המלחמה הרוסית-אוקראינית נמצאת בנקודת מפנה, והגורם הקובע יהיה האם מעצמות המערב מוכנות לתמוך באוקראינה במטרתה להחזיר את השטח הכבוש הרוסי החל מ-2014.
לרוע המזל, ב-3 במאי, שר ההגנה הרוסי שויגו, שצוטט על ידי סוכנות אינטרפקס, הכריז, כשדיבר על המבצע המיוחד במוסקבה, כי "כוחות רוסים חודרים למעוזים אוקראינים לאורך כל קו המגע" וכי "הכוחות האוקראינים מנסים לשמור על קווי ההגנה אך נסוגים תחת לחץ של כוחות רוסים".
בהקשר זה, שאם יאושר נראה שלילי באמת, יש צורך שמומחים ישקלו מיד את ההיבטים הנוגעים למצב הנוכחי בתחום. בפרט: ההמטרה של הקמפיין הרוסי המוכרז כעת להצלחה לשנת 2024; האפשרי השפעה אסטרטגית, פוליטית ומבצעית של חבילות סיוע ביטחוני נוספות לאוקראינה ולבסוף, מה יוחלט בפסגת נאט"ו 75 בוושינגטון ביולי (אחרי הבחירות באירופה).
כעת ברור שמטרת האסטרטגיה הרוסית היא להתיש את האוקראינים מבחינה פוליטית וצבאית על ידי ניצול מה שמוסקבה מאמינה שהוא יכולת אסטרטגית גדולה יותר ושכיחותה של אנשים חמושים. על האמור לעיל, המערב צריך. מאשרת בזמן ובצורה חלקה את תמיכתה באוקראינה להפגין בפני מוסקבה בהירות באסטרטגיות, נחישות פוליטית, יכולת חשיבה. הבעיה היא שאף אחת מהיכולות הקודמות לא נראית ברורה מיידית ומיושמת ביעילות.
ברמה אסטרטגיתסביר להניח שכל התקדמות מדינית באוקראינה תגיע רק משיחות דיפלומטיות גיאופוליטיות על ביטחון אירופה בין רוסיה למערב, ליתר דיוק בין רוסיה לארה"ב. קיימת אי ודאות לגבי הרמה והעקביות של התמיכה האמריקאית והאירופית באוקראינה, ולמרות התמיכה הכספית והחומרית המוגברת בקייב, החבילה האחרונה של ארה"ב עשויה להיות האחרונה, במיוחד אם הנשיא לשעבר טראמפ יחזור לבית הלבן. ההשפעה על אוקראינה של אובדן התמיכה האמריקנית תהיה קריטית (אם לא קטלנית) בהתחשב ברמת עייפות המלחמה באוקראינה והעמדה הפוליטית הרעה יותר ויותר של הנשיא זלנסקי, שלדעת רבים עושה טעויות לא מבוטלות בניהול אנשי הביטחון והפוליטיקה הפנימית.
ברמה אסטרטגית-צבאית, אוקראינה נמצאת במצב קשה בשטח (אם להאמין לשויגו), אבל ישנה אמונה בקרב כמה אנליסטים מערביים שתוך 3 עד 6 חודשים דברים עשויים להשתנות. למרות שהכוחות הרוסיים ספגו אבדות אדירות, מוסקבה התאימה את האסטרטגיה שלה כדי להגביל את ההפסדים על ידי מינוף הכוח האווירי שלה, במיוחד על ידי פעולה מתוך שטחה תוך שימוש במתקפות שמטרתן להרוס את הרצון והיכולת להילחם של אוקראינה. התנגדות לאסטרטגיה הרוסית תהיה ראיה לכך שארצות הברית מספקת טילים בליסטיים ארוכי טווח לאוקראינה ובכך מאפשרת לקייב לכוון לבתי זיקוק ומרכזי אחסון נפט ותשתיות רוסיות אחרות בתוך רוסיה עצמה, תשתית חיונית למאמץ המלחמתי.
ברמה מבצעית אוקראינה זקוקה בדחיפות לכוח התקפי נוסף ולמעשה עברה לעמדה הגנתית בהמתנה לבואו של סיוע מערבי נוסף. לדוגמה, רוסיה נהנית כיום מעליונות של 15:1 בפגזי ארטילריה והתאימה מל"טים (לפי דיווחים רבים ממקור איראני) כדי לתקוף ביעילות שריון שסופק מערבית. מוסקבה גם עושה שימוש מועיל בלוחמה אלקטרונית שרק כוחות מערביים יכלו להתמודד איתה. קייב גם חייבת לשקול מחדש את היכולת המבצעית שלה לאחר קיץ 2023 מהולל מדי מתקפת נגד היא נכשלה לא רק משום שלא היה לה את המשקל הצבאי הדרוש לפריצת קווי ההגנה הרוסיים, אלא משום שכוחותיה של קייב לא השתמשו בציוד מודרני שסופק מערבית למלוא יתרונם וכנראה לא היו מאומנים מספיק.
אם האסטרטגיה היא להמשיך וליצור אופוזיציה הנתמכת במחויבות המערבית בסכסוך הרוסי-אוקראיני, המערב יצטרך להוכיח למוסקבה שזו הצד החזק של אוקראינה. זה יתאפשר רק אם האוקראינים יוכלו לסמוך על אספקה בטוחה של משאבים צבאיים וכלכליים, אם בסיס ההגנה התעשייתי והטכנולוגי המערבי יגויס כראוי, אם תהיה אחדות של מטרה ומאמץ בכל הקהילה האירו-אטלנטית..
ל"מבצע המיוחד" של מוסקבה באוקראינה היה מחיר עצום לרוסיה, במיוחד בשל אובדן ההשפעה בים הבלטי ובצפון אירופה. עם זאת, עבור רוסיה המלחמה באוקראינה היא קיומית עבור הממשלה הנוכחית והמערב חייב להבין זאת. על המערב לענות בדחיפות על מספר שאלות ואם אפשר עד (עדיף לפני) פסגת נאט"ו בוושינגטון. צריך להחליט במהירות איזה "מחיר" הוא עדיין מוכן לשלם עבור קייב ומה יקרה לנאט"ו אם פוטין יוכל להכריז על ניצחון באוקראינה.
יש לבחור בין לעשות שלום עם רוסיה כעת על חשבון אוקראינה, בתקווה שהיא "תסגור פרק ותהפוך את אירופה לבטוחה יותר", או לעשות שלום עם רוסיה רק כאשר אוקראינה מוגנת בהצלחה ובתוך כך תשלח הודעה ברורה. מסר לעולם (סין העממית תחילה ואיראן וקבוצות הטרור בחסותיה לעקוב אחריהם) על הנחישות הקולקטיבית של המערב להתנגד לכל צורה של תוקפנות.
נראה שהדיבור על שלום עם אוקראינה "תומכת מאוד" היא נקודת התחלה שימושית, אבל אולי משהו צריך להשתנות גם בקייב קודם.
צילום: X
