נפוליאון תוקן ותוקן

(של ניקולו מאנקה)
31/08/20

האירועים הנוכחיים דורשים תיקון קריטי של המקסימום הנפוליאוני "שרביטו של מרשל צרפת מוסתר באפוד של כל חייל". כשמגיעים לזמנים ולמקומות של איטליה של היום אפשר לומר שבאותם גיברנה "פחות שאפתניים סרבלכי זה היופי של שימוש כפול, יופי! "

אני מאמין שזה היה ההשתקפות שעשו איטלקים רבים כשראו על גבי מסכי הטלוויזיה את תמונות חיילי הצבא העוסקים בפריקת משאיות אירועים חד-מושביות לבית הספר, כמעט כאילו אחד מאותם מקרי חירום ההופכים את התערבות הכוחות המזוינים להכרחית. . שפעילות זו נקראת עמל או סבלות כמעט ואינה משתנה, מכיוון שלעובדים ולסבלים לא מיומנים מגיע כבוד שווה, אך כשרואים גברים בהסוואה מחליפים יותר ויותר עובדים לא מיומנים, סבלים, עובדים אקולוגיים, מנהלי הלוויה, שומרי הטמנה, שומרי שטח. רומא ומרכזי קבלה למהגרים בלתי חוקיים, אין מנוס מהאיש ברחוב שישאל את עצמו: "אבל מדוע לא להעסיק עובדים לא מיומנים, סבלים, גובי אשפה, מנהלי הלוויות ומפעילי הביטחון השונים, ומדוע לא, גם המובטלים המקבלים הכנסת אזרחות או סובסידיות דומות?"

התשובה נותרה: זה ה שימוש כפול, יופי, שגם חוסך כסף.

ניתן להתנגד כי ההיבט הכלכלי, בהינתן שילוב הדחיפות והחירום אינו עומד, אינו יכול להעלות על ידי ממשלה שמוציאה משאבים (שנשמעים עבירה לקשיים הכלכליים הגוברים של רבים מאיטלקים). ההשפעות של העלייה החשאית המשתוללת על השטח הלאומי, עד, להקשיב, להקשיב, כדי לגרום למהגרים הלא חוקיים הנ"ל לעבור את ההסגר על ספינות תענוגות מפוארות ("אורחים", על פי לקסיקון השרים הביורוקרטי, "נוסעי שייט", על פי הלעג) ושפה פופולרית חסרת מצפון).

נשאלת אפוא שאלה: מה אם עמודי השמים היו מתמוטטים ונדרש חייל עם מוחו וליבו של מי שמוכן למות אך ורק כחייל ולא יש צורך בעובד עצירה?

התשובה הפוליטית (אבל מעניין לדעת אחת מהצד הצבאי) היא: במקרה זה מתחיל דיאלוג לתווך עם הצד שכנגד ולהגיע לפיתרון משותף בלה-בלה-בלה באקלים של שיתוף פעולה אזרחי בלה-בלה-בלה, ובמקרה הצורך לבקש התערבות של הכוחות המזוינים של מדינות. מוכנים לעזור לנו ... בסגנון מה שקורה פחות או יותר בתחום הכלכלי-פיננסי. אך אם לא קל למצוא שורד מוסווה כמלווה, קשה עוד יותר למצוא בעל ברית מחופש לחבר: בסופו של דבר תמיד האינטרסים המתאימים הם שמכתיבים את החוק. אז התמיהות נשארות.

אם אפילו מדינות עולם שלישי מסוימות סוחטות, לועגות ומתעלמות מאיטליה, אפילו מסרבות להחזיר את אזרחיהן, שרבים מהם חזרו מהכלא לפני שהצטרפו לשורות ההגירה הבלתי חוקית לאיטליה, כיצד נוכל להכחיש שבבסיס מצב עניינים זה קיים חוסר אמינות דרמטי של כוחותינו המזוינים וחוסר רצון פוליטי מוחלט להשתמש בהם כדי להגן על הביטחון הלאומי והאינטרסים?

החשד כי הוקמה הנוסחה היקרה לפציפיסטים של המשמר הישן "כוחות מזוינים להתחייבויות לא חמושות" הוא גדול, ואין ספק שבטווח הארוך זה בסופו של דבר מנפץ את רוחו של כל חייל שבחר ללבוש את החשיבה האחידה. לא רק למקום עבודה אלא גם למשהו משמח יותר ומוטיבציה רוחנית, לא פחות מההגנה הנעלבת של אותם "גבולות קדושים" המופרים כעת על ידי אנשים מכל קצה שנשא סוחרי גברים ומבריחים, בשרשרת שלעתים קרובות בסופו של דבר החייל עצמו הוא החוליה הלא רצונית האחרונה.

לכן, למעט האפשרות כי שרביט המרשל יכול להיות מוסתר באפוד החייל, עם זאת, נותרה הנחמה שזה קורה בתדירות הולכת וגוברת בעולם הלא-צבאי. למעשה, מתוך שקיותיהם של חיילי אזרח מכובדים, צצו מקלות מרשלים פוליטיים מובילים: לפיכך דיסק ג'וק מכובד מאוד מדיסקוטקו אקסטאסי במזארה דל ואלו הפך לשר החסד והצדק; דייל מכובד לא פחות מאצטדיון סן פאולו בנאפולי הפך לשר החוץ; עובד חקלאי מכובד מאוד, לאחר סיום לימודי החובה, מעורב במגזר האיגודים המקצועיים בחקלאות מזון, הפך לשר למדיניות חקלאית-מזון-יער; פקיד חנויות חיות מחמד כנה, שסיים גם לימודי חובה, יצא לדרך הפוליטית והיה חלק מוועדת התרבות-מדע-חינוך, הפך לנשיא הוועדה לענייני אירופה; תלמיד מוכן שהתמודד עם כמה מיקומים בינוניים בתחרויות הוראה וכן האשמה גוליארית ב"העתקה "בתזה להוראה, הפך לשר לחינוך ציבורי; שחקן טלוויזיה מהסדרה "האח הגדול" הפך לדובר ראש הממשלה. מבלי לערבב עוד בשקיות המבנה השלטוני שנותר, נותר לציין את היעדר הכלל בחוויית חניכה-לימוד שאפיין את מעלליהם הפוליטיים. הספק נותר שהמצב הדרמטי בו איטליה שוקעת נובע מהרשעותיו של נפוליאון פוליטי איטלקי ציורי כלשהו.

מוסרי: כמו שחייל לעולם לא יוכל להחזיק את שרביטו של מרשל צרפת אם אין לו את החומר ואם הוא לא ימלא את הגיבר שלו בלימוד ובחניכות הניסיון שלו, ניתן לומר אותו דבר לגביהומו פוליטיקוס e, בשינויים מחויבים, אפילו עבור מרשלים של צרפת עצמם, שאם הם יראו שאין להם את הנחישות והחומר למלא את התפקיד, עליהם לחפש ולגלות מחדש את ההסוואה העתיקה של החייל בכיסיהם.

מה שבטוח הוא לצאת מהביצה הזו חיוני שהאיטלקים ירגישו את דחיפות השינויים הקיצוניים שרק הצלה נפוליאונית יכולה להביא. האלטרנטיבה היא סוף איטליה שירשנו מאבותינו.