נראה שסדרת ההאשמות הלאומיות על אי הקצאת התפקיד נמשכת נציג מיוחד של מזכ"ל נאט"ו לאיטלקי. בהקשר זה, היינו נביאים קלים, שכתבנו כבר לאחר פסגת נאט"ו בוושינגטון: נהיה עדים למרוץ הרגיל של פוליטיקאים "למקם" איטלקי בתפקיד ולא צרפתי או טורקי, אבל האם נדאג גם לגבי הכישורים שהוקצו לתפקיד? אני חושש שלא (קרא מאמר"נאט"ו בן 75. למרבה הצער הוא לא לובש אותם כל כך טוב").
למרבה הצער, נראה שהתגובות האיטלקיות עושות רושם של אי הבנה לגבי תפקידם של פקידים בינלאומיים בארגון על-לאומי. כמובן, אלה יכולים וחייבים להיות גם העיניים והאוזניים של האומה שלהם בתוך הארגון שבו הם פועלים, במקרה הזה נאט"ו, אבל אז עליהם לפעול על בסיס האינדיקציות של נאט"ו ולא אלה של בירתם.
הכותב אינו מאמין שסטולטנברג היה מזכיר כללי טוב של הברית וכבר הוקיע כיצד חרג לעתים קרובות מתפקידו, למשל על ידי פרסום הצהרות על אוקראינה שלא חולקו בין בעלות הברית (כפי שהודגש גם בעיתון זה (קרא מאמר"נשק סטולטנברג, נאט"ו ומערב באוקראינה - הגנה מקוונת")
עם זאת, הפעם סטולטנברג כנראה לא חרג מתפקידו. זה היה, למעשה, המינוי, כפי שאומר המשימה עצמה, של "נציג מיוחד של המזכיר הכללי", כלומר, פקיד שחייב להיות המתורגמן של האינדיקציות הפוליטיות של המזכיר הכללי (אני חוזר: לא אלה של ארץ המוצא שלו).
המינוי עשרה שבועות לפני עזיבת תפקידו אולי היה בושה כלפי רוטה (לא היחידה כך נראה), אבל בהחלט לא כלפי איטליה כי לא נכתב בשום מקום שהתפקיד הזה צריך להיות בידי איטלקי.
יתרה מזאת, התגובה האיטלקית המעט מוגזמת שלאחר מכן עלולה לגרום למחשבה שהם רוצים למנות "נציג מיוחד" שבחסות נאט"ו למעשה קיבל פקודות מרומא. במקרה כזה, לא היינו עושים על עצמנו רושם טוב.
בכל מקרה, מינויו של הספרדי חוויאר קולומינה לנציג מיוחד של המזכ"ל של "השכונה הדרומית" יכול למצוא את ההיגיון שלו בעובדה שקולומינה (בנאט"ו מאז 2017) היא כיום סגן עוזר מזכ"ל "עניינים פוליטיים ומדיניות ביטחונית" (החטיבה של הסגל הבינלאומי שכבר עוסקת, בין היתר, ביחסים עם מדינות "לא נאט"ו", לרבות אלה של הים התיכון) וכבר היא הנציגה המיוחדת של המזכ"ל לממשלה. הקווקז ומרכז אסיה.
יתרה מכך, העניין אינו, לדברי הכותב, האם תפקיד מסוים מוקצה לאיטלקי או לא, אלא תשומת הלב של הברית לנושאים ביטחוניים חיוניים לאומה שלנו.
האם נאט"ו לא שם לב לאגף הדרומי? זה נכון מאוד, אבל לא מעכשיו. מכיוון שהים התיכון כבר לא מעניין את ארה"ב, מדינות דרום אירופה הם לא הצליחו או לא באמת רצו להסב את תשומת לב הברית לבעיית חוסר היציבות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.
בֶּאֱמֶת בשנת 2011 איטליה הסכימה והצטרפה באופן פסיבי למבצע נאט"ו בלוב (מגן מאוחד) בניגוד ברור לאינטרסים הכלכליים והביטחוניים שלה.
בכל השנים הללו, נאט"ו לא הקדישה את תשומת הלב הראויה לחוסר היציבות ההולכת וגוברת של צפון אפריקה והמזרח התיכון (חוסר היציבות המועדפת גם על ידי כמה יוזמות אמריקאיות מפוקפקות, כגון הפלת המשטר הדיקטטורי אך החילוני של סדאם חוסיין והתמיכה שניתנה ל "האביב הערבי"). לא הייתה תשומת לב של נאט"ו לחוסר היציבות בלוב וגם לא להשפעה הרוסית והסינית הגוברת בצפון אפריקה. נאט"ו גם לא התערב מעולם ביחס למדיניות הים התיכון של אחת המדינות החברות בה (טורקיה) אשר פגעה ללא הרף ובוגדנות באינטרסים של בעלות הברית האחרות (יוון ואיטליה). המרכז האסטרטגי היוקרתי לדרום, שהוקם ב-2016, מעולם לא באמת הוצב במצב יעיל.
לאחרונה, גם ביחס לאיום החות'ים החמור בים האדום, איום המשפיע קשות על איטליה מבחינה כלכלית.1 יותר ממדינות רבות אחרות בעלות הברית, נאט"ו ככזה לא התערב והאיחוד האירופי מגביל את עצמו לביצוע מבצע ריאקטיבי בעל יעילות מוגבלת. בהקשר זה, הכותב קיווה בזמנים חסרי חשד שאיטליה תצטרף למשימה הימית בראשות ארה"ב "שומר השגשוג" שהיא היחידה שפוגעת בנקודות שיגור טרור (קרא מאמר "החות'ים מנתקים את המסלולים החיוניים שלנו: תן לדוד סם לטפל בזה!") אחרת נמשיך לספק אספקה יקרה מאוד במשך עשרות שנים.
מה עשתה איטליה בכל השנים הללו כדי לאלץ את נאט"ו להסתכל לדרום כמו גם לרוסיה ולסין? אולי מעט מדי, בהתחשב בתוצאות.
כמובן, יכולנו ואולי היינו צריכים לקשר את התרומה שלנו לפעולות נאט"ו באפגניסטן או עיראק עם יותר אנרגיה, וכיום, את תמיכתנו בהגנה במזרח למחויבות "אמיתית" גדולה יותר של נאט"ו במזרח התיכון ובצפון אפריקה. אבל זה לא נעשה.
מצד שני, העלו השערה אפשרית של "נקמה" כיום (כפי שעושים כלי עיתונות מסוימים) עקב משימה, חשובה ככל שתהיה, שלא הוטלה עלינו זה לא יגרום לנו להיראות טוב.
לאחר שפרסם את תפקיד הנציג המיוחד כאיטלקי, עוד לפני שהוקצתה, בהחלט זה לא היה מהלך משמח. הקורבנות ב שירות קבוע יעיל האיטלקים צריכים לקחת בחשבון שכעם, יש צורך להעריך עם ראיית הנולד ובאופן כולל את התפקידים שהם מתכוונים לרכוש בפורומים על-לאומיים.
בתוך נאט"ו, איטליה תבטא את הבא יו"ר של הוועדה הצבאית של נאט"ו (אדמירל קאבו דרגון). גם איטליה מבטאת א עוזר מזכ"ל, תפקיד חשוב מאוד כי הרמה כפופה מיד למזכ"ל, אבל זה ה-ASG "ההנהלה המבצעת", כלומר עוסקת בעיקר בניהול מטה נאט"ו. אולי היה יכול להיות שימושי יותר מבחינה פוליטית לשאוף לא עוזר מזכ"ל או אפילו לא סגן עוזר מזכ"ל בתחומים כמו "מדיניות פוליטית וביטחון"", "מדיניות ותכנון הגנה", "מודיעין וביטחון", "תפעול, "השקעות ביטחוניות", "חדשנות היברידית וסייבר", "דיפלומטיה ציבורית" אשר כולם תחומים אשר לאפשר באמת להשפיע על הפוליטיקה של הברית. אבל בחירות הן בחירות, היו לנו סיבות טובות. כבר יש לנו איטלקית כנציגה מיוחדת של המזכירה הכללית ל"שלום וביטחון נשים". הכל שאלה של סדרי העדיפויות שלנו בהגדרת המשימות שהיינו רוצים להקצות לאיטלקים והבחירות הנלוות.
אוּלַי, לפני שאנחנו עושים קורבן לעצמנו, פעילויות שבהן אנחנו האיטלקים טובים מאוד, צריך להסתכל על התמונה הכוללת ובכל מקרה לזכור זאת פקידים של ארגון על-לאומי חייבים לפעול ביושר למען האינטרסים של אותו ארגון (ולא רק עבור מדינתם שלהם) מתוך כבוד לכל המדינות החברות. אפילו שלך!
1 זכור שלפני המשבר, כל הסחר הימי של סחורות (כולל רכיבים אלקטרוניים קריטיים) בין אירופה לסין, טייוואן, דרום קוריאה, יפן ותת היבשת ההודית עבר דרך הים האדום, כ-30% מהנפחים העולמיים שילוח, כ-220 אלף טון תבואה ליום ובעיקר כ-7 מיליון חביות נפט גולמי ליום (נפט גולמי שמחירו כבר עולה בבירור). אספקה חיונית לחברות אירופיות עתירות אנרגיה (במיוחד לאחר קיצוץ האספקה שלנו מהפדרציה הרוסית בתגובה למשבר האוקראיני). עבור איטליה בלבד, ההערכה היא שערך היבוא-יצוא העובר בים האדום עולה מדי שנה על 150 מיליארד יורו ומייצג כארבע עשיריות מהסחר הימי שלנו, או למעלה מ-80 מיליארד יורו בשנה. עבור איטליה הבעיה חמורה אף יותר מאשר במדינות אחרות באירופה. לא רק שחלק ניכר מהמסחר שלנו השתמש בנתיב הזה, אלא שתשתיות הנמל האיטלקי, במיוחד בצפון איטליה, שימשו כנקודת הגעה ויציאה של סחורות המיועדות לצפון אירופה או שמגיעות ממנה. סחורות העוברות דרך סואץ והים האדום. יתרה מזאת, אם הספינה תפנה לנתיב כף התקווה הטובה, יהיה קל וחסכוני יותר לחזות את השימוש בקיבולת הנמל של צפון אירופה (המבורג ורוטרדם למשל) הרבה יותר מאשר באיטליה, עם כל הדרוש. כבוד לנמלי גנואה וטריאסטה ולפעילויות נלוות.
צילום: נאט"ו
