"די עכשיו!"

"די עכשיו!". אולי מכיוון שקריאה זו מזכירה את דמותו של הורה המוערער מהתנהלותו של ילד שאינו סובל בנימוס טוב, אין זו נוסחה המתאימה לדיאלוג הדמוקרטי. עם זאת, כאשר ניהול ענייני הציבור עולה על רמה מסוימת של ביטחון, זעקה זו, שאינה ניתנת להחלפה בחוסר מעשנותה הכפויה, פורצת מעי כל מי שנתקל במשהו הנחשב פסול. לא מתקבל על הדעת שתכני החוזר איתו הכניס לאחרונה משרד הממשל להגנה מיוחד בשחור לבן על אי יכולת לשלם, בעקבות הצמדה שיפוטית של כמה חשבונות שוטפים, כספים לתגמולים לאנשי שירות בחו"ל, נראים פסולים. לניתוקים והוצאות הקשורים לדוח הכספי החמישי ולבסוף למקדמות ויישוב משימות.

אמצעים אלה, בנות פיגור הביטחון בתשלום (לשמוע, לשמוע!) את שטרות הזבל של מים-חשמל וגז, מגלים כי הכוחות המזוינים מממנים את זמינותם כדי להבטיח את הפעולות המינימליות הכרחיות כדי להבטיח, לשים את זה עם המילים ששימש השר גוריני בראיון המצוין לקוריירה דלה סרה ב- 14 בפברואר, "הגנה מתקדמת פונקציונלית לביטחון פנים"במילים אחרות, לכבד התחייבויות בינלאומיות (איטליה היא המדינה השנייה בעולם במספר החיילים המועסקים במשימות שמירת השלום) ולתרום לביטחון הפנים (7000 גברים העוסקים ב"כבישים בטוחים "בלבד). עם זאת, לאחר שמלאו את המשימות הללו, לא נותר כסף לחשבונות ולכן, כמו שקורה במשפחות עניות, הברזים סגורים או במקרה הנדון סכומים מסוימים המגיעים לצוות העובדים.

ההצעה של האיש ברחוב מובנת: "שמור במגזרים אחרים ותשלם את החשבונות", שלאחריה באה השאלה הלוחצת הבלתי נמנעת: היכן לחתוך? בתחזוקה שכבר חסרה של הרכבים? בחידוש מערכות מיושן ומערכות נשק? במספר המופחת של שעות הטיסה והניווט של מטוסים וסירות? בדחיית שיפוץ הצריפים מאז המאה הקודמת ללוחות השנה היווניים (ראו המחקר "צריפים ירוקים")? או בפילוסופיה סביב הערכת השערה, בקווי 35 האירו ליום שסידר השר למורגזה למתן מהגרים לא סדירים, הקצבה של 27 יורו ליום הוצעה לחיילים העוסקים מחוץ למשפחה ב"כבישים הבטוחים "?

זו רשימה ארוכה שיש לה שורשים באותה 1% צפים שאיטליה מקצה להגנה, כנגד 2% הנתמכים והדחופים על ידי חברי נאט"ו אחרים. במילים אחרות, שמיכת ההגנה האיטלקית כל כך קצרה שהיא לא מאפשרת לך לשלם את החשבונות המדוברים אלא גם להחליף את איטליה, שהיא חלק מקבוצת עשרת המעצמות הכלכליות והתעשייתיות הגדולות בעולם. בין המדינות בעלות היוקרה הפחות בינלאומית. תמצית הבעיה היא הכל כאן ואין טעם לסובב אותה, כפי שעשה השר גוריני גם בראיון הנ"ל.

מצב עניינים זה היה גורם לכך שמישהו, קודם כל המפקד העליון של הכוחות המזוינים, יצעק "מספיק זה מספיק", או לפחות לוחש את זה או לפחות הוא חשב את זה. אחרי הכל, זה יהיה רק ​​עניין ללכת בעקבות אלה שתרגמו את זעקת הכאב הזו לפרובוקטיבית. "עדיף לבטל כוחות מזוינים כל כך לא אמינים מכיוון שהם במימון נמוך"כפי שעשה באותה עת ראש SMD, גנרל סנטיני, גנרל קורציונה גם בתפקיד שר הביטחון וכמה ראשי SME כמו הגנרלים קאנינו ואינקיסה די קמרנה. זה האחרון הציג את ההצעה בנימה פתאומית ביותר לשר פרוביטי ב- 7 ביוני 1994 בצריף "גונזגה" בסאסארי (זה היה זמן התכווצות הצבא ל -13 חטיבות והדיכוי של "סאסארי" היה מונח על כף המאזניים), עדים קמפוס הסנאטור, מר פיזנו והסופר, הידועים לרשויות הגבוהות כיוון שהיה מבשרו הבלתי ממושמע של ההצעה המדוברת, לאחר שניסחו אותה שוב ושוב בעיתונים ארציים שונים (ביניהם איל אי ג'יורנלה מה -11 ביוני וה -16 באוקטובר 1989). ).

יש להודות אפוא כי הגישה של שלוש מעצמות המדינה לבעיית ההגנה לא השתנתה, נהפוך הוא, בהתחשב בעיקולים שעומדים על הפרק, היא החמירה.

אין ספק שהצבא הופתע מצעד שיפוטי כל כך בולט שאומץ על ידי הרשות השופטת, צעד שקשה לדמיין מיושם, למשל, על חשבונות שוטפים שנועדו לממן את קבלת העלייה הבלתי סדירה המשגשגת או להבטיח את הכיסוי של הכנסות אזרחות. וזאת למרות העובדה כי הרשות השופטת מודעת היטב לחוסר החוקיות הנרחבת בה הכנסות האזרחות משמשות כמגן - העלמת מס הנובעת מהיתירות של עבודה לא חוקית ופעילות פלילית - כמו גם ההיבטים הקשורים לבטיחות ובריאות הציבור הנובעות מנחיתות מסירות לא ממשלתיות של אפריקאים בעלי זהות ומוצא לא ידועים.

זה משאיר אותנו נבוכים להשוות בין הקברון התברואתי שבשדות התעופה מסנן את זרם הנוסעים המגיעים מבירות אירופאיות משוריינות מאוד עם הנוהל, בלשון המעטה, האלסטי והמתירני שבעזרתו מהגרים מיבשת אפריקה מתקבלים בברכה ומנוהלים שם, בין השאר, הוא רושם נוכחות מסינית מאסיבית המשיכה סביב אינטרסים של אנרגיה וכרייה. ריצה בלתי נמנעת מתוך מחשבה לנמל הכספת סין-אפריקה-איטלקית המשולשת שמזכירה את ההשלכות הבריאותיות המיידיות בהן וירוס הקורונוב מייצג ערך מוסף למחלות אחרות שכבר הופיעו בארצנו בעקבות הגירה לא סדירה.

מוסרית: הכוחות המזוינים ממשיכים לעמוד בתקופות קשות בהן הדיון הפוליטי ימשיך להיות אדיש לתקציבי ההגנה, ואילו בין ערעור גודליסטי אחד למשנהו שהושק על ידי רוב המפלגות והוותיקן, הצבא יצטרך, בין משימה בעירק, אפגניסטן ובתריסר תיאטראות ההפעלה ברחבי העולם, ממשיכים להילחם נגד שטרות אשפה עם אור מים וגז.

סיבה טובה לכך שאיטליה כולה צריכה לצעוק "מספיק זה מספיק".

קרא גם (2018!): "ההגנה לא משלמת את החשבונות?"

_{צילום: משרד הביטחון / קווירינאלה}