קוראים יקרים, דברים יפים תמיד נגמרים: כמו קיץ, כך טור "ucronica" שלנו מגיע לסיומו. תודה לעשרות מכם ששיתפת פעולה בהתלהבות!
אנו מקווים כי "הקריאה המחודשת" של תחילת האירועים הלוביים הטרגיים ב- 2011, בעקבות האביב הערבי, היא לטעמך.
נתחיל עם הקורא ואסקו:
17 מרץ 2011: הם ה 22 כאשר פתק מהשירותים (סיווג SS, "סוד עליון") מגיע ברכב לנשיא המועצה. אחרי 36 שעות, צבא לוב היה סובל מההפצצה הראשונה על ידי צרפת.
"איזה זעזוע!" - לוחש מזכיר צעיר לנשיא - "בדרך כלל אנו מגלים את החדשות האלה 36 שעות לאחר מכן וקוראים את העיתונים ..."
"הייתי בקיץ שעבר בשארם א-שייח '!", אומר הרמאי ומצחקק.
פניו של ראש הממשלה נמשכים, עייפים ומאוכזבים. השתקפויות האורות בשדרה פריזית מעורבבות באורות המהבהבים הכחולים של הליווי, אף שהם עמומים בזכוכית המשוריינת, מהבהבים על פנים שנראות פתאום חיוורות.
"ביליתי יום שלם בהכנת הנאום להגנת מועמר והנובלים האלה אפילו לא מתייעצים איתי ... בוקר טוב!", הוא לוחש.
המכוניות מגיעות לדלפק הקבלה. הנשיא לוחש כמה מילים לראש המלווה ואז, כשחקן גמור, היוצא מהרכב, מגדיר מחדש את הביטוי ונותן לעצמו להיכנס לחיוכים ואף לבדיחות קלות יותר מהרגיל. נוכחותן של נשים מושכות (מקומיות) מושכת מיד את תשומת לב הדמות שהופכת במהרה לנשמת המסיבה. אחרי חצי שעה של טוסטים ובדיחות, נראה שהאיש מתמוטט על ספה צדדית. הרופא המלווה מנסה להסיר את הכוס מהנציג האיטלקי הלא בטוח. לאחר עוד כמה משקאות, במבוכה, המלווה מעמיס את "גספרינו" הקטן אך המגושם בעליל ופונה לעבר שגרירות איטליה.
18 מרץ 2011: זהו ה- 23.50 כאשר פיצוץ מגלח את שגרירות איטליה בטריפולי. אגב, אף איש צוות דיפלומטי לא היה נוכח. חלק מהשומרים הלוביים נותרים פצועים קל בכניסה.
19 מרץ 2011: שעות 09.55. בעוד גינוי לא ברור של בעלות הברית למתקפה העגמומית על אדמת איטליה מגובש, צי גדול שבראשו עומד נווה קווור מראה דגל למרחק של 12 קילומטרים מחופי לוב. פעולות המשטרה הלוביות מושעות בגלל שיטפון מתמיד של הרריר וטורנדו האיטלקי בשמי טריפולי ובנגאזי.
14.00 שעות. מבצע "CaXXarini Raus": שמי לוב נחוצים על ידי תריסר C130 ו- C27 של חיל האוויר האיטלקי שמצנח את 200 עמוס בכבדות בקרב כל מי שהגישו בקשה להטמעה בעקבות הכוחות המזוינים. לפחות מחציתם נזרקים בכוח.
20 מרץ 2011: החדשות על הטבח והאלימות מצד צבא הראיס הלובי נדחות על ידי כתבים איטלקיים.
17.00 שעות. בפיאצה דיי מרטירי בטריפולי מופיע ראש ממשלת איטליה בחברת חברו ובעל בריתו הלובי בכוונה לנשק את ידו. לאחר חצי שנה יחליף אותו בנו סייף אל אסלאם.
אוקטובר 2019: אחרי 8 שנים, למרות המיתון העולמי, התמ"ג של שתי המדינות עדיין נוסע עם צמיחה דו ספרתית. מיליון עובדים עונתיים (מהגרים) ממשיכים למצוא הכנסות בלוב. עשרות אלפי אנשים לא איבדו את חייהם ומיליונים לא היו קורבנות של אנרכיה וברבריות אינסופית.
האחרון כן, זה באמת פיקציה פוליטית!
מהקורא שלנו "סן מישלה":
ניקולא הכיר אותו כל החיים: הוא אפילו סומן בטלפון הנייד שלו. לא בשם השם חלילה: עד כדי כך המספר הזה לא נרשם אליו, אלא ל"נערת רחוב "שבמשך שנים כבר לא התגוררה בצרפת. וכך, במבוכה מסוימת, אנג'לה ראתה על מסך הטלפון החכם של האורח המהולל את המילה "מרדה" ונתנה לו לענות.
"מה אתה רוצה?", שאל ניקולה בנימת הנבל שרק יצרה איתה קשר גרושתו הנבגדת.
ואז, שתיקה. עם זאת, התפוח של האדם היה רהוט: הוא עלה ויורד, סימן לבליעה עצבנית.
"לא קיבלתי ממך הודעה. וללא דואר אלקטרוני. אין לי מושג על מה אתה מדבר. "
בנקודה זו פקח ניקולה את עיניו לרווחה וקולו קרקר, עד כדי כך שאנג'לה התרחקה ממנו, כמעט מבוהלת.
"אתה לא יכול ... אתה לא תעז ... אני לא יודע מי שולח אותך ..."
ניקולה היה ליד עצמו, עד כדי כך שאנג'לה בתנועה ביקשה מכל הצוות לעזוב את החדר איתה, להשאיר אותו לבד.
הניתוח Achille Heel רק התחיל. בעוד ניקולאס עדיין היה בטלפון, ויקיליקס פרסם כמעט עשרת אלפים עמודים על עסקאות כספיות מורכבות של חצי תריסר לקוחות של עורך דין צרפתי שהפך לנשיא הרפובליקה. היה הכל: עסקאות עם מדינות שעברו סנקציות, העלמת מיסים של מיליארד דולר, עדויות לשחיתות מצד גורמים ציבוריים ושרים, אפילו פרשיות אהבה לא חוקיות עם בנות, כביכול, מתחת לגיל. ניקולה היה מגלה את זה אחרי פחות משעה: בינתיים, "מרדה" הייתה רואה את הטלפון נטרף בפניו, כאילו מדובר בסחיטה וולגרית.
פסגת נאט"ו תוכננה במשך ימים ספורים: היה צריך "לפטר את לוב" לטובת היתרון הגדול של הצרפתים והבריטים. רק שדוד לא ראה את החברה הפריסאית מגיעה. איפה הוא היה? הוא לא שלח נציג אחר שיחליף אותו. ואז שרפה בריטי, חבר ב- MI6, ניגש לראש הממשלה והראה לו "פיצינו": ניקולה לא היה בא כי "מישהו" חשף שמות של שתי דמויות שחדרו, בנפרד, מרומא ופריס בראש. מסוריה: התגלה, השניים ללא ספק מתו באותו בוקר בעינויים בלתי אנושיים. היה סיכון שאפילו האנשים הטובים ביותר בלונדון יתגלו: דייוויד, ניצל את ההזדמנות להיעדרו של ניקולה, יצא לחופשה ועזב את המקום.
בינתיים, ניקולה, עם חליפתו המיוזעת הגרוטסקית, ניסה לשווא ליצור קשר עם "מרדה" כמעט שמונה שעות. ה"שירותים "שלו הראו לו את רשימת הגברים" שהופסקו "בין רבאט לטהראן בשעות האחרונות. היה סיכון ממשי לאבד חברויות ומערכות יחסים שטופחו מאז סיום האימפריה הקולוניאלית ... והנה, לפתע, קריאה המיוחלת ...
"תגיד לי מה אתה רוצה: אנחנו שוב בעסקים ..."
ברומא, בינתיים, סילביו התכונן לבקר בטריפולי למחרת: מועמאר הסכים לעבור לרומא, בוילה שהועמדה לרשותו על ידי הממשלה, מוגנת על ידי אנשיו ... ונשותיו. אובדן אותו סוכן כפול בסוריה היה שווה את זה, כדי לא לגרום לאיטליה להיראות כמו הנהג של אותו תמרון חריף. המבצע טאלון ד'אצ'יל בקרוב יכול היה להיות הצלחה. בסתיו, אולי, הוא אפילו היה מרוויח לו את פרס נובל לשלום ...
לסיכום, שיקולי הקורא Sergio Pession:
דעתי הצנועה היא שהאדם היחיד שיכול באמת לעשות הכל כדי להימנע מהלידה האיטלקית היה ברלוסקוני הנחוש מדי.
עם זה (שהושמט) של המולדת כנשיא הרפובליקה שהיה לנו ופרוסה נדיבה של הסנאט והפרלמנט לצדו, המציא תרחיש חלופי, אולי עם השירותים החשאיים המעורבים במפעלים נועזים, אני מוצא את זה קטע ראוי לרומן קיץ.
בואו נודה בזה, כשקרוסטו המריא (שספר את מה שחשוב), איש לא התעניין באינטרסים של המדינה, ולא שוב להתמזג עם ברלוסקוני. והאחרון, שהיה סוער מדי ומעורב עם קדאפי, כמו גם בנושאים רבים אחרים, היה ניתן לתקוף יותר מתמיד.
ליצור משבר ממשלתי? לזרוק את (המושמט) בחדר המדרגות? רעל 3/4 מהסנטורים? רעיונות אחרים לא מגיעים אלי ונשאר הסיכון ליפול ללעג.
