האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את ה"מותרות" של פציפיזם בזמן מלחמה?

(של דוד רוסי)
26/02/22

"פציפיסט הוא מישהו שמאכיל תנין, בתקווה שהוא יאכל אותו לאורך זמן": אלה המילים שנאמרו ב-1954 על ידי וינסטון צ'רצ'יל בהתייחסו למדיניות הפייסנות עם היטלר, ומאוחר יותר על תנועותיהן של נשמות יפות שהיו רוצות אירופה לא חמושה מול האיום הסובייטי.

היום, בזמן שטיילתי במרכז פראטו האהובה שלי1, בין פאלאצו פרטוריו וקורסו מצוני, מצאתי את עצמי עד לסצנה סוריאליסטית ...

אני קובע שהפגנה "למען השלום" שאורגנה על ידי ה הוועדה 25 באפריל, שהוא השתתף בו - בדקתי: עם הזמנה קבועה - גם משלחת של כעשרים אזרחים אוקראינים, המייצגים קהילה.

הם התיישבו בפינה, הניפו דגל אוקראיני יחד עם אחד מאותם מה שנקרא "של השלום" ובואו לא נשכח זאת: הם היו קבוצה של בני קהילה - הם קראו תפילה קצרה, בקול רם זה לזו הסתיימו בקול. פזמון של ההמנון הלאומי שלהם, הכולל, בין היתר, את המילים המדוייקות "אוקראג'יני סלאב".

באותו שלב, הזקנות התמודדו עם בחור צעיר בשרני, אני מניח אוהד של ה"שלווים" גם אם הוא אפילו לא הזדהה כצוות, אשר ואמר להם - בנימה לא ממש "שלווה" - לא להשתמש ב"סיסמאות לאומניות". מישהו, מהנוכחים המשכילים יותר, ציין בפני אותו אדם קולני שמשמעות המילים הפוגעניות היא "תהילה לאוקראינה" - ביטוי פטריוטי כמו "חיי צרפת", "תחי המלכה", "שתהיה פולין פולין".

האם נקרא לאיטלקים פשיסטים כי עבורם הניצחון הוא "עבד של רומא" או לצרפתים כי הם רוצים ש"דם טמא" של האויבים הפולשים ירטיב את שדותיהם? אולי מה שנקרא "ביטול תרבות" רוצה כעת לצנזר המנונים לאומיים?

לאחר הפזמונים, דגלים לא יכלו להיות חסרים. כאן, אם כן, פרט שני, בעל התנהגות שלווה יותר, שפנה לקבוצה האוקראינית הקטנה, ובמקום להציע דברי הזדהות לאותן נשים, שבהן יש להן ילדים בין הלוחמים, המילואימניקים ואולי ההרוגים, התלונן על נוכחות הדגל הצהוב והכחול של אוקראינה.

נמנע מלומר לו היכן הייתי רוצה שיוצב את הדגל הזה שהוא לא רצה לראות, באותו שלב שררה הרוח הטוסקנית והייתי צריך להגיד לו את שלי: שאלתי אותו אם בשבילו המתים הם אנשים אמיתיים וקונקרטיים , אם יש להם מולדת : "לעזאזל, שמך הוא 'ועדת 25 באפריל': לפחות, אתה צריך לשים את דגל איטליה מול העיניים שלך", דגלה של אותה מדינה שב-25 באפריל 1945, שזכתה לכבוד להיכנס עם בעלות הברית במילאנו, הוכרה כמנצחת בלוחמה המשותפת של העולם החופשי, וכתוצאה מכך, "צריך לכבד את הדגלים של קורבנות המלחמה", בין אם הם אפגנים, רואנדים, יוונים או פולנים, רק כדי להזכיר כמה. במקום זאת, לא: שתיקה.

ולחשוב שהם גרמו לאנשים לעודד ולהעריץ על האספלט של הכיכר הטוסקנה היפה, הסמל שלהם עם כל הצבעים שמסיבה זו אינו מייצג אף אחד ואין לו היסטוריה, אלא שהוא באמת רוצה למחוק את כל הִיסטוֹרִיָה. זה היה קרוב מאוד שהדגל האוקראיני הוסר על ידי הפציפיסטים ה"דנואנטריים": לא יותר ולא פחות מהמחווה שהקרמלין רוצה לעשות; זאת מול האוכלוסייה והרשויות האיטלקיות.

אפילו שמענו את ה"ג'נטלמן" השני מדגיש כי העדים והקורבנות הללו של מלחמת התוקפנות הראשונה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה היו צריכים להתנהג "טוב" כי הם היו רק אורחים של האגודה שלהם...

לא, ילד שלי: אתה והחברים שלך הייתם שם בגלל הסבל שלהם.

בסופו של דבר, עמדנו בפני צעירים עשירים יותר או פחות ממדינות עשירות שכעסו על הזקנים העניים של מדינה מותקפת. התביישתי והתקוממתי ביחד.

מה אני אגיד... מאחלת לאוקראינים שעקשנותם ומאמציהם יתוגמלו באמת ושירת החירות מהדהדת ברחבי אוקראינה, כפי שנכתב בהמנון שלהם, אני מסיים בזעקה מהפכנית שבהחלט תמשוך מחאות, אם יהיו שם. טיפשים אידיאולוגיים שמגיעים לשירות בריונים: תהילה לאיטליה!

1 בטוסקנה