מלחמת העולם השנייה? הפולנים פוצצו אותו ב-1939: האוסטרים והצ'כוסלובקים לא הצליחו בין 1936 ל-1939. לפיכך, כדי למנוע אי הבנות עם הפולנים הלוהטים, העדיפו הסובייטים בתחילת שנות השמונים להימנע מלחזור על קורותיהן של גרמניה המזרחית 1953, הונגריה 1956 וצ'כוסלובקיה. 1968, שלושה סיפורים על מדינות "אח סוציאליסטיות" שנתנו לפלוש לעצמן.
על מה אנחנו מדברים? קל: של מה שנקרא "פרדוקס המלחמה", כלומר, העובדה שבמציאות המלחמה אף פעם לא נגרמת על ידי התוקף, אלא תמיד על ידי המגן. אבל בוא נלך לפי הסדר...
המילה מלחמה מיושמת לעתים קרובות על כל הקונפליקטים של בני אדם בינם לבין עצמם או בין בני אדם לבין הטבע הסובב אותם, אבל במציאות המלחמה האמיתית, מימי הציידים והלקטים הניאוליתיים ועד היום היא רק הסכסוך בין קהילות, כמעט תמיד מיוצג על ידי אותם מבנים מופלאים שגברים עצמם האצילו אליהם את המונופול של השימוש בכוח: המדינות.
כאשר פורצת מלחמה, עשירים ועניים, תושבים וזרים, מלומדים ובורים, חיילים ואזרחים מאשימים זה את זה, משוכנעים שהסיבה היא התוקפנות, השאפתנות, החמדנות או ההונאה של האחר: איך אגטה כריסטי הייתה אומרת, הם התבוננו זה בזה וחשבו: "אחד מאיתנו הוא בעצם הרוצח".
לעתים קרובות, אנו נוטים לשפוט מלחמות כמריבות בין אנשים: מי התחיל ראשון
סמלי הוא המקרה של שתי מלחמות העולם: ברור, אתה תגיד, גרמניה התחילה את שניהם! אבל האם אנחנו באמת בטוחים?
בואו ננסה, בקצרה, להריץ לאחור את הקלטת משחקי הברית המורכבים שהובילו את המלחמה הגדולה. ב-28 ביולי הכריזה האימפריה האוסטרו-הונגרית מלחמה על סרביה. בין ה-3 ל-4 באוגוסט גרמניה מכריזה מלחמה על בלגיה, צרפת ורוסיה, אך לא על בריטניה הגדולה, שב-1939 מכריזה מלחמה על האימפריה הווילהמנית עצמה. לונדון ופריז מגיבות להכרזת המלחמה על האימפריה הרוסית לאחר שבוע. בקיצור, סבך שממנו מסתמנת האחריות ה"ברורה" של האוסטרים והגרמנים. הדברים פשוטים יותר בספטמבר XNUMX: גרמניה של היטלר תוקפת את פולין, שלאחר כמה ימים מגיבות לונדון ופריז בהכרזת המלחמה שלהן בברלין. יותר ברור מזה... האשמה היא גרמניה, שמחזיקה באקדח המעשן בשני המקרים.
במציאות, כמו בעשרת האינדיאנים הקטנים, אחת מיצירות המופת האלמותיות של הסופר הבריטי הגדול שהזכרנו זה עתה, לעתים קרובות אנו מתעתעים באשר למי הוא באמת להפעיל, מה שמעורר מלחמה.
בואו נהיה ברורים: אנחנו לא מדברים על "סיבות שורש", כי החיפוש אחריהם מטעה אותנו ומאלץ אותנו ללכת אחורה... עד אדם וחוה ומאלץ אותנו להסתמך על שורה של סיבות ותוצאות שהם למעשה חוסר מערכות יחסים החלטיות!
לומר שלמלחמת צרפת-פרוסיה של 1870-71 היו שורשים עמוקים זה כמו לומר שהיא נקבעה על ידי תבוסתה של טאוטובורג. אבל כל מה שביניהם לא היה תוצר של גורל בלתי נמנע: לכן, זה לא עוזר לנו להבין.
הבה נגביל את עצמנו לפרוץ פעולות איבה, כלומר, יום האפס של מלחמה. ל'תוֹקֵף - לא להתבלבל עם להפעילכלומר, עם מי שמתחיל מלחמה בין מדינות - מניע את כוחותיו סביב ובתוך השטח שלתקפו. האם פרצה מלחמה? אבל אפילו לא לחלום: אם מטעמי נוחות, פחד או פתיחות הוא לא יורה על התקפת נגד, לא מנסה להדוף את הכוחות, אלא מקל על מעברם, המלחמה פשוט לא מתרחשת.
אז בואו ננקה את השדה מאי הבנות: התוקפן הוא לא זה שפותח מלחמה, אלא זה שמגן על עצמו. כן, כי כדי לנהל מלחמה צריך צד להיכנס איתו לסכסוך. אם אוסטריה ב-1936 תקל על מעבר חיילים גרמנים, אם צ'כוסלובקיה בשנים 1938-39 תאפשר לחתוך את עצמה על ידי הגרמנים וב-1968 היא תאפשר את הפלישה לסובייטים, אם אוקראינה במרץ 2014 לא תתנגד לרוסים בזמן הכיבוש קרים, אנחנו כבר לא עומדים בפני מלחמות אלא סיפוחים טריטוריאליים. בין אם הם לא חוקיים או חוקיים, לא לגיטימיים או לגיטימיים, מבוצעים באלימות או בדרכי שלום, זה לא משנה: אין צד אחד שלפחות מנסה להתנגד לרצונו של האחר, ולכן לא מופעלת מלחמה. כי אם כן, נוצר מצב של מתיחות בינלאומית או בין שתי המדינות, זה נוגע למלחמה עתידית אפשרית: סיפוח של טריטוריה התרחש מבלי לפתוח במלחמה בין מדינות. בין אם זו מלחמת מאה השנים, שנמשכה כמעט חמישה דורות, או המלחמה בין האימפריה הבריטית לזנזיבר, שנמשכה שעה, זה לא משנה: חייבות להיות שתי ישויות בתחום המונופול שלהן על השימוש ב- כוח כי יש מלחמה ומשני הנושאים הללו מי שמגיב לפעולה התוקפנית חייב, לכל הפחות, להורות על תגובה.
בקיצור, סרביה ב-1914 ופולין ב-1939 היא שבעצם ההחלטה לא להיכנע מול התוקפנות, מתחילות את שתי מלחמות העולם: אם אתה מגן על עצמך ולא נותן לעצמך לבתר, אז מתחילה מלחמה. מצד שני, אם אתה לא מגיב לתוקפנות, זה לא אומר שאתה נותן לגיטימציה או לגליזציה, אבל ללא ספק אתה לא פותח במלחמה. האם זה מספיק כדי להפוך אותך למצטיין? בהחלט לא! אכן, כפי שאמרנו בהתחלה, משימתה של המדינה בשטחה מורכבת בהפעלת מונופול הכוח: מאחר שאתה מפסיק את התפקיד הזה, נותן למדינה אחרת לממש אותו במלואו או בחלקו, זה מהווה מאוד כישלון חמור מצד מדינה כלפי הקהילה שהפקידה את עצמה בידינו.
כפי שאגאטה כריסטי עצמה הייתה אומרת, "אלוהים משאיר את עבודת הגינוי והעונש לנו בני התמותה". אפילו להגן על עצמו במלחמה נותר לנו: אין קיצורי דרך.
צילום: Bundesarchiv
