל", כלומר, שבו תמיד יש מנצח שלוקח הכל ואת מפסיד (או למפסידים) לא נשאר כלום: אם המנהיג יודח - במזל טוב או לא - "מנהיגי ההפיכה" מנצחים; אם המנהיג מנצח בו, המשחק אבוד עבור אויביו. מי שמבצע הפיכה ולא מתחשב בהיבט הזה כבר מתחיל ברגל הלא נכונה: כל התחבולים והפשרות שייכים לשלב שלפני הניסיון להסיר את הראש; במהלך ואחרי ההפיכה ללא רחם ההיגיון של המנצח לוקח הכל.

אנו מוסיפים שההפיכה גם קוטעת שלב פיזיולוגי ובריאותי פחות או יותר של החיים החוקתיים במדינה: אם היא מצליחה, היא מבססת את מה שהפילוסוף הפוליטי הגרמני הגדול במאה העשרים, קרל שמיט, ציין כנציב דיקטטורה, כלומר עצם השעיית החוקה בזמן ההמתנה שמנהיגי ההפיכה "יתקנו" את העוולות שעשה המנהיג המודח, או דיקטטורה מכוננת, שבה "מנהיגי ההפיכה" - בהתחשב, כביכול, גם סדר חוקתי "מושחת" - הם מתחייבים ליצור אחד חדש. אם, לעומת זאת, המנהיג הוותיק מנצח, ההיסטוריה מלמדת שהוא נוקט פעמים רבות באחת מאותן הדרכים כדי למגר את האדמה שממנה צצו אויביו. בקיצור, הקורבן הוא כמעט תמיד החוקה, בנוסף לחירויות האזרחים.

עם זאת, אנו יכולים להפנות את מבטנו לרוסיה בשנת 2022 ועלינו, קודם כל, לשאול את עצמנו: מי יכול להוביל את היוזמה להפיכה? מהצבא? מאחד הכוחות המזוינים? מהמשמר הלאומי - כנראה נאמן מאוד -? מסוכנויות ביון? מהפרלמנט? מהאוליגרכים?

התשובה היא: זה לא משנה. רק מה שאמרנו קודם נחשב: מי שמנצח לוקח הכל, מי שמנצח מפר את הסדר החוקתי, מי שיפסיד בקושי תהיה הזדמנות שנייה. בקיצור, לתקוף את הכן של פוטין זה מסוכן.

זה עוד יותר בגלל שלמפלגות האחרות, שאינן משתתפות בהפיכה, יהיה הכל להפסיד אם יוכיחו למנהיג - שלא הובס - שהן ניטרליות. מנגד, מנהיגי ההפיכה יכלו להשתמש בסלחנות עם ה"פושרים" דווקא כדי להרחיב את בסיס הלגיטימיות שלהם. בקיצור, פוטין משלם פעמיים: לתגמל או להעניש, בעוד שכל מנהיגי הפיכה תמיד ישלמו יותר מדי או פחות מדי.

לבסוף, ישנה השאלה החשובה ביותר: לאן לקחת את ההפיכה. פוטין אינו אקטופלזמה שעוברת דרך חומות, אלא נע ללא הרף במוסקבה וברוסיה, ונשאר בקרמלין רק הזמן לפגוש אישים שמתוך זהירות לא יכולים להיות מעורבים בהפיכה, כמו מנהיגים זרים, או פקידים גבוהים יותר, שאולי לא אוהב להיות מעורב ולהוות מכשול. אחר כך יש, כביכול, שיבוטים של פוטין, כמו ניקולאי פטרושב, שאם יישארו שוכבים מסביב עלולים לעכב את הצלחת ההפיכה גם אם המנהיג יודח. בקיצור, להפיל את פוטין בהפיכה היא הימור עם מוות שמעטים יעשו.

צילום: ארכיון TASS (טנקים בכיכר האדומה במהלך ההפיכה ב-1991)