האם רוסיה עושה בלגן? אוקראינה מפסידה? בואו נעשה חשבון נפש על המלחמה

(של דוד רוסי)
30 / 05 / 22

איפה היינו? אפילו לא שבוע אחרי הכתבה האחרונה שלי על התקדמות המלחמה, נראה שהתקשורת נתפסה בטירוף הפוך מזה שלפני שבעה ימים בלבד: אז הרוסים היו כישלון מוחלט, עכשיו האוקראינים הולכים לרסיסים. הטרגדיה האמיתית היא שכמעט תמיד אנחנו מקבלים חדשות באיחור של לפחות 24 שעות מהרגע שהמקורות מתחילים לשדר אותן - מתעדים ומספקים ראיות - והתקשורת עצמה לא מדויקת בהסבר מהלך הסכסוך מתוך מרחב ולוגיסטי.

שתי המגבלות הללו של מערכת התקשורת ההמונית הן הטרגדיה האמיתית: שיש עודף יוצא דופן של תעמולה - עדיפה על מלחמות אחרות, כביכול - במידע הוא שקר אדיר שמסביב על ידי מי שירצה רק חדשות "מבויתות" לְהָפִיץ. הנה, אם כן, מזה כמה ימים שכולם קורעים את בגדיהם בגלל "מאה ההרוגים האוקראינים ביום" או בגלל ש"הרוסים מתקדמים בדונבאס", אבל הם אפילו נבהלים כי "הקרמלין חושב לתקוף קייב שוב והגשת אוקראינה מלאה".

מאה הרוגים ביום הם שלושת אלפים הרוגים בחודש, פחות מעשרת אלפים מאז תחילת המלחמה. האם הם רבים או שהם מעטים? תמיד יש יותר מדי, לכל מדינה, אבל ב"מלחמה המוזרה" הזו לתוקפים מצבם הרבה יותר גרוע מהמגינים.

גם אם אנחנו רוצים להתעלם מהנתונים שסיפקה קייב, שמדברים על למעלה מ-30.000 מקרי מוות רוסים, ועובדים רק על הנתונים הריאליים ביותר שסופקו, כלומר אלה של הרפובליקה העממית של דונייצק (DPR), אנחנו מדברים על 1.912 נופלים. בין 26 בפברואר ל-26 במאי בקרב כוחות ה-RPD, כלומר קצת פחות מעשירית מ-20.000 הלוחמים הפרו-רוסים המוערכים מאז המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים.

בהתחשב בכך שהחיילים הרגילים ושכירי החרב בשירות הקרמלין היו עסוקים בחזית של יותר מ-2.000 קילומטרים בין אי הנחשים לקייב, אנו יכולים לחשב שגם הם איבדו כ-10% מהחיילים שלהם, כלומר לפחות 20.000 חיילים. בהוספת 3-4 אלף דונבאסים "פרו-רוסים" ומספר בלתי נתפס של שכירי חרב, אנו מגיעים להערכה ריאלית של 23-25.000 הרוגים בפחות מ-100 ימי לחימה, כלומר כמעט 250 ביום. זה לא מקרי שסצנות כאלה נראות יותר ויותר בבתי קברות רוסיים רבים:

האם "המתקפה הגדולה" בראשות הגנרל דבורניקוב במשך כמעט חודש וחצי הובילה ל"התקדמות רגישה בדונבאס"? כן ולא.

אם אנחנו מתכוונים שבהסתכלות במפות, מופיעים שטחים שנשלטים בעליל על ידי הרוסים ובני בריתם בדונבאס, התשובה חיובית: חלק גדול מצומת הרכבת של לימן, האזור שמסביב לכפר פופאסנה ומלון מיר ( קצב "ברוסית - תמונה) מזרחית לסברודוניצק נשלטים ללא ספק על ידי מוסקבה.

עכשיו, בוא ננסה להבין על מה אנחנו מדברים: זה השנוי במחלוקת כרגע בין פופאסנה, סברודונטסק ולימן הוא אזור בצורת ביצית פחות מעשירית ממחוז לודי או, אם תרצו, חמישים מזה. של פירנצה.

פני השטח של כל אוקראינה כפולים מזה של איטליה. על זה מדברים העיתונים כאילו זה קרב המאה... נכון שהאוקראינים מחויבים כאן מבחינת מריופול - דברי המכון לחקר המלחמה - עם זאת, יש צורך בחוש פרופורציה...

זוכרים שלפני חודשיים ניבאו אנליסטים צבאיים וגיאופוליטיים מפורסמים את "האחיזה הרוסית" שהייתה צריכה להדק את קרמטורסק וסלובאנסק? ובכן, שני המרכזים, קטנים אך חשובים לאזור, נמצאים מחוץ לעין הסערה. ואכן, למען האמת, הרוסים מכים בחוזקה סביב איזיום כבר שלושה שבועות כדי למנוע מהאוקראינים להגיע לנתיבי האספקה ​​שלהם ולאלץ אותם לעזוב את המרכז הכבוש לפני כמעט חודשיים. בינתיים, ליד כאן, ליד חרקוב, האוקראינים, מעטים וחמושים גרועים, התאוששו בעשרים הימים האחרונים שטח מעט קטן יותר ממחוז לודי עצמו ובאותה מידה מחלקי חרסון.

הבשורה החשובה, לעומת זאת, מגיעה דווקא מדרום אוקראינה: למעשה, שתי מתקפות נגד חשובות בעיצומן, האחת ליד חרסון והשנייה במחוז זפוריציה, לא הרחק מדונבאס, שם משתמשים האוקראינים בפעם הראשונה. הוביצרים שסופקו על ידי ארה"ב, צרפת (תמונת פתיחה) ואיטליה.

למי שלא מכיר את הגיאוגרפיה של מחוז חרסון, הבירה מחוברת ל"עולם הרוסי" רק בשני כבישים שניתן לנסוע בהם באספקה: האחד מוביל - דרומה - לכיוון קרים והשני מזרחה, לכיוון מליטופול, העיר שבה הפרטיזנים של קייב פגעו קשה בכובשים ובמשתפי הפעולה מדי יום.

כעת, גם מבלי להכניס לכיס את חרסון, ברור שניתן להדביק את הכוחות הרוסיים על הקרקע על ידי עקיפת העיר ו - תרתי משמע - פיצוץ ויאדוקטים וכבישים דרומה, כמו גם קו הרכבת. ללא אפשרות לקבל תגבורת מהצד הזה, ובקרוב מאוד, כשצי הים השחור הרוסי נאלץ להתרחק מטווח צלצל - מחווה דנית חביבה - חרסון עצמו נראה מאוד מאוד קשה להחזיק מול מתקפת נגד חזקה ומתוכננת היטב. יתר על כן, מתקפת הנגד הבו-זמנית מצד זפוריציה וחידושה של זו במחוז חרקוב עלולה בקרוב לאלץ את הרוסים לחלק את כוחותיהם.

אם זו עובדה שהלחץ של הכוחות הרוסיים באוקראינה בשיאו, נכון באותה מידה שסביר יותר ויותר שהם יצליחו לעלות הרבה מעבר ללחץ.

בשבוע האחרון הופיעו כמה "סימפטומים" של הקשיים ההולכים וגדלים של הפדרציה הרוסית:

  • גיוס חיילי מילואים בני 40-60,

  • הפריסה - הוצאתם מהמחסנים - של ברזלים ישנים כמו ה-T-62 וה-T-80BV האלה שלא היו פעילים כבר שלושים שנה

  • הניסיון להפעיל מחדש כמה עשרות מטוסי T-54 - טכנולוגיית מלחמת העולם השנייה - ולשלוח אותם לאוקראינה

  • יוזמות שיווק לאיסוף "מתנדבים" גם במוסקבה העשירה ובסנט פטרסבורג,

  • תעשיות המכונות הגדולות בארץ עובדות כעת רק במשרה חלקית בגלל המחסור ברכיבים

  • חברות ההייטק רוסים המעורבים בפרויקט - במימון משרד הביטחון - לייצור מעגלים משולבים מתוצרת רוסיה עד 2023 הכריזו על עצמם כספקנים לגבי ההיתכנות

מה שבאמת קרה, אם ברצוננו להקריא את אירועי השבוע, הוא שהקרמלין החמיץ הזדמנות פז להחזיר קצת הצלחה לאוקראינה, בהתחשב בכך שבמהלך חודש מאי קייב פרסה את הכוחות הפחות מאומנים. כוחות הגנה טריטוריאליים (טרבורונה) וממש ביקש מלוחמים לא לבזבז תחמושת, בהמתנה לאספקה ​​של נשק מודרני ואימונים של מיטב הכוחות על ידי אנשי המערב.

צילום: מחבר / טוויטר / אינטרנט