"המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים"

ב- 1808 כתב הגנרל הפרוסי קארל פון קלוסביץ ברשימות מה יהפוך למורשתו האינטלקטואלית העיקרית, הספר שכותרתו "של המלחמה", אשר: "מלחמה אינה אלא המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים. מלחמה היא אפוא לא רק מעשה פוליטי, אלא כלי אמיתי של פוליטיקה, המשך הנוהל הפוליטי, המשך שלו באמצעים אחרים ".

ב- 1999 פרסמו שני קולונלים של הכוחות המזוינים של הרפובליקה העממית של סין, קיאו ליאנג וונג שיאנגסי. "מלחמה ללא גבולות: אמנות הלחימה הא-סימטרית בין טרור לגלובליזציה" בו קודדה לראשונה אי פעם "דרך חדשה למלחמה" באופן ממצה. באותה העת כתב היד של שני הקולונלים הסיניים התקבל בסקרנות מדהימה, אולם כמה מהשיקולים החדשניים ביותר שלו היו עדיין "לא בשלים" מכדי שיוכלו להעריך אותם במלואם. עשרים שנה אחר כך, ובמונחים כמו "מלחמה היברידית" שעכשיו על שפתיים של כולם, הגיע הזמן סוף סוף לראות שכן, כפי שאמרה קיאו ליאנג וונג שיאנגסוי, המלחמה "שברה את כל הגדות" והפכה ל" מערכת אוסמוטית "הסופגת וחוצה את כל המימדים, יתרה מזאת שאמר קרל פון קלוסביץ הפעם, מלחמה אינה מעצמה מכשיר בפני עצמה אלא תמיד רשומה ב"מערכת" רחבה יותר הרואה אותה כפופה ליעדים שהציבה הפוליטיקה. מכאן, שרק יעדי מדיניות ברורים יכולים לייצר אסטרטגיות מלחמה ברורות ממדיות ברורות.

ריבוי ממדיות המלחמה גורמים למושג "שלום" לדעוך עד כדי היעלמות מוחלטת (כיצד ניתן לדבר על שלום כאשר מתקפות צבאיות רבות יותר מתרחשות ברשת בשעה אחת מאשר בכל תקופת מלחמת העולם השנייה?), יתר על כן, ה"קטלניות "הנמוכה של כמה כלים ליצירת מלחמה בלתי שגרתית (מתקפת האקרים לא משמיעה את אותו" רעש "של תותח) הפכה אותם לאטרקטיביים ושימושיים פוטנציאליים לא רק כנגד כוחות עוינים, אלא גם נגד בעלי ברית פורעים על מנת "להחזיר אותם לתור"; דוגמא קלאסית במובן זה ניתנת על ידי הסנקציות הכלכליות, שכיום נקראות בבירור "מלחמת חובות".

במקביל לנפילת כל המחסומים וההתערבות של שדות הקרב השונים, כיום אנו יכולים לדבר על טיפולוגיות צבאיות, טרנס-צבאיות ולא-צבאיות. עם זאת, בבחינה מדוקדקת יותר, הבחנה זו היא למעשה מלאכותית; חשוב על המקרה של עיתונאים "משובצים" ששולחים דוחות משלהם, לעתים קרובות מוטים לחלוטין כלפי מפלגה המתמודדת הזו או אחרת: אנו יכולים לומר באמת שבמקרה זה, "המלחמה התקשורתית" שביצעה היא על ידי רואים את עצמך כ"מלחמה לא צבאית "? לכל אחד יש את התשובה לפי מצפונו ורגישותם.

עם זאת, ובהכרח לאמץ בהכרח גישה סכמטית לטובת הקוראים, מחבר מאמר זה החליט לזהות את סוגי המלחמה הבאים על פי שלוש הקטגוריות בהן הם יהיו ממוקמים לטובה יותר.

בין העימותים הטיפולוגיים "צבא" יש להזכיר אותם: מלחמה קונבנציונלית, מלחמה גרעינית, מלחמה ביולוגית / כימית, מלחמה אקולוגית, לוחמה בחלל, לוחמה אלקטרונית, לוחמת גרילה ומלחמת טרור.

בין סכסוכי הטבע "טרנס-צבאי" אנו מוצאים: מלחמה דיפלומטית, מלחמת רשת, מלחמת ריגול, לוחמה פסיכולוגית, לוחמה טקטית, מלחמת הברחות, מלחמת סמים ומלחמת ההרתעה (נקראת גם מלחמה וירטואלית).

לבסוף, בין העימותים "לא צבאי" אנו מזהים: מלחמה פיננסית, מלחמת סחר, מלחמת משאבים (לא להתבלבל במלחמה למשאבים!), מלחמה בסיוע כלכלי, מלחמה נורמטיבית, מלחמה בסנקציות, מלחמה בתקשורת ומלחמה אידיאולוגית. .. עוד אחרים שטרם הומצאו.

מעבר למספר סוגי המלחמות הקיימות, מה שחשוב לנו לזכור הוא שבמהלך המאה ה -21, יכולתה של מפלגה אחת לנצח על פני אחרת תבטיח על ידי היכולת בה " דואליסטים "יוכלו לשלב את מספר האלמנטים הגדול ביותר האפשרי מכל סוגי הסכסוכים שהוזכרו לעיל, להשתמש בהם במינון הנכון כמו בהופעה של תזמורת (מעין" חיפוש אחר הרמוניה ") המתרחבים ומצטמצמים מעת לעת פעם היקף הפעולות הפוגעניות במעין מלחמה ללא גבולות ומימד אבל תמיד מכבדים טוטם עליון:המטרה הפוליטית הסופית של כל סכסוך היא להגן על היריב כדי לכופף את יכולת ההתנגדות של האליטות הדומיננטיות (אלה שיש להם את המפתחות של מרכזי העסקים של היריב) ובאמצעות פעולה כפייה בדרגות שונות של " אלימות ", היכולת לכפוף אותם לרצונם האישי. סוף סוף זו המטרה האמיתית היחידה שהייתה, היא ותמיד תהיה "המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים".

_{צילום: צבא ארה"ב / נשיאות ארנב השרים}