אלה שציפו שפוטין, לכל הפחות, יוכל להכריז ברצינות על נטרול הגדוד לרוסים אזוב והכניעה המוחלטת של העיר מריופול הייתה מאוכזבת: במסיבת העיתונאים של היום התבצרו המתנגדים במבצר אזובסטל הבלתי חדיר (ראה מאמר) לעגו לאלה שיום אחד וגם למחרת ויתרו עליהם למתים, והודיעו על הערכה של 2.500 חיילים רוסים הרוגים - ללא תועלת, ראוי לומר - לנסות להשמידם.
אבל זה לא הופעתם של המתנגדים האוקראינים, בריאים ושלמים, פעמון האזעקה היחיד של פוטין, ביום שעל פי התוכניות הראשוניות, היה צריך לפאר את חגיגת התבוסה הסופית של "אנטי רוסיה" של קייב ויצירת "רוסיה החדשה" בדרום-מרכז אוקראינה.
תן לנו לתת סיכום מהיר של הסיבות לאזעקה עבור הקרמלין.
-
מתקפת נגד אוקראינית יוצאת לדרך, יעיל מאוד אם כי בתנאים המינימליים מבחינת גברים ואמצעים מועסקים, שהחל לפני כשבוע מאזורי חרקוב, שביומיים האחרונים נרשמו עימותים אפילו בסביבת איזיום, במחוז זפוריציה, עדיין בחלקים של חרסון, ואחרון חביב, באי הנחשים, שבו הושמד הבסיס הצבאי והחיל הים הרוסי בלשון המעטה. מעולם לא קיבלנו אישור - גם אם רק לא רשמי - של התקפה אוקראינית על הספינה "אדמירל מקרוב": כתוצאה מכך, מאמינים שהיה קצר חשמלי בתקשורת, כאשר ההתקפות במימי דרום מערב אוקראינה נועדו למשהו אחר. אבל מוקדם מדי לומר את המילה האחרונה, גם בגלל שהקרמלין, שגם הכחיש את התקיפה, הוא לא הראה צילומים של הספינה ומצבה הנוכחי.
-
לא חלה התקדמות משמעותית של הכוחות הרוסיים בימים האחרונים: רק היום עזבו האוקראינים את הכפר פופאסנה כדי לכבוש עמדות טובות יותר להגנה, הרוסים מצאו את עצמם תחת מכות הארטילריה של קייב בדיוק ברגע שניסו להשיג את העמדה. הפרדוקס הוא שהשטחים שהתאוששו מקייב בשבועיים האחרונים עולים על אלו שנכבשו על ידי הרוסים בתחילת "המתקפה הגדולה" (שלא גדולה: ראה מאמר) ב-11 באפריל.
-
חיל האוויר בקייב הוכיח הכל מלבד מוכה: תוך שימוש במספרים קטנים (לכל היותר 2-4 מטוסים), הוא היה מסוגל להסב נזק משמעותי לכוחות הקרקע הרוסיים הקבועים והנעים, והוכיח שוב את היעדר עליונות אווירית רוסית אפקטיבית ואישר כי טייסים מאומנים היטב, עם אלפי שעות טיסה, הם יכולים בקלות להשתלט על אויבים עשירים באמצעים אך עניים באימונים. בל נשכח גם שמערביים מעבירים חלקי חילוף לאוקראינים וכנראה גם מטוסים סובייטים שלמים לשעבר.
-
המי יודע כמה מסקירובקה רוסית - כלומר מצעד התמרונים הצבאיים בבלארוס וה"איום" של 1.300 (!!!) החיילים הרוסים בטרנסניסטריה - הלוויינים והמודיעין המערביים אינם מתריעים בפניהם: לכן סביר להניח שהניסיון "להסיח את דעתם" של כוחות אוקראינים מהחזיתות החמות ביותר נכשל.
-
הופעתם של יותר ויותר סימנים לפעולות של מאבק מפלגתי וחבלה, בשטח הרוסי, מאחורי הפיצוצים היומיומיים במחוזות רוסיה לאורך הגבול עם אוקראינה: ככל הנראה מדובר בעורף שבו גורמים אוקראינים מקורבים לאינטרסים של המולדת, מתנגדים רוסים לדיקטטורה של פוטין, רוסים וזרים מהמילואים שלא. רוצים להפוך לבשר תותחים עבור הקרמלין והרוסים של מנגנוני הביטחון הנמצאים במאבק רב שנתי זה עם זה. התוצאה היא ששרשרת האספקה והלוגיסטיקה מתפרקת.
-
האישורים על הקושי במציאת חלקי חילוף ורכיבים "יקרים" למערכות נשק ומעקב: למשל, השימוש התכוף יותר ויותר בציוד ממשרדי הפנים והחירום וכן מכוחות המשטרה, מעיד על הקושי הקיצוני בייצור עבור התעשייה הצבאית. אם לפני המלחמה התלות של רוסיה בטייוואן ודרום קוריאה עבור שבב כבר הייתה בעיה ורוסיה נלחמה על האספקה שלה, כעת מוסקבה מנותקת ממוליכים למחצה מודרניים מכיוון שאין לה תעשייה מתקדמת משלה והיא יכולה רק לייבא שבב סוף נמוך מסין. עם זאת, כפי שמגדיר זאת האנליסט מייקל אורמה, "שבבים מתקדמים חיוניים גם עבור מערכות הנשק המתקדמות של היום". אמן.
-
הבעיה המתמדת של המורל המאוד נמוך של הכוחות והצורך לחשוף קצינים בכירים להוביל חיילים שאינם מסוגלים לקחת יוזמה עולה משיחות רבות שיירטו: המלחמה רק שימשה להדגים שהמלך - חיל הרגלים הרוסי - עירום וכי מלבד הארסנל הגרעיני, אין לרוסיה שום דבר שמצדיק את תפיסתו העצמית של גדול. כוח עולמי.
-
לבסוף, בעיית הדיוק הגרוע של ארטילריה ובמיוחד של טילים נותרה בעינה, שהופל כעת בצורה יעילה יותר על ידי מערכות נגד טילים אוקראיניות. מסע ה"טרור האווירי" היה אכזרי כשם שהיה חסר תועלת: ייתכן שהוא לא הביא שום יתרון אסטרטגי ניכר ורק שימש, כאילו לא די במעשי הטבח בקייב ובמריופול, כדי לזרוק בושה על הכוחות הרוסים. שלא עשו זאת הם יוכלו להמריא במשך מאות שנים.
אל תחשוב שכל זה אומר שרוסיה, המוחלשת מבחינה צבאית, תידרש לחפש פתרון דיפלומטי רציני ומקובל עבור התוקף והתוקפן: הפתרון המשא ומתן קיים רק במוחם של האופטימיים בכל מחיר.
החלטות במוסקבה מתקבלות רק על בסיס טינה: ברגע שה"צאר" מרגיש מאוים, דחוי או נעלב, הוא פועל בהתאם, בטוח שרוסיה לעולם לא מפסידה, היא קדושה ובעלת אלמוות.
זוהי מלחמה המנוהלת מסיבות לא הגיוניות לחלוטין, באופן לא הגיוני, לעתים קרובות מכוונות על ידי אנשים מבוהלים או משועבדים, ויכולה להסלים לסכסוך הרסני עוד יותר, ללא קשר לשאלה אם ה"צאר" מנצח או מפסיד. מספיק שהוא "מרגיש" שעליו להגן על רוסיה.
צילום: MOD הפדרציה הרוסית
