בתגובה למתקפה הצבאית הרוסית על אוקראינה, הנשיא ביידן ריכז את העולם בכך שפתח במסע צלב אמיתי נגד רוסיה של פוטין.
בטון ההתכנסות יש משהו משיחי, בסגנון אמריקאי קלאסי (זכור את "המלחמה הגלובלית בטרור" שפתח בוש לאחר ההתקפה על מגדלי התאומים ").
כלי הנשק המיועדים לשימוש הם בעיקרם משלוש קטגוריות: צבאית, כלכלית ופסיכולוגית. כולם נוטים לעורר "שינוי משטר" במוסקבה מלכתחילה.
הכותב בהחלט לא מתכוון להתווכח על העובדה שללא ספק הייתה תוקפנות צבאית של רוסיה על חשבון אוקראינה, שמוסקבה היא חד משמעית התוקפן והפולש, וגם אין הכוונה כאן לבחון את האחריות האפשרית של כל אותם גורמים שאפשרו למשבר, שמקורותיו רחוקים למדי והיו ידועים היטב, להידרדר לסכסוך פתוח באירופה.
במקום זאת, אנו רוצים לנסות להבין, מעבר להתפתחות הסכסוך באוקראינה, מה יכולות להיות ההשלכות מבחינת מאזן הכוחות העתידי ומהי האפקטיביות של האסטרטגיה "או איתנו או נגדנו" שארה"ב הם מאמצים בלוחמה צבאית וכלכלית זו.
אם נניח בצד את ההיבט הצבאי גרידא של הסכסוך (כגון, למשל, סוג התמיכה והנשק שיסופקו לאוקראינה), נראה שהמטרות החשובות ביותר הן לרדוף אחרי "מלחמה כלכלית" אינטנסיבית נגד מוסקבה. עם "קמפיין תקשורת אסטרטגי" נוטה לבודד גם את רוסיה וגם כל אומה אחרת שמתכוונת להמשיך לשמור על יחסי חילופי מסחר ותרבות עם מוסקבה.
עד כה, התוצאות של אסטרטגיית אדמה חרוכה זו סביב רוסיה לא נראו מנחמות במיוחד. מדיניות ה"או איתי או נגדי" של ביידן יכולה להיתפס על ידי צדדים שלישיים כסחיטה פחות או יותר, אבל זה לא ההיבט החשוב ביותר. הנקודה היא שזו מדיניות שיעילותה הולכת ופוחתת ככל שהצורך של צדדים שלישיים לרצות את ארה"ב פוחת.
עד כה, נראה כי חזית המדינות שעוקבות אחר הנחיות ארה"ב (חלקן עם כאבי בטן עזים) מוגבלת ל"בעלי בריתה ההיסטוריים": האיחוד האירופי ונאט"ו (בניכוי טורקיה, שסיפקה לעצמה תפקיד סופר סופר), יפן, דרום קוריאה, אוסטרליה, ניו זילנד.
לא רק ארה"ב והאיחוד האירופי קיבלו תגובה דיפלומטית אבל די בוז מבייג'ין כשביקשו מסין להפנות עורף לבת בריתם הרוסית, אלא שמדינות אופ"ק גם גילו קור קיצוני כלפי בקשות ארה"ב להגביר את החילוץ שלהם כדי לפצות. האיסור על רכישת נפט גולמי וגז רוסיים.
לסיכום, לא נראה שהיוזמה של ארה"ב מברכת על קונצנזוס מכל מדינה משמעותית אחרת באסיה, אפריקה או אמריקה הלטינית. יבשות אלה שבהן המושג "פולש" ו"מלחמת תוקפנות" קשור כמעט תמיד לארה"ב או לכל היותר למטרות העבר האימפריאליות והקולוניאליות של מדינות אירופה (בריטניה, צרפת, ספרד, פורטוגל, גרמניה, איטליה) או אסיה (יפן) התייצבה היום לצד וושינגטון.
אולם מעל לכל, בעוד שלפני עשרים וחמש שנים א אולטימטום מהסוג הזה על ידי וושינגטון היה מתקבל אולי בכל העולם, מטעמי נוחות אלמלא הרשעה, המסגרת הגיאו-פוליטית העולמית השתנתה כעת.
האימפריאליזם המסחרי הסיני הפך את בייג'ין כעת למעצמה הכלכלית הייחודית של רוב אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.
זה בלתי נמנע שבהתחשב בעמדה הסינית, האולטימטום סחר שהוטל על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי כדי לציית לסנקציות שהוחלט בוושינגטון ובבריסל עשוי להיות מועט לערער מחוץ לקהילה הצפון-אטלנטית.
זה לא רק יבטל את ההשפעות על מוסקבה אלא יאיץ את תהליכי הקיטוב של העולם לשני גושים פוליטיים וכלכליים, האחד עם בייג'ינג כנקודת התייחסות והשני עם וושינגטון. בהקשר זה, ברור שהופעת פתרונות פיננסיים חלופיים תואץ לאלו שרואים כיום ב-SWIFT (Society for Worldwide Interbank Financial Communication) את מערכת הבורסה הבנקאית העולמית העיקרית ובדולר כמטבע הייחוס הבינלאומי העיקרי.
אבל אפילו האיחוד האירופי (שכבר סובל מסנקציות על רוסיה) לא יכול היה לאפשר היום למלחמת הסחר שנפתחה נגד רוסיה להשפיע על הסחר שלה עם סין (שהיא כיום שותפת הסחר הראשונה של האיחוד האירופי, עם סחר של 828,11 מיליארד דולר ב-2021 ).
לסיכום, גישה "או איתנו או נגדנו" היא אינה יכולה אלא להדגיש באופן פלסטי את הירידה באמינותה של ההנהגה הפוליטית, הכלכלית והצבאית של ארה"ב. מנהיגות שהייתה בלתי מעורערת לאחר תום המלחמה הקרה, אך כבר עשר שנים לפחות הראתה סימני חולשה כלפי הדרקון. חשיבה כאילו אתה עדיין מעצמת העל היחידה בעולם חד-קוטבי, כאשר מאזן הכוחות השתנה באופן דרסטי, עלולה להיות מסוכנת ביותר עבור וושינגטון (וכתוצאה מכך גם עבור בעלי בריתה האירופיים הנאמנים ביותר).
לבסוף, אם העונשים נועדו להוביל לא שינוי המשטר (כפי שבאופן חד משמעי הם צריכים לכוון אלא אם כן הם נוטים לפגוע בכלכלה האירופית) יש לציין שתוצאה כזו מעולם לא הושגה עם סנקציות כלכליות (חשבו על איראן או צפון קוריאה או ונצואלה או אפילו אלו שהוטלו על איטליה ב-1935). ואכן, התוצאה הייתה לא פעם להחריף את תחושת הכיתור של האומה הסובלת מהם. תחושה שמשטרים אוטוריטריים יודעים לנצל לטובתם.
בקיצור, הסיכויים "לא נראים חיוביים".
צילום: חיל הנחתים האמריקאי / טוויטר / שינחואה
