רעידת האדמה של הלילה בין ה -24 ל -25 באוגוסט בנוסף לטרגדיה של הקורבנות ושממת ההרס הדגימה אנדמיה רעה נוספת ואולי אף פעם לא בחינה יסודית באיטליה, בהיעדר מוחלט של מושג האינטרס הלאומי.
קודם כל צריך לנסות להבין במילים פשוטות מה האינטרס של אומה ואז יהיה צורך לתת למערכת הזו מימד קונקרטי כדי שקהילה לאומית שלמה תוכל ליהנות ממנה. האינטרס הלאומי, לרצות להכנה מכנה משותף מקסימלי למה שנאמר עד כה, הוא מכלול השאיפות של מדינה, שאם לא רודפים אותה, היא קובעת את קצה המדינה עצמה, המובנת כקבוצה מאורגנת ומאוחדת של אזרחים. אחרי שאמרנו את כל זה והוספנו שהנושא שהוצג הוא באופן פרדוקסאלי היסוד של האסכולה הפוליטית הריאליסטית (כוח מעל האתיקה והחברה), כמו גם בסיס היחסים הבינלאומיים העכשוויים, נותר להבין במה כל זה קשור ברעידת האדמה של השעות האחרונות, התשובה היא דווקא בגורמים הקשורים לתפקידי המדינה והישרדותה.
איטליה, שהורכבה על ידי שאיפות הסאבוי וצרכי שיווי המשקל הפוליטי הצרפתי, התעמתה בהיסטוריה הקצרה שלה כאומה מאוחדת עם סדרת אסונות טלוריים שהחלה במסינה בשנת 1908 (תמונה) והסתיימה, לרגע, בתקופת ואלה דל טרונטו, מבלי שממשלה כלשהי עשתה שום דבר למניעת אירועים כאלה, ובכל זאת מקרי המוות היו אלפים והעלויות של השחזורים השונים הם בגבול הבלתי ניתן לחשוב, בחוסר עניין אבסורדי זה של התולעת של חוסר ההכרה בעד איטליה במעמדה כאומה מכיוון שאיש מעולם לא ראה צורך לפתח תוכנית אנטי-סייסמית יעילה, החל מהתרבות וכלה בבניית החדש או התבססות הישנה. עם זאת, מושג האינטרס הלאומי מושתל בצורה מושלמת, אם כי מחוץ לשטח הרבייה הטבעי של היחסים הבינלאומיים, כדי להיאנס עד כדי יכולת להשתמש בהפך לתיאור המצב האיטלקי, כלומר חוסר העניין המוחלט באומה, כאן ואז שאלה, אך אם מעמד שלטוני אינו מגן מלכתחילה על שטחה שלו, כיצד יוכל להיות מוכן להתמודד מול אתגרי הפורום הבינלאומי, כיצד יוכל לנצח בדרמה של מלחמה או סכסוך כלכלי גדול?
כדי לענות יכולנו לרשום כמה הזדמנויות מרעישות של איטליה זו כבר בשנת 1866 (3a מלחמת העצמאות nda) עד לפרשת לוב של 2011, עוברת דרך הטרור האדום והשחור והמאפיה, מבלי לשכוח את ההתקפות על הלירה והוויתור על הפרויקט נחל דרום, אלה רק כמה מודלים להראות עד כמה עניין אישי או קבוצתי קטן
שררה ועדיין גוברת על האינטרס של הקהילה ואתה רוצה לומר לנו שאנחנו טובים בניהול מצבי חירום ומורכבים ממטבוליזם של צער, הבעיה היא שאולי אנחנו עדיין לא מוכנים להיות עם.
