הגנרל בן הודג'ס יודע לקרוא אירועים צבאיים רוסיים באוקראינה כמו ספר פתוח. לפני שלושה שבועות, בין הראשונים באיטליה, דיווחנו על הניתוח שלו ב-Difesa Online (ראה קישור); עכשיו אנחנו יכולים לומר שהוא הבין את זה על פני הלוח, ובוודאי לא בגלל שאפילו שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום: המפקד לשעבר של הכוחות האמריקאים באירופה חרג מהמובן מאליו והיה אמיץ מספיק כדי להקדים את פעמים.
בימים האחרונים הוא שוב מדבר1, כדי להסביר טוב יותר את בסיס הנימוקים שלו ולגרום לנו להבין לאיזה כיוון פונה מלחמת התוקפנות המבוקשת על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הבה ננסה להבין את המחשבה של האנליטיקאי יוצא הדופן הזה והפקיד העליון לשעבר, לא רק שעושה עבודת תרגום ופרשנות, אלא גם של יישום מחשבתו על המציאות הנוכחית.
המשבר של הכוחות המזוינים הרוסים
זה היה קרל פון קלאוזביץ, בפרוסיה של המאה ה-XNUMX, שפיתח את המושג "קליימקס": הוא עשה זאת. "להדגיש את הנקודה המכרעת שאחריה צבא לא יכול להמשיך להתקדם". זה, לפי הודג'ס, מה שקורה לכוחות הרוסים כעת. "רוסיה נתקעה בכל מקום. הם אפילו נדחו מתפקידים רבים". מה שנראה לנו כנסיגה טקטית מאזורי קייב, צ'רניהיב וחארקוב מסתיר את העובדה שעד עתה התפקידים הללו הפכו ללא קיימא ועצם קיומן של אוגדות ומחלקות בסכנה.
עם זאת, בדרום מזרח אוקראינה, נראה היה שהרוסים מתקרבים יותר ויותר לכבוש את מריופול במשך שבועות. רבים טוענים שההצלחה הזו, שלעיתים נדמה שהולכת ומתרחקת בכל פעם שהרוסים צועדים צעד קדימה, כדרכם של אכילס והצב, חייליו של פוטין יוכלו להרוויח ממנה מבחינת המורל, וגם מבחינה לוגיסטית. ובכן, הודג'ס לא רואה "את האפשרות שהם יכולים להחזיר את המומנטום שלהם בצורה משמעותית. הבעיות הלוגיסטיות שלהם לא ייפתרו בקרוב. בעיות כוח האדם שלהם נמשכות. כמעט 20.000 חיילים נהרגו או נפצעו קשה. זה חלק ניכר מהכוח שלהם".
הרוסים לא מובסים, להיפך...
עלינו להבהיר כעת: "הגעה לשיא לא אומר שהובס". הודג'ס מבהיר: "לא אומר שהם לא ימשיכו להרוג אוקראינים חפים מפשע" עם התקפות אוויר והתקפות טילים לא שהם לא ינסו להרוס ערים שלמות או שיפסיקו לפגוע בשיירות הפליטים. עם זאת, הגנרל בטוח שלרוסים לא יהיה "היכולת לשים יד על אודסה" ואף פחות מכך, אפילו על ידי ארגון מחדש, הם יוכלו לקחת את קייב שום מטרה חשובה לא נמצאת בהישג ידם, לא היום ולא בעתיד הקרוב. אכן, גם אם לא נאמר זאת מספיק, המנהיגים הפוליטיים והצבאיים הרוסים "הם יודעים שהם בצרות".
למה מה שעל הנייר - ורק שם - הכלי הצבאי השני בעוצמתו בעולם צריך להיות בבעיה? תמיד בעקבות ההיגיון של פון קלאוזביץ, ברגע שהשיא מגיע, נוצרת הזדמנות עבור המגינים וגם עבורנו, העולם החופשי, "להגדיל ולהאיץ את אספקת האמצעים ומערכות הנשק שהאוקראינים צריכים" ולהגביר את רמת השחיקה של כוחות פוטין. הודג'ס הולך ישר לעניין: זו גם הזדמנות פז לתקשורת להגיע לאוכלוסייה הרוסית: "ב-1 באפריל, 130.000 משפחות רוסיות יצטרכו לשלוח את בנם להתגייס בצבא הרוסי. אז מה אם נוכל לפנות לכמה מהמשפחות האלה ולהגיד... האם אתה באמת רוצה שהבן שלך יהפוך לגיוס ויהיה בשר תותחים?"
מוסקבה כבר לא יכולה לנצח, אבל היא עדיין לא הפסידה. הרוסים, שהתקשורת האיטלקית מדמיינת שהם עוסקים בהעברת כוחות וכלי רכב לעבר הדונבאס לצורך הדחיפה המכריעה, "הם ינסו להחזיר את המומנטום": עם זאת, הודג'ס מטיל ספק שזה יהיה אפשרי. "סביר להניח שהם יתחילו להתגבש, כדי לחזק את אחיזתם במה שיש להם. הם ינסו ללכוד את מריופול. אז אני חושב שהם יחפשו את עמדת המשא ומתן הטובה ביותר שהם יכולים לקבל ". כן, כי אותם חיילים וכלי רכב שצריכים לנוע דרומה הם אותם החיילים - שחוקים, מדוכאים ועם מחסור באנשים מאומנים היטב - שמצטברים כעת בבלארוס, כנראה כדי להבין אם הם עדיין שמישים למשימה כלשהי.
הסכנה הכימית והגרעינית קיימת, אבל...
אבל מה אם מתוך ייאוש הם היו צריכים להשתמש בנשק כימי או אפילו גרוע יותר בנשק גרעיני? הגנרל האמריקאי בטוח בכך "הם מעריכים את זה. אני לא מטיל בכך ספק. פוטין השתמש בחומרי עצבים על בני עמו, על התנגדותו שלו".. אבל זה דבר אחד לתת גז לאנשים בתוך תיאטרון במוסקבה, זה דבר אחר לגזול אנשים או כוחות מזוינים זרים. במוסקבה מאוד ברור את זה "אם הם ישתמשו בנשק כימי יהיה קשה מאוד למדינות המערב לא להיות מעורבות באופן פעיל וזו תהיה רק תוצאה גרועה עבור רוסיה". מה אם הקרמלין מתכוון להשתמש בנשק גרעיני במקום זאת? להודגס יש דעה מאוד ברורה: "אני חושב שאנשים שתומכים בפוטין חייבים לחשוב שצריכים להיות חיים אחרי פוטין. צריכים להיות חיים אחרי שהמשבר הזה יסתיים".
המלחמה נגד אוטוקרטיות
לעתים קרובות אנו קוראים על מומחים הקוראים לכניעה של אוקראינה כדי להחזיר את השלום. הודג'ס אינו רואה באפשרות הזו קונקרטית: זו מלחמה "דמוקרטיה מול אוטוקרטיה. זה מגוחך שאנחנו כל כך מהססים ומודאגים מהסלמה כשהרוסים מתקשים. הם יוצרים את התירוצים שלהם לעשות את מה שהם רוצים לעשות. אנחנו לא רוצים עוד סרברניצה, שבה החיילים נשארו בצד השני ואפשרו להרוג אנשים"..
בסופו של דבר, איך העולם החופשי יכול לנצל את ה"הזדמנות" הזו? לגנרל יש רעיונות מאוד ברורים: "אם אנחנו רוצים לעצור את ההרג וההרס של ערים, אנחנו צריכים למקד את המאמצים שלנו בסיוע לאוקראינה. למשל, עלינו לספק להם מערכת נשק שתחדור ספינה רוסית שיורה טילים לעבר ערים".. פשוט, לא? אם לא נעשה זאת, לפי הטקטיקה המטופשת של מנהיגי אירופה, "מיליוני פליטים, מעל 3-4 מיליון הנוכחיים, יסבלו ואחרים יגיעו למדינות האיחוד האירופי, עוד כ-5 או 6 מיליון נוספים".
מסקנה מפתיעה
לסיכום, אסור לשכוח היבט שבטיפולו של איש צבא מקבל ערך גיאו-אסטרטגי, גם אם מתעלמים ממנו באשמה על ידי כלי תקשורת רבים: משבר המזון שבשל מלחמת התוקפנות הרוסית באוקראינה יגלוש על עולם שלם. אנחנו משאירים את המילה האחרונה להודגס, שדיבר בקול רם וברור: "זו למעשה בעיה רצינית מאוד. אנשים במזרח התיכון ובאפריקה ואפילו בסין תלויים בחיטה שמגיעה מאוקראינה".