הסיבוכים הבולטים: אוקסימורון לחיילים ושופטים

(של ניקולו מאנקה)
20/08/19

זרועות פתוחות, שעון ים, אלן כורדי ... המוזיקה לא משתנה: שום דבר חדש תחת השמש ומעל הים. כיבוד ליטורגיה שהוצע מחדש לבחילה, הנחיתה המי יודע כמה בלמפדוזה של מטען המהגרים "שנצלה" על ידי אחת העמותות הלא-איטלקיות הפעילות בים התיכון מגיעה לשלב האחרון.

קלישאת ההגירה הבלתי חוקית מסומנת, כידוע העולם כולו, על ידי נהלים מקודדים המתאימים לכמה שיותר טבעות של שרשרת. הטבעת הראשונה הוקמה לשמצה על ידי ה- סוחרי בני אדם, עוקב אחר הטבעת של המבריח ובעלי ספינות דייג המוכנות לעבוד יחד כדי לכוונן, עוד לפני שהם מתרחקים מחופי לוב, המפגש עם הטבעת השלישית: סירות של העמותות.

מהגרים שהועברו (בעיקר קטינים שהוכרזו כחולים או ללא ליווי וממילא כולם "בורחים מרעב ומלחמה", גם אם לא מעטים סובלים מעודף משקל, מסופקים עם טלפונים ניידים או שרשראות זהב ועם תספורת בכלל לא החוצה אופנה), לכן מַהֲתַלַה בחיפוש אחר נמל בטוח, שלא ברור שזוהי בקרב אלה באפריקה, אף שהוא יעד לתיירים המשתוקקים לבלות ימים רגועים, וגם לא מלטה, קל וחומר מקום נחיתה במדינה שבבעלותה סירת הלא-ממשלתיות.

מקלט בטוח יכול להיות רק באיטליה, פיתרון מועדף להפליא, כפי שפורסם ללא רחמים ברשת, על ידי נשיאי איטליה מהעבר וההווה. מכשולים אפשריים לפרוטוקול הברור הזה מתגברים על ידי משרדי שיפוט שהופקדו על השוליים הנאורים ביותר של הרשות השופטת, שנשלטת גם על ידי אותו מרכיב שאינו חולק את עבודתו, מתוך אמונה כי עבור כל אחד, ועל אחת כמה וכמה עבור שופט, מותר להפר החוקים שהצביעו על ידי הפרלמנט והוכרזו על ידי ראש המדינה.

בשלב זה החוליה הרביעית בשרשרת נכנסת לזירה: הכוחות המזוינים. על רקע השיר הסורר של סירנות הוותיקן וה"שלום יפה "של הקואופרטיבים להוטים לשים יד על מלאי מהגרים חדש, אוניות חיל הים שלנו משתפות פעולה בכדי לבצע או להשלים את עבודת" ההצלה ", עם תחרות צבא ואווירונאוטיקה בתחום שירותי בריאות, תחבורה וכו '.

זה הפרוטוקול הברור (ומפתיע שלספקולנטים שפיתחו את זה כל כך קל להוציא לפועל) מכוחו אנו ממשיכים להביא באיטליה חלק מעשרות מיליוני האפריקאים המשתוקקים לנחות בבל פיס. לאחר מכן, יהיה זה הפשע לזכור כל יום שחלק לא מבוטל מ"משאבים "נודדים אלה מורכב מפושעים שמעדיפים את הרשות השופטת האיטלקית ואת המבנים הדמוקרטיים המגוונים שלנו על פני פחות מתיר למדינות מוצאם.

להשלמת התמונה, היחס העמום הרגיל של אירופה שאחרי 17 ימי שתיקה מציעים פתרונות דו-משמעיים, מעורפלים וסותרים, מחזקים את האמונה כי אירופה כה דלילה ושקרית עדיף לאבד אותה מאשר למצוא אותה.

מכיוון שאין ספק שמבחינה אתית ליטורגיה זו מבישה וניתנת לשינוי חד משמעי, עולה באופן טבעי שאלה: מדוע מי שלובש טוגה או מדים לא מתנתק ממנה, אלא אפילו הופך להיות משתף הפעולה והשותף שלהם? אחרי המוסר המוסרי צריך להיות "אני לא שם" בלי ifs and buts. שום דבר שאינו חוקי, שיהיה ברור: אף אחד לא רוצה את מלחמות הסגנון שלושים-טונינלי-סלוויני אפילו בתוך מערכת השופטת והפיכות צבאיות אפילו פחות, אלא פשוט עמדה שנקטו מנהיגי שני המוסדות הללו.

איך? הפיכת מחשבתו לפומבית (שווה את הדוגמא האחרונה של כומר הקהילה של סורה, דון דונאטו פיאצ'יני) והתפטרות, עקב עקביות, מהתפקיד שהתקיים.

אך כל זה: רק שתיקות ופנים מחייכות למסגרת הפנטסטלטה אליזבטה טרנטה, כוהנת הליטורגיה שתוארה לעיל, בתפקידה כקפטן "המילואים הנבחרים" עלתה לדרגת שר הביטחון. אין מנוס מכך שדימוי זה יזכיר את דמותו של קפטן אחר של "העתודה הנבחרת", מאסימו פיקוצ'לו, שמת בנסיריה ב -12 בנובמבר 2003. מאסימו פיקוצ'לו, צעיר שלא היה פעיל ולא אוהד אף מפלגה, עזב את תפקידו כאנליסט בנקאי של מוסד אשראי מילאנו שיצטרף לשורות חטיבת ססארי. מעניין מה יכולה להיות דעתו של פיקוצ'לו על עמיתו זה מהמילואים שנבחרו, לאחר שמילא את תפקיד השרים מבלי להסגיר נאמנות מוחלטת למפלגה אליה הוא משתייך, פעל במרץ וביעילות לקבור את הכוחות המזוינים, וקיבל שהוא נתון בתמותה. את התקציב וקידום צעדים "אפוקאליים" כמו איחוד.

להכתיר את עבודתם של השלושים היא כעת העמדה שהיא תפסה בפרשת ההגירה הבלתי חוקיתובהתחשב בתפקיד שמילא במגזר גם נשיאי מועצה ושרים שונים של ממשלות עוקבות לאורך השנים, כל שנותר הוא לשים מלאי ולהכיר בכך שאף מוסד אינו חסין מפני הסיכון לגדל נחש בחיקו. עמדה שנלקחה, על פי החוק, על ידי ראשי הרשות השופטת והכוחות המזוינים תייצג לפחות תרופה יעילה נגד ריבוי הנחשים.

צילום: RAI / משרד הביטחון