אביב הגיבורים! אם לפני 99 שנה הייתי צריך לתת כותרת לקרב פוזולו דל פריולי הייתי שם את זה כך ולא רק בגלל שהייתי רוצה ליצור אנטיתזה ברורה עם העונה בה נערך הקרב, הסתיו האפור הפריוליאני, אלא גם בגלל האביב לקרב הזה היו כל המאפיינים המיתיים.
עובדי האלילים האמינו שבאביב פרספונה תחזור לעולם החיים בצעירותה המופלאה, ותחזור מהעולם התחתון, אליו הבטחה טמאה אילצה אותה וכך זה היה עבור אותם גיבורי פוזולו, יורה צעירה על סוסים שיטפסו על מדרון התבוסה, העולם התחתון של קפורטו. אנשים גיבורים ואמיצים כמו פרוסרפינה, אבירים נחושים לעמוד בערפילי החורף כמו להבות הגיהנום, צעירים יורים אחד עם סוכתם ומיתוס, אידיאל הקנטאורים, של אלה שהפכו את אכילס לכף הרגל מהיר, קנטאור במדויק ואז בין בתים קטנים בכפר פריולי המיתולוגיה הופכת למציאות: גנואה ונובארה, לנזה די מונטזמולו ולג'ולו, המפקד אימו, הקולונל קמפרי ואלף השמות שלחמו עשרים וארבע שעות בלי לעצור, לא רק לרסן אויב חזק יותר במספר ובאמצעים, אך מעל לכל לעמוד כאזהרה בפני הדורות הבאים, כך שרעיון האביב לעלות נגד הזרם, נגד המיסה, בהתנגדות הנצחית בין המציאות הבינונית של רבים ל מיתוס גיבורים נמרץ וצעיר.
99 שנים חלפו וככל שטקס הזיכרון חוזר על עצמו מדי שנה, אותם אבירים חוזרים לדהור כדי לגרום לנו להיות מודעים להקרבתם לטובת טוב ועניין גבוה יותר, ערכים ללא שמות או דגלים ואשר ניתן לסכם עם מושג יחיד: כבוד למילה של האדם, אולי הדחף הגדול האמיתי היחיד שיכול להוביל לגיהינום ואז משם להחיות את הפרט לאימפריה של גיבורים.
גם השנה הסתיים רצף החגיגות והטקסים, בתום מהבהב של סברים והכאת העקבים מהדהדת צעקה מעומק הלב משמי האינויטי: לתפארת איטליה, לזכר הנופלים, מעיין ומיתולוגית, קריקט!
(צילום: מועדון סיור איטלקיאנו)
