איטליה תומכת בקירניאקה: עוד פנים-על

"על כוחות הצבא המצרי להתערב כדי להגן על ביטחון לאומי לוב ומצרים אם הם רואים איום מתקרב לביטחון שתי המדינות". ועדיין "הסכנות הנשקפות מהכיבוש הטורקי מהוות איום ישיר על ארצנו ועל מדינות שכנותיה, ובמיוחד על מצרים". אלה כמה קטעים מהפתק לעיתונות שפרסם לפני מספר ימים על ידי הפרלמנט של טוברוק, האסיפה המחוקקת הלובית שנבחרה בשנת 2014 שמעולם לא אישרה את ממשלת סראג 'בטריפולי ומייצגת את "הזרוע הפוליטית" של מרשל מלוב חליפה הפטר.

בקשה במלוא העזרה מהפרלמנט הקירנאי שהופנה לקהיר כאשר מיליציות הטריפולינה - בתמיכת שכירי חרב סורים ו"יועצים צבאיים "טורקיים - נמצאות כמה קילומטרים מסרט.

נשיא מצרים עבד אל פתטי א-סיסי נענה לבקשתו של טוברוק ובאמת אתמול אישר הפרלמנט בקהיר את פריסת הכוחות בלוב אם הביטחון הלאומי ייחשב כאיום; בתרגום, מצרים לא תסבול את כיבוש סירט ואת ההתקדמות שכתוצאה מכך ב"סהר הנפט "על ידי הטריפולי הטורקי. בשלב זה ממשלת מצרים אפילו לא מסתירה את העובדה שאויבה האמיתי הוא טורקיה, הנחשבת ככוח כובש ובעיקר מסוגלת לערער את האינטרסים הפוליטיים, האסטרטגיים והכלכליים המרובים של קהיר (ושל גוש האמירות-קטארית הסונית) בלוב.

התלהטויות פוליטיות נמשכות בין אנקרה לקהיר, אך השחקנים היישר על המגרש מודעים לעובדה שעוברים על המשחק שלהם המשחק העדין של הארגון הטריטוריאלי הלובי: בטוברוק הם מחזיקים בהצעה המצרית הישנה להפסיק האש המספקת למעשה את חלוקתה (והחלוקה) של לוב לשתי מדינות ואשר תשמור על קירנאייקה, שנחשבה על ידי קהיר לאזור המעניין אותה בלעדית. הצעה שמעולם לא נשקלה על ידי טריפולי ואנקרה, אשר לא הצליחה אפילו בהקשר הבינלאומי דווקא מכיוון שהיא מכבידה על ידי הווטו של המקביל בסכסוך הלובי, אך היא נתפסת כיום כחבל ההצלה היחיד על ידי נשיא הפרלמנט הקורנאי אגולה סאלח עיסא בהתחשב בתבוסות הרמות שספג הפטר בשבועות האחרונים.

בשבוע שעבר טס סאלח לרומא כדי לפגוש את ראש הממשלה קונטה, שר החוץ די מאיו ואת נשיאי הבית והסנאט פיקו וקזלאטי. בעיקרו של דבר, הפוליטיקאי הלובי ביקש מאיטליה לתמוך בהפסקת האש במצרים וחידוש הדיאלוג גם הדגיש כי בסירינאיקה - למרות מצור הנפט שהוטל שוב על ידי שלטונות טוברוק למרות ההסכם שאותו תומכים ה- NOC - אינטרסים איטלקיים, על כל אלה של ENI, אינם מוטלים בספק.

ביקורו של סאלח בעיר הבירה האיטלקית הוא חלק מתהליך מדיני שרואה את רומא הולכת וגוברת עם טריפולי (שגם היא הייתה נותנת החסות הראשית גם כשלא היה נוח להיות כך והכל ביטא ניצחון קל להפטר) וקרוב יותר ויותר קרוב לדרישות צרפת, שבינתיים מודע לעובדה שתמיכה ישירה במרשל עלולה להזיק, מכוון את ציר "מדיניותו הלובית" כלפי אגולה סאלח.

בחירה מסוכנת, כמו גם אישור ל"משחק הכפול "שטריפולי מאשים את איטליה בה טורקיה ניזונה מבלי שרומא תכה. האיטלקים לא הצליחו להחזיק בעמדתם ברגע היסטורי של הסכסוך בלוב, והעדיפו לעבור עם המפסידים בטעות שתעלה ביוקר בתחום אינטרס ראשוני.

אם הטריפוליני יתקוף - כפי שהם מתכוונים לעשות - בסרט בימים הקרובים והמצרים עמדו בהבטחותיהם על ידי התערבות צבאית בלוב, כל הנושאים הבלתי פתורים של אסטרטגיית פשיטת הרגל האיטלקית יעלו בראש. כריתת השחיתות של מי שבקרב הטכנאים ניהלה את התיק הלובי ברומא והתפטרותם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים תהיה קדושה; לפחות לעניין של כבוד לאומי.

_{צילום: חדשות אל מרסד}