איך עובד מידע בזמן מלחמה

הקוראים שואלים אותנו לעתים קרובות מדוע ל-Online Defense אין, כביכול, בשורה על המלחמה באוקראינה, אבל מציעה את המחזה של עמדות רחוקות מאוד ללא ספק (ראה מאמר). היינו רוצים להגיד לכם שאנחנו עושים את זה רק בגלל שאנחנו ליברלים ואנחנו רוצים לתת קול לכולם - וזה קצת ככה - אבל האמת היא שאנחנו, כמו כל אמצעי התקשורת, גם הגדולים והחזקים ביותר מבחינה כלכלית אלה, חייבים לבחור ולנתח מקורות.

אלו הם ה שלוש מילות קסם עליו נדבר במאמר קצר זה: "בחר", "נתח" ו"מקורות".

ניתוח הוא, בהגדרה, תרגיל המבוסס על היכולת להבין ולפרט, ליישם ידע, לסנתז וגם, בואו נודה באמת בכנות - דעות קדומות שהן מטבען אישיות. בקיצור, אם מניסיוני ולפי המחקרים שלי, לאוקראינים יש שיעור לוחמה גבוה, שהתבטא פעמים רבות בשבע המאות האחרונות אך היה חסר באופן סנסציוני בזמן הפלישה הרוסית לקרים ב-2014, אז אני יכול להסתכן בחלק מהאמינות שלי, ולקראת המלחמה, אני מעז לכתוב שכיבוש והחזקה של אוקראינה לא יהיו ההליכה שהקרמלין מצפה לכוחות הרוסים אלא טבח (ראה מאמר). כמו כן, אם אני יודע בקירוב טוב את שפע הטנקים, חדשים או ישנים, העומדים לרשות כוחותיו של פוטין, אני יכול להעז לטעון שלפדרציה הרוסית יש את האמצעים להילחם במשך זמן כמעט בלתי נתפס (ראה מאמר). מדובר בשני ניתוחים סותרים המבוססים על נתונים וחוויות שונים ומעניקים לקורא תמונה רחבה של המצב.

בחירת המקורות תלויה בזמן ובאמצעים שבהם נעשה שימוש: כמות הסרטונים, התמונות, העדויות והסיפורים שמגיעים מאוקראינה ומרוסיה - אבל לא רק - בתקופה זו היא כל כך עוצמתית שאפילו העיתונים הגדולים לא מסוגלים לחקור. הכל באיזו תדירות ובאיזו תדירות הם מגבילים את עצמם לדווח תמיד על חדשות מאותם מקורות.

רק מי שיש לו כתב במקום יכול, תוך סיכון חייו, לצאת לצוד אחר החריג והלא נראה. מצד שני, כל אחד מאיתנו - עוקב אחר מקור אחד יותר מאחר - מבצע הימור שכרוך בכמות מסוימת של סיכון, לא לכל החיים אלא לאמינות. היא עושה זאת על ידי יישום הידע והניסיון שלה בתום לב, באשר לניתוחים.

לעתים קרובות אנו מבססים את הבחירות שלנו גם על היכולות האישיות שלנו: אם אוכל לקרוא רוסית או אוקראינית, אוכל לעיין בנתונים המגיעים ממקורות באותן מדינות ולקבל במהירות מושג לגבי תקפות וחשיבות החדשות. אם אני מכיר את העולם האנגלו-סכסוני, לרוב יהיה לי יתרון על פני חלק נכבד מהתקשורת שאפילו לא מדברת אנגלית.

יחסית ל הגנה מקוונת, אני זוכר שהיינו בין הראשונים לדווח על דו"ח של ארגון הבריאות העולמי על נגיף הקורונה (ראה מאמר) כמעט שבוע לפני הנעילה ב-2020: שיחקנו באותו "משחק" מספר פעמים, תוך ניצול צוות רב לשוני, ולכן, מסוגלים להגיע לטקסטים עבור "אקזוטיים" אחרים.

המקורות נשארו. על מה זה? מלבד ידע אישי במקום, ברגע זה נוכל לציין מעל לכל מקורות המשדרים דרך הרשת:

• ערוצי טלגרם וויבר

• דפי טוויטר

• פייסבוק ו-VK

• תקשורת רשמית של הכוחות המזוינים

נתחיל עם ההודעות הרשמיות לעיתונות. אלה של אוקראינה ורוסיה משודרות כל יום ולעתים קרובות מספר פעמים ביום: לא רק משרדי ההגנה מדברים, אלא גם סוכנויות ביון, ראשי מדינות וממשלות, משרדים אחרים ולעתים קרובות הצוותים המאוחדים.

כפי שברור, הם נועדו לא להסביר איך דברים הולכים אלא איך הקורא חייב להבין אותם כדי ללכת, אבל אין לזרוק אותם לסל פסולת הנייר כפרסום חסר תועלת: בידי האנליסט ליישם את כישורי הבחירה והניתוח שהזכרנו קודם לכן.

אבל השלטונות במוסקבה ובקייב הם לא היחידים שאומרים את דעתם! הבריטים והאמריקאים פעילים כמעט באותה מידה ובוודאי אנליטיים יותר מעמיתיהם הרוסים והאוקראינים: פעם או יותר ביום הם לא מצליחים לעדכן את העולם על מצב המלחמה וסיכויי המלחמה.

לאחר מכן, יש את התקשורת הפחות רשמית - כביכול - דרך האינטרנט: חיילים וקצינים, עיתונאים ועדי ראייה, חוקרים ומרכזי מחקר, פוליטיקאים ואנליטיקאים שמנסים - לפעמים מהתיאטרון האוקראיני או מרוסיה - להודיע ​​​​או... על ידי מילוי של מאות אלפי משתמשים במידע המועשר לרוב בסרטונים ותמונות.

איך אתה מתנהג מול מאסת הנתונים הזו? לדוגמה, אתה רואה רכב הרוס ואתה חושב: בינגו! לאחר מכן, אתה מתחיל לחפש את נקודות התורפה של ה"גילוי" שלך: האם יש הוכחות - קל לתפוס - שזה זיוף כדי שאוכל להוציא אותה מהדרך לפני שזה מבזבז לי זמן? הדבר הנפוץ ביותר הוא שהוא נלקח מעימות קודם או ממשחק וידאו... לאחר מכן, נסו למקם אותו בזמן ובמרחב: האם מדובר בעגלה הרוסה סביב קייב במרץ או בחרקוב במאי? מעל הכל, של מי זה? האם זה, כביכול, החליף ידיים בעבר? האם זה הגיע ממדינה תורמת או שנגנב מהאויב? אז, ברגע שהטנק המסכן אותר ומפורט, חפשו עוד תמונות מאותם חלקים באותה תקופה: כך, התגלה שלפני חודש וחצי בחציית סיברסקי דונייצק הרוסים איבדו לא אחת, אפילו לא שניים או שלושה אלא כמעט מאה אמצעים, כלומר כמעט שני גדודים (ראה מאמר).

בכל זאת, כאמור, כל אחד מאיתנו משקיע הרבה מהניסיון שלו, מנסה להיות אובייקטיבי אך מעל הכל שואף להציע לקורא נקודת מבט שאינה קולאז' של מאמרים ודעות הלקוחים מעיתונים אלא משהו מקורי. , מעניין ו... בחינם.

אנו מקווים להמשיך ולשרת אותך היטב!

_{צילום: ארה"ב DoD}