במשך למעלה משלוש אלפים מלווה אמנות הפסיפס (פסיפסים, עורכת) את תולדות האנושות ואת אומנותה. בחירה בהכרח, בהתחלה זו הייתה שאלה של כיסוי הרצפות באדמה טרופה, ואז היופי השתלט על מנת לתת לכלל האנושות פלאים שיש בהם את המדהים.
אמנות מוזה הם כינו זאת מכיוון שהיה צורך בסבלנות למימוש פרי ההמצאה האנושית הזו ומעל לכל היה צורך ב"חזון "של השלם שהותיר ועוזב מופתע ובו בזמן מבולבל במעשה ההגשמה. מאות אלפי פסיפס צבעוניים התאספו יחד ויכולים להציע רק בסוף תמונה ברורה של המסר האמנותי, של האלגוריה, בקיצור התרגום הוויזואלי של מחשבה ורעיון.
ב- 13 בנובמבר 2015 הוא הכריח אותנו להתבונן בפסיפס המתנהל, זה של הפוליטיקה הבינלאומית והאסטרטגיות שלה שמטרתן להשיג, או אולי עדיף לומר, לשמור על השלטון. סדרת התקפות ברצף מנערת את מאזן הערב של אחת הבירות הגדולות בעולם, פריז. מאות קורבנות ופצועים, מיליונים מבועתים בארבע פינות העולם, האם גרניקה החדשה של פיקאסו היא עדיין אחרת? לא, זה לא ציור, אלא כאמור על פסיפס שנבנה עם כמה אריחים מוזרים אם נלקחים בנפרד, אלא עם חלוף השעות המטרידות והולכות.
דאעש נטל על עצמו את האחריות לפיגועים, הציב את תווית האיכות שלה על הרצף השחור, אך בבחינה מדוקדקת יותר מהיבטי הסיפור לא ברורים, מבחינות מסוימות בלתי ניתנות לעיכול: כיצד קרה שמפגני האצטדיון לא הצליחו להיכנס? מישהו גילה אותם, אבל אז איך התפוצצו? ומעל לכל, בסמוך לאירוע בו נכח הנשיא הולנד, כיצד הגיעו לאזור כלי נשק, תחמושת וחומרי נפץ לְנַקוֹת?
ואז רצף הפיגועים בעיר: עשרות הרוגים במרכז העיר ולא סיור משטרתי? אגר של אולם תיאטרון מלא הרוגים ופצועים וכתב עצר לעשות את הקליפ במקום לרוץ ברחוב יחד עם אלפים אחרים ואולי מיליוני אזרחים, בקיצור, כמו כבשים בבית המטבחיים, לפחות עד שהמצלמות הגיעו והגיע הזמן המרסייה שרה בטיפשות בגרון.
אבל בואו נעבור לצבע הירוק של עבודת הפסיפס הזו, לצבע האיסלאם, של עולם מפוצל בפנים וקורבן מעצמו, עולם שלעיתים קרובות מדי לא מגנה מעשים כאלה או עושה זאת באופן שולי ונצטרך לשאול מדוע, מדוע אתה משתף אותם או מדוע אתה סובל אותם? כמו מראה מעוותת המסוגלת לא לגרום לאנשים להבין את פניהם האמיתיות של אינטרסים וכוחות צד ג 'חסרי רחמים ופושעים כמו זה של מממני האמיר הסוני של דאעש, של טורקיה של ארדואן, בסיס לוגיסטי של טרור ושלטון כוח אזורי ולא פחות מהכוח משיכה של האחווה המוסלמית, טובה לכל הגילאים והעונות לפעול כפלנקס חמוש באינטרסים כלכליים שנות אור רחוקות מהאמונה והדת של הספר. בסופו של דבר אז אדום וכחול לבן ששילבו יחד הופכים את צבעי ארצות הברית הנמצאים בכל מקום בעיצוב זה, כולם מכוונים להכיל את היוזמה הרוסית החדשה על ידי הפרת כל הסכם אפשרי בין האיחוד האירופי למוסקבה באמצעות כלים שונים אך מתואמים כמו TTIP וסנקציות, לכך יש להוסיף את חוסר ההתעניינות הניאו-בידוליסטית בתופעה הנודדת ואת התושייה האנטיסידית בשם חברויות ערביות מוזרות ועמימות, מרק אלקטורלי-דמגוגי מהסרטים המערביים מהקטגוריה השלישית בשם הרעיון השקרי והפלילי של חד-קוטביות אסטרטגית כלכלי ותרבותי.
הנה הפסיפס בצבע כהה, אליו הוסיפו הפסיפס בשעות האלה בפריס, צורה דו משמעית לפחות כמו זה של שירותי החשאי שכל "מצמידים" לעולם מסוים, שונא להיראות לפחות חשודים כי לא הצליחו למנוע או לפחות לחזות את הדינמיקה שמובילה למעשי המוות השכיחים יותר ויותר במערב כך שמקורבנות כך שתופיע במובנים מסוימים בסיבוכים מוזרים.
שהמוזות יכולות לתת כבוד ומצפון לאלה שיחויבו להסיק ולפרש את הפסיפס העגום הזה, בתקווה שהעיצוב הסופי לא יביא הפתעות גסות נוספות.
